אאא

שלום, כאן הקברניט; דמיינו לכם זירת קרב מתוחה, שנערכת למתקפת אויב. היא מלאה סוללות טילי קרקע-אוויר מתקדמים, מכ"מים שדגים כל פיפס בשמיים, פטרול של מטוסי יירוט ועוד.

ועתה, תארו לכם את הכאוס שנוצר בה כשהמכ"מים מתחילים להציג מידע סותר; חלק קולטים שני מטוסי אויב, חלק קולטים מאה, חלק קולטים רק רעש והפרעות; ותוך מספר דקות מתחילות הסוללות להתפוצץ בזו אחר זו ואש גיהנום משתוללת במחנות הגילוי, תשדורות הקשר נעות בין זעקות אימה לדממה דקה, שמופרעת רק בשאון מטוסי האויב, שעוברים כרוחות רפאים דרך מערך ההגנה המעשן - אותו השתיקו, עיוורו וחסמו כמעשה כשפים.

הקסם הזה נקרא לוחמה אלקטרונית, ואת התיאור שהבאתי כאן חוו על בשרם חיילי צבא סוריה בלבנון, כשחיל האוויר הישראלי מחק את 19 סוללות הנ"מ שלו במלחמת לבנון הראשונה מבלי לאבד אף לא מטוס בודד. לוחמה אלקטרונית (ל"א) היא דרך יצירתית לחסוך בכסף ובחיי אדם - והיום אספר לכם כיצד היא פועלת.

לטקטיקה זו יש תפקיד מפתח בלוחמה האווירית, שבא לידי ביטוי במקרים מעניינים מאוד בהיסטוריה, בין השאר גם בישראל; תפקיד זה הוליד מטוסים ייחודיים שמתמחים בצעקות אלקטרוניות, ושיטות הפעלה לא שגרתיות.

נתחיל בהתחלה: מהי בעצם לוחמה אלקטרונית? יחידות בשטח מתקשרות ביניהן ועם המפקדות בעורף ובחזית; מערכות גילוי מתקשרות עם מערכות נשק ומספרות להן היכן נמצא האויב ולאן הוא מתקדם; מערכות נשק מתקשרות ביניהן ומשדרות אותות אל המטרה - אותות עליהם נשענים הטילים. אז בעצם כולם מדברים כל הזמן והדיבורים הללו נעים באוויר בצורת תקשורת מוצפנת, גלי רדיו ממכ"מים ועוד.

לוחמה אלקטרונית היא הניצול של המצב הזה לטובתנו: למשל, לשדר אות שייצור יותר מדי רעש בשביל פעולה אפקטיבית של מכ"מ האויב; שידור החזרים פיקטיביים, שייגרמו לשני מטוסים להיראות כמו עשרה; או יצירת עומס תשדורות בצורה כזו שאף רשת בתדר הרלוונטי לא תצליח לשמוע או להשמיע דבר. לוחמה אלקטרונית הופכת את שדה הקרב לתחרות צעקות, כששידוריה פשוט צועקים הכי חזק.

ההיסטוריה של שיבוש התקשורת ככלי נשק החלה, אם תרצו, עוד בתנ"ך; סיפור שופרות יריחו. ואולם, השימוש ברעש מלאכותי כדי להקשות על תיאום ותקשורת בין כוחות אויב היה נפוץ במזרח הקדום, בסין העתיקה ועוד. הרבה מהמסרים בין מצביא וגייסותיו הועברו בחצוצרות ותופים - וקל היה לבלגן את המערכים עם חצוצרות ותופים משלך.

השימוש המתועד הראשון בלוחמה אלקטרונית היה ב-1904, במלחמת רוסיה-יפן; כוחות רוסים שידרו מסרים בתדר בו השתמשה עמדת מפקדה יפנית, בצורה שהחרישה את התקשורת שלה.

מה עושה את תפקידה בלוחמה אווירית לכל כך חשוב? ראשית, ישנו אלמנט טקטי: גילוי מטוסים נשען על שידורי מכ"מ קרקעי או מוטס - וגם רוב החימוש לטווח בינוני וארוך תלוי במכ"מים להנחייתו. זה חיסרון גדול מאוד, שכן טווח התדרים אינו בלתי מוגבל, ואפשר כל לזייף ולשבש אותות. שנית, ישנו אלמנט מודיעיני אסטרטגי: כשיודעים מאין משדר מכ"מ האויב, אפשר להסיק מסקנות על פעילותו - במיוחד כשמדובר במכ"מ נייד; כשנקלט מכ"מ ספציפי, אפשר להעריך אילו כוחות נמצאים בקרבתו ולייצר מודיעין. כן, גם טנקים ופלוגות חי"ר משדרות, אך התקשורת ביניהם מתבצעת בעוצמה נמוכה יותר - בעוד מכ"מ נ"מ הוא בגדר מגדלור באפלה.

שלישית, ישנו רכיב כלכלי: מטוסי קרב הם מוצר יקר ביותר, שרק מדינות בודדות בעולם מייצרות. מדינה שאיבדה הרבה מטוסים במלחמה תיאלץ להחליף אותם בחדשים - מה שיוצר תלות פוליטית במדינה שתספק אותם ותחליש אותה בזירה הבינלאומית. מערכות לוחמה אלקטרונית יכולות לצמצם משמעותית את הסיכון למטוסים בעת מתקפה, ולהבטיח שהרבה יותר מהם ישרדו את הקרב. וכן - לא נתעלם מהאלמנט האנושי; קשה ויקר מאוד להכשיר טייסים, וכל מדינה תעדיף שיחזרו לבסיסם בשלום.

איך זה עובד בפועל? ל"א מאפשרת ליצור עבור האויב תמונה מזויפת, שתיראה אותנטית בעיניו. למשל, לחסום מכ"מים בגזרה אחת כדי לגרום לו לחשוב שממנה תבוא המתקפה. לאחר החסימה, יופעל כלי שיוצר החזרים מזויפים בגזרה אחרת, כדי לגרום לאויב להסיט לעברה כוחות. ואז, יושמדו סוללות נ"מ באזור שלישי, וייפתח מסדרון אווירי אל עומק השטח שלו. ל"א אווירית תמיד כוללת אלמנט מגניב של מלחמת מוחות. ואם בונים אותה נכון, כמעט שבלתי אפשרי לגלות את הבלוף עד שכבר מאוחר מדי.

לא כל צבא מסוגל להרים מבצעים שכאלה, שכן לוחמה אלקטרונית מצריכה ידע רב: אי אפשר לחסום מכ"מ בלי שיודעים באילו תדרים הוא משדר, מהי מדיניות ההפעלה שלו, היכן הוא נמצא ומתי הכי כדאי לשבש אותו. ולכן, פיתוחי ציוד חסימה הם פרויקטים ארוכים וחשאיים ביותר. וגם לאחר הפיתוח, צריך לבחור באמצעים המתאימים להבאת הציוד לשדה הקרב.

למשל, כדי להשיג חסימה זירתית רחבה, צריך אנטנות חזקות עם מגברים גדולים - משהו שאפשר למקם רק על מטוסים גדולים. כדי להשיג חסימה נקודתית ומדויקת שתלווה תנועת מטוסי קרב, צריך מטוס שיוכל לנוע באותה המהירות ולשרוד כל מפגש עם אויב בדרך. וכדי להשיג חסימה באזור בו ישנה עליונות אווירית ואין איומי נ"מ חריפים, אפשר להסתפק במטוס קל וזול, כזה שיאפשר ביצוע יותר משימות בלי עלויות תפעול כבירות.

כך התפתחו להם שלושה סוגי מטוסי לוחמה אלקטרונית: הסוג הראשון הוא החוסם הזירתי. אלו הם מטוסי נוסעים ומטען מוסבים, שנושאים אנטנות גדולות ומגוון עשיר של מערכות ניטור תשדורות.

יש להם צוותים של עשרות אנשים, ולעיתים קרובות משמשים גם לעיבוד מידע ויצירת מודיעין תוך כדי מבצע. למשל, השאנשי Y8 הסיני, ה-EC130H וה-RC135U האמריקאיים.

הסוג השני הוא החוסם הקרבי: אלו הן גרסאות מיוחדות של מטוסי קרב בייצור סדרתי, אשר נושאות פודים עם משדרים שונים ובמקרים רבים גם טילים נגד מכ"מים. למשל, ה-EF18G גראולר של חיל הים האמריקאי. זוהי גרסה משופרת של ה-F18 הוותיק, שעולה כ-68 מיליון דולר ומסוגלת ללוות מבני קרב וליצור עבורם מסדרון תנועה.

שורשי הפעלת החוסם הקרבי מגיעים עד מלחמת העולם השנייה, בה הפעילו כל הצבאות הלוחמים מטוסי קרב וסיור שנשאו פודים של משדרים לשיבוש מכ"מים, או מיכלי מוץ - רסיסי מתכת ופיברגלס שמייצרים החזרי מכ"מ.

לאחר המלחמה התמקדו רוב המפתחים במטוסי חסימה גדולים, אך הצורך בחוסם קרבי שב ועלה במלחמת ויאטנם: הפאנטומים ומפציצי ה-F105 נפלו כזבובים, ומטוסי החסימה היו מפציצי B66 ו-B47 איטיים, מה שאילץ את המבנה לטוס לאט ולהיות חשוף למטוסי יירוט. בתחילה, הותקנו מערכות הל"א על מטוסי סופר סייבר F100, ולאחר מכן גם על ה-F105 והפאנטום עצמו. כיום ישנם כלי חסימה קטנים שאפשר להתקין על מטוסי קרב רבים, בצורת פוד ECM.

הסוג השלישי הוא החוסם הקל. אלו הם מטוסים קלים ומזל"טים שמסוגלים לבצע ניטור וחסימות בטווח קצר, בסביבה שלא מציבה איומים מיידיים. מערכות חסימה מותקנות על מטוסי מדחף ומזל"טים קטנים ובינוניים, מה שמאפשר הפעלה גמישה והסבת מטוסים בעת הצורך. כמעט לכל צבא מודרני יש מערכת כזו בימינו.

מדינת ישראל נחשבת לאחת המצטיינות בעולם בתחום הלוחמה האלקטרונית, דבר שהתבטא היטב במבצע ערצב 19, עליו סיפרתי בפתיחת דברי. צה"ל השכיל להבין שאיום טילי הנ"מ הוא חמור ביותר, לקח שנלמד בדם במלחמת יום הכיפורים. לאחר ניתוח שברי טילים וניטור שידורי המכ"מים שלהם, פותחו כלי חסימה אלקטרונית מתקדמים ששולבו במטוסי החיל. בין השאר, השתמש חיל האוויר במטוסי E2C הוקאיי - מטוס המתפקד כמערך גילוי זירתי מוטס, ובדגם מיוחד של הבואינג 707, המשמש למבצעים אלקטרוניים שונים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'דיגיטל' ותישארו מעודכנים

חיל האוויר שילב במתקפה שלו גם הטעייה, באמצעות מזל"טים שדימו מבני תקיפה, גם חסימת תשדורות בנקודות ספציפיות, שאיפשרו למטוסי הקרב להגיע לטווח ירי מבלי להיחשף, וגם בחימוש מיוחד אשר מתביית על קרינת מכ"מ אויב.

אין יותר מדי תיעודים של שימוש בלוחמה אלקטרונית בימינו אנו, פשוט משום שמדובר בטכנולוגיה סודית ביותר; אף אחד לא רוצה שידעו אילו קלפים הוא שומר בשרוול. לפי מקורות זרים, ב-2007 הצליחה תשתית החסימה האלקטרונית של חיל האוויר הישראלי לעוור את רשת ההגנה הסורית וליצור מסדרון אווירי כל הדרך לאתר הכור הגרעיני בדיר א-זור.

היתרון שמקנים מטוסי לוחמה אלקטרונית הפך אותם לא פעם לנכס אסטרטגי. ב-1999 עמדה מדינת ישראל במרכז משבר שגרמה מערכת בשם פלקון, אותה פיתחה אלתא של התעשייה האווירית. מדובר במערך מכ"מים ואנטנות שמתאים לנשיאה על מטוס גדול או בינוני, ומסוגל לייצר תמונה מכ"מית רחבה של זירת הקרב, לעקוב אחר מספר עצום של מטרות וכן - גם לאסוף מודיעין אלקטרוני ולסייע בהשמדה סיטונאית של סוללות טילים. ישראל חתמה על עסקה במסגרתה תעביר שלוש מערכות כאלה לסין. ארה"ב הזדעזעה ואיימה לקצץ רבע מיליארד דולר מסיוע החוץ לישראל. כשבוטלה העסקה הזדעזעה סין ודרשה פיצוי של 1.2 מיליארד דולר (בסוף הסתפקה ב-350 מיליון, כשראתה איך אנחנו מזיעים).

ללוחמה אלקטרונית מתקדמת יש חיסרון גדול אחד: זה טריק שלא עובד יותר מפעם אחת. לאחר מתקפה בגיבוי ל"א, יבין האויב באיזה תדר ערבלו אותו, באיזה תדר הטעו אותו - והוא ישנה את מדיניות ואופי השידור. ולכן, נזהרים צבאות שלא לחשוף את יכולותיהם בתחום. לאחר מבצע ל"א נרחב, נוהגים לשוב אל שולחן השרטוט ולבנות הונאות חדשות, כלים חדשים ושיטות חדשות - כדי להצליח ולכשף את האויב גם בסיבוב הבא.