אאא

משרד הבריאות החל לגבש בשבועות האחרונים תוכנית אב לשיקום מערכת הבריאות - כך נודע ל"כלכליסט". התוכנית נמצאת בשלבי גיבוש ראשוניים בלבד, אולם כבר כעת אומדים במשרד את עלותה ב־3 מיליארד שקל על פני כמה שנים - לא כתוספת חד־פעמית אלא אל תוך בסיס התקציב.

התוכנית המתגבשת מצביעה על היעדר תקצוב כבעיה המרכזית של מערכת הבריאות. מנתונים של משרד הבריאות שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי ישראל לא הגדילה את תקציב הבריאות ביחס לגודל הכלכלה זה יותר מעשור - וכתוצאה נרשמה הידרדרות חדה באיכות ובזמינות שירותי הבריאות.

את הנתונים הללו, כך נודע עוד, הציג מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב בפני נציגי מכון המחקר ברוקדייל שמייעצים למשרד. מהחומרים שהציג המנכ"ל עולה תמונה קודרת הידרדרות מערכת הבריאות היום, לרבות נתונים עדכניים, אתגרים בולטים ופתרונות אפשריים. הפגישה שבה הציג בר סימן טוב את הנתונים התקיימה בתחילת החדש בניו יורק ונכחו בה מומחי בריאות, כלכלנים ויועצים של מכון ברוקדייל - מכון מחקר שהוקם בשותפות בין הג'וינט העולמי וממשלת ישראל.

גם נציגים ממשרד האוצר נכחו באותה פגישה בניו יורק, והם התנערו לחלוטין מהתוכנית ומהנתונים שהוצגו שם. לדבריהם, הנתונים מוכרים להם אולם הם סובלים מרצף של בעיות מתודולוגיות קשות.

המצגת של אנשי משרד הבריאות הציגה שורה תחתונה ברורה והדגישה את גיבושה של תוכנית אב רב־שנתית למערכת הבריאות. למרות זאת, גורמים במשרד האוצר הסבירו ל"כלכליסט" כי הם אינם מכירים כל תוכנית כזו. עוד הוסיפו הגורמים כי אם תוכנית כזו אכן קיימת, הם ישמחו שכלכלני משרד הבריאות יכללו בה פירוט לגבי אופני המימון שלה.

בכיר במערכת הבריאות ששמע על תגובת האוצר אמר בתגובה: "כדאי לשאול את פקידי האוצר איך הם מציעים להתמודד עם העלייה בביקושים בשל הזדקנות האוכלוסייה, עם העלייה בתחלואה הכרונית ועם העלייה באורכי התורים והצפיפות".

לזכותם של אנשי משרד האוצר יש לציין את התזמון של התוכנית החדשה. יעקב ליצמן מכהן כסגן שר הבריאות כבר שנה רביעית ברציפות, אולם דאג לקדם את התוכנית דווקא בשנת בחירות, כשתקציב המדינה סגור עד 2020.

המלצת משרד הבריאות להגדיל את התקציבים למערכת מזכירה את התוכנית שגיבשה בעבר ועדה בראשות שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן. ועדת גרמן הציעה להוסיף כ־700 מיליון שקל לבסיס התקציב והציבה את היעדר התקציבים כבעיה המרכזית של המערכת. רוב התוכנית שגיבשה הוועדה, שהיתה האחרונה שגובשה עבור מערכת הבריאות הישראלית, לא הגיעה לכדי יישום, בין השאר משום שהממשלה שבה גרמן כיהנה כשרת בריאות התפרקה והלכה לבחירות מוקדמות.

תת־תקצוב כרוני

המצגת של בר סימן טוב מספרת באמצעות כמה נתונים פשוטים את סיפור הידרדרות מערכת הבריאות הישראלית: תת־תקצוב כרוני, במקביל לצמיחה דרמטית בצורכי הבריאות של הציבור, הוביל לשחיקה באיכות וזמינות השירותים, שבתורה דחקה יותר ויותר ישראלים לפנות לשירותי רפואה פרטיים.

הממצא הראשון במצגת מוכר למי שעוקב אחרי תקציבי המדינה. ממשלות ישראל פשוט לא הגדילו את גודל תקציב הבריאות ביחס לתמ"ג. בשאר מדינות המערב, לעומת זאת, הפנימו מזמן כי מערכת הבריאות ניצבת בפני אתגרים גדולים, שדורשים משאבים גדולים בהתאם.

לראייה: בממוצע במדינות OECD, ההוצאה על בריאות גדלה ב־1.5% מהר יותר מהתמ"ג. התמ"ג גדל, בממוצע, ב־3.0% בשנה, בעוד ההוצאה על בריאות גדלה ב־4.5% בשנה.

הדבר מתבטא גם בשיעור ההוצאה על הבריאות כאחוז מהתמ"ג, שנשאר בישראל יציב על 7.4% מ־2005 ועד 2016. באותו זמן, שיעור זה גדל ב־1% בממוצע במדינות OECD והגיע בממוצע ל־9% מהתמ"ג.

להיעדר ההשקעה הזאת יש השלכות מרחיקות לכת על מערכת הבריאות. כך למשל, לפי המצגת ההוצאות של קופות החולים גדלות מדי שנה ב־6.6%, בזמן שהתקציב שהן מקבלות מהמדינה גדל רק ב־6.2%.

לפי הנתונים שהציגו אנשי המשרד, המחסור בתקציבים מוביל את אזרחי ישראל לנצל פחות את שירותי הבריאות - ירידה של כ־1% בצריכה לנפש בבתי חולים לשנה בממוצע וירידה בשיעור דומה בביקורי רופאים בקופת החולים. גם במקרה זה המגמה מנוגדת למה שקורה במדינות ה־OECD, שם נרשמה עליה של 1%‑2% בממוצע בשני הפרמטרים הללו.

לנתון המאקרו הזה יש משמעויות ברורות ברמת המיקרו. לפי המצגת, בישראל נרשמת ירידה עקבית במספר המיטות לכל אלף תושבים: מ־2 ב־2008 ל־1.7 ב־2018 - פער של 70.5% לעומת 2.9 מיטות בממוצע ב־OECD.

הבעיה לא נוגעת רק למי שמתאשפז בבית חולים, אלא גם למי שנאלץ להגיע לביקור בחדר מיון. לפי המצגת, זמני ההמתנה הממוצעים בחדרי מיון בישראל גדלו ב־17.7% תוך ארבע שנים – משעתיים וחצי ב־2012 לכמעט שלוש שעות ב־2016. באותה תקופה, שיעור המטופלים שהמתינו יותר מחמש שעות לקבלת טיפול בחדרי מיון זינק כמעט ב־20% - מ־17% ל־22%.

ההמתנה הבלתי־נסבלת הזאת לא מוגבלת רק לחדרי המיון, כפי שכל ישראלי יודע. לפי המצגת, זמן ההמתנה הממוצע לפגישה עם רופא מומחה בקופות החולים גדל מ־16.4 יום ב־2011 ל־23.4 יום ב־2018 - עלייה של יותר מ־40%.

הבעיות הללו צפויות רק להחריף, שכן שיעור צמיחת האוכלוסייה בישראל גבוה מזה של רוב המדינות המפותחות החברות ב־OECD, ועומד כעת על כ־2% בממוצע בשנה.

נדחקים לביטוח הפרטי

לפי המצגת, הקריסה המתמשכת של הרפואה הציבורית דחקה את הציבור הישראלי לזרועות הביטוחים המשלימים של קופות החולים וביטוחי הבריאות הפרטיים. לפי הנתונים, ההוצאה על ביטוחים פרטיים יותר מהוכפלה תוך שש שנים בלבד - מ־948 מיליון שקל ב־2010 לכ־2 מיליארד שקל ב־2016. באותה תקופה, שיעור האוכלוסיה המשלמת על ביטוח בריאות פרטי זינק מ־34% ב־2010 לכ־45% ב־2016.

המצב דומה בכל הנוגע לביטוחים המשלימים, שם זינקה ההוצאה בכ־60% מכ־2.3 מיליארד שקל ב־2010 לכ־3.8 מיליארד שקל ב־2016 - שבה 75% מאוכלוסיית ישראל שילמה על ביטוח משלים.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

לסיכום, המצגת של משרד הבריאות מראה כיצד מדיניות הממשלה שוחקת בהדרגה את ההוצאה הפנויה של משפחות בישראל. לפי נתוני המשרד, שיעור ההוצאה של משקי בית על ביטוח בריאות פרטי מכלל ההוצאות על בריאות הוכפלה מאז שנת 2000, מ־18% ל־37% ב־2015. באותן שנים, שיעור ההוצאה של משקי בית על בריאות מכלל ההוצאות זינק ב־24%, מרמה של 4.6% ב־2010 ל־5.7% ב־2015.

אנשי משרד הבריאות סיכמו את המצגת שלהם בטענה כי לא ניתן עוד להמשיך לנהל ולתקצב את מערכת הבריאות בגישה של עסקים כרגיל ומזהירים כי "מערכת הבריאות הציבורית לא תוכל לספק מענה רפואי סביר".

כדי להמחיש את המשמעויות של ההצהרה הזו, הדרג המקצועי במשרד הבריאות סיפק כמה תחזיות עגומות במיוחד. לטענתם, אם לא יתבצעו שינויים עמוקים, ב־2027 אזרחי ישראל יממנו מכיסם הפרטי כ־42% מההוצאה לבריאות, לעומת 37% כיום וזמן ההמתנה הממוצע לרופא מומחה בקופות החולים יגיע לחודש ימים, לעומת 23 יום כעת.

התחזיות הללו מבוססות על ארבע מגמות בולטות הקיימות כיום בישראל וצפויות להחריף: הזדקנות האוכלוסייה ועלייה דרמטית במספר הקשישים; זינוק בשיעור החולים במחלות כרוניות, גם בגילאים צעירים; העלות הגדלה של טכנולוגיות רפואיות חדשות; ושינוי ההתנהלות של המטופלים הישראלים, שמסגלים גישה צרכנית כלפי מערכת הבריאות ומפגינים הרבה פחות סבלנות כלפי תורים ארוכים.