אאא

12 חודשים חלפו מיום פטירתה של חני וינרוט ע"ה.

כן, האשליה כי "הזמן טס" לא פסחה עלינו, אך הנני סמוכה ובטוחה כי למשפחתה, חברותיה וקרוביה של חני כל יום נדמה כמו נצח, הפצעים עדיין רחוקים מלהגליד והאובדן שלה נוכח בחייהם כל רגע ורגע. 

לא הכרתי את חני באופן אישי, אך גם אני זכיתי לקרוא ולהתוודע להמוני סיפורי מופת אשר נכתבו על האישיות הכה מיוחדת שהייתה לה, הבאנו לפניכם שניים מהם, ותודה למארק צוקרברג. 

הראשון באדיבות אשת התקשורת, סיון רהב-מאיר:

"היום מלאה שנה לפטירת חני וינרוט ז"ל, שהתמודדותה עם מחלתה נתנה השראה לרבים. הנה סיפור קטן שלא עוזב אותי כבר שנה: כמה ימים אחרי ההלוויה נסעתי להרצאות בצפון. בעלי ידידיה נהג ויצאנו קצת באיחור. העיכוב הצפוי בהגעה ליעד היה של 20 דקות ואורך הנסיעה – 3 שעות".

"פתאום מצאתי את עצמי אומרת: 'מה חני הייתה עושה? היא בטח הייתה אומרת שאפשר לנסוע עכשיו 3 שעות ולחשוב על האיחור, ולהיות עצבניים וטרודים, ואפשר פשוט ליהנות מהדרך, לקוות שנגיע בזמן, וגם אם נאחר קצת – זו לא סיבה להרוס 3 שעות".

"כעבור כמה ימים ראיינתי את בעלה דובי וינרוט. לפתע שמעתי את דובי עונה לאחת השאלות כך: 'חני תמיד ביקשה להפריד בין סבל הכרחי לבין סבל לא-הכרחי, בין מה שאנחנו חייבים להתמודד איתו לבין מה שצריך להתעלם ממנו'".

"'למשל, אם יש לפנינו נסיעה ואנחנו עומדים לאחר – אנחנו יכולים לבלות את כל הדרך בקיטורים ובדאגה, ויכולים להבין שזה סבל לא-הכרחי, שאנחנו לא חייבים לסבול עכשיו בגלל האיחור שאולי יגיע בהמשך, וצריך פשוט להתרכז ברגע שלפנינו'".

"צופים ערניים אולי שמו לב שמנחת התכנית קצת התרגשה”.  

גם הסטנדאפיסטית הניה שוחט, ששמשה כחברה קרובה לחני, לא טמנה ידה בצלחת ופרסמה פוסט לזכרה של חני, לפני ימים מספר:

"חשבתי היום על חני וינרוט ז"ל. תיכף מתקרבת השנה שלה והיא עדיין חיה, נושמת ובועטת במוחי ודעתי כמו לא הלכה ביום גשום של סוף נובמבר, עיצומו של כסליו". 

"כלומר, רוב הזמן הדחקתי את לכתה כי כשאני רוצה, אני נהדרת בהדחקות. אבל מדי פעם היא מתפרצת לי לתודעה במלוא הודה וצניעותה ואני נשנקת מתהיה - איפה את, איפה הלכת בדיוק ברגע המותח?".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"נזכרתי בה כי היום לפני שנה הופענו בפעם הראשונה בגולה עם המופע "תשמחי עלי" והיא כבר הייתה מאושפזת, אבל שבועיים קודם הייתי אצלה בליל שבת וסיכמנו שהיא תבוא ויהיה מרגש".

"'אני פוחדת שלא תבואי', אמרתי בשקט אז.
'למה את פוחדת?'
'כי איך אני יכולה להצחיק ולהסתלבט על הבמה כשאת גוססת?'
'מצחיקה, תדברי עלי וזה יביא לך מלא רייטינג'".

"היא צדקה, מלא לייקים".

"אלו היו השיחות איתה. נטולות פאסון ופאסדה".

"היא לא הגיעה למופע הזה, אבל קיבלה וידאו ותמונות והתרגשה בשבילי מרחוק. אני אסירת תודה לה על הדרך שלי, היא דחפה אותי מהצוק בשתי ידיים והלכה לבית עולמה מותירה מאחוריה כ"כ הרבה נשמות שקיבלו ממנה וממשיכות לפעול עד היום בזכות המילים שאמרה, מעשים שעשתה ושתיקות ששתקה".

כזו הייתה חני. בחייה הקצרים היא השכילה להשאיר חותם עצום ומשנתה תלווה אותנו לעולמי עד.

יהי זכרה ברוך.