אאא

שלום, כאן הקברניט; ההיסטוריה של התעופה מלאה סיפורים בהם נכנסו טייסים למטוסים והמריאו למשימה מטורפת ובלתי הגיונית בעליל כדי להציל את המולדת, לכבוש מולדת של מישהו אחר או לשנות סדרי עולם. היום נדבר על המשימה הכי גרנדיוזית אליה נשלחו טייסים: הצלת כדור הארץ, במשימה שקצת נחבטת בשולי השפיות.

בסיפור הזה יש שלוש מכונות, ורק אחת מהן היא מטוס; ב-1958 הונחה במספנות ניופורט שבווירג'יניה, ארה"ב, שדרית של ספינה חדשה. השדרית היא הקורה הראשונה בכל אוניה, אליה מתחברות הצלעות אליהן מחברים את הדפנות. ואותה שדרית היתה מאוד, מאוד ארוכה: היא נועדה עבור מיכלית שתוכל לשאת מטען של 120,00 טון, טורי קניון (Torrey Canyon) שמה. כשהושקה, היתה תפארת שבעת הימים - ארוכה, חזקה ויעילה מכל קודמיה; הטיטאניק של המיכליות (למעשה, הייתה ארוכה ממנה בכ-30 מ' וכבדה פי שלושה), שהפליגה תחת דגל ליבריה.

המכונה הבאה בסיפורנו לא הייתה תפארת, יותר כמו פתרון קומבינה; בתחילת שנות החמישים זיהו שירותי המודיעין בבריטניה וארה"ב אס המבצבץ מהשרוול של רוסיה הסובייטית: ספינת המלחמה מטיפוס סוורדלוב (Sverdlov). הייתה זו סיירת קרב גדולה ומהירה יחסית, שנשאה מכ"מ מתקדם וארוך טווח. עם ספינות כאלה, יכלו הסובייטים לנטרל נתיבי סחר ולעשות לעולם המערבי התקפי לב בכל פעם שיצטרכו; די שספינה כזו תיראה בקרבת הנתיבים, ומיד תעבור ברית נאט"ו לכוננות, מתחים יעלו, כלכלות יפגעו ועוד; סוורדלוב היא נשק שמזיק גם בלי לירות.

לא הייתה זו ספינה חדשנית; עיצובה החל עוד במלחמת העולם השנייה והיא הייתה מין פיתרון בין-דורי. אנליסטים של סוכנויות מודיעין העריכו שהחימוש העיקרי של הסיירת הזאת - 12 תותחי 152 מ"מ ו-12 תותחי 100 מ"מ - הוא זמני; ולא יירחק היום בו תקבל טילים נגד ספינות וטילים נגד מטוסים - טכנולוגיה צעירה וחדשנית שהייתה בפיתוח מהיר. תותחים או טילים, בכל מקרה יכלה האוניה לחורר בקלות את טורי קניון או כל ספינת מסחר אחרת, ולגרום לה לנזקים עצומים.

הבריטים חששו מהסוורדלוב יותר מכל: כוחה של הממלכה טמון ביכולת שלה לקבל משאבים ממדינות החסות שלה - חבר הלאומים הבריטי וקולוניות שטרם שוחררו בימים ההם (למשל, הונג קונג). עם סוורדלובות שמסתובבות חופשי, ינצור הקל את המלכה: לאחר מלחמת העולם השנייה צמחו מדינות חדשות רבות, ולא מעט קולוניות בריטיות תהו למה הן צריכות לממן את התה המלכותי. אם לא יוכל הכתר להגן עליהן ועל נתיבי הסחר שלהן, הדרך למרד ועצמאות תהיה קצרה מאוד.

ולכן, האנגלים הצטרכו כלי שיוכל להטביע את הסוורדלוב, אחרי שהתקרב במהירות בלי להתגלות. בתחילה, רצה מינהל הימייה להזמין ספינת קרב חדשה, ואז שאל הפרלמנט אם במקרה התחיל יער שרווד להצמיח כסף. הצי הבין והלך על תחליף חכם ומשתלם יותר: מטוס שמתמחה בציד ספינות.

המטוס הזה נקרא באקניר (Buccaneer) ופירוש שמו הוא שודד ים; ספציפית - שודד שנשכר בידי מדינה או תאגיד כדי לפשוט על נמלי וספינות היריב, ופעל בים הקאריבי ובמרכז אמריקה. כן, אלו הפיראטים שאנחנו מכירים מהסרטים. והוא באמת נולד כדי להטיל אימה על כל מה שצף.

היה זה מפציץ-קרב רב עוצמה שתוכנן לפעול מעל לנושאות מטוסים ולטוס מאוד, מאוד נמוך, מתחת לאונת המכ"מ של הסוורדלוב; כה נמוך שיפחיד את הדגים. תא הצוות שלו הוטה בזווית כזו שהקלה על מבט כלפי מטה, והכנפיים הרחבות סייעו לעילוי ושליטה גם בגובה אפסי; בנוסף, צויד במערכת בקרת טיסה חכמה, שמבצעת תיקונים עבור הטייס בגובה בו אין מרווח הטעות בעייתי. הבאקניר היה גדול וכבד ביחס למטוסי קרב, אך גם זריז להפתיע ונוח להטסה. זוג מנועים דחפו אותו למהירות על קולית, וטווח הטיסה שלו היה ארוך מאוד - קלאסי למטוס שצריך להסתובב באוקיינוס ולחפש אוניות.

הבאקניר הופעל בידי צוות של שניים - טייס ונווט/מטילן; את הפצצות שלו נשא בתוך הגוף, בצורה יצירתית: במקום דלתות, הסתובב תא החימוש כולו כמו תוף. המטוס הזה יכל לשאת 7.2 טונות של חימוש, ותוכנן להפעיל גם פצצות אטום (מדגם WE117, בעוצמה של בערך חצי נגסאקי; הבאקניר נשא ארבע כאלה).

מה ההיגיון בלזרוק פצצה גרעינית כשאתה טס מאוד נמוך? במתאר הפצצה שכזה, היו טסים הבאקנירים בגובה זינוק-דולפין, ואז מרימים את האף מעל לאופק, משליכים את הפצצה כקלע, ומשלימים סיבוב לאחור כדי לברוח מגל ההדף של הפיצוץ. בנוסף לפצצות פנימיות, יכל המטוס לשאת גם רקטות וחימוש אחר מתחת לכנפיו. המטוס נכנס לשירות ב-1962, מעל לנושאות המטוסים של הצי המלכותי. טייסיו אהבו אותו מאוד, למרות שהיה קצת חלש ולא יכל להמריא גם עם מטען חימוש מירבי וגם עם מטען דלק מלא (הפתרון: לאחר ההמראה בחימוש מלא, תודלק הבאקניר באוויר).

תרגילי התקפה הראו שהבאקניר עושה את כל מה שהבטיח: פגיעות מדויקות ביותר, גם באמצע האוקיינוס ובמזג אוויר בעייתי. הטייסים השחיזו כישוריהם, וסימולציות פעולה שבוצעו עם שאר צבאות נאט"ו לימדו שצוותי הבאקניר הם הטובים בעולם בתקיפת כלי שיט. כמה כאלה תקפו על אמת? אפס; כוחות האוויר הבריטיים ישבו וחיכו שנים, אך לא בוצעה מתקפה סובייטית וספינת הסוורדלוב - שאינה הנבל בסיפור הזה - פשוט לא באה. מי כן בא? מיכלית הענק טורי קניון.

בבוקר ה-19 בפברואר 1967 הרימה הספינה עוגן, ויצאה מנמל הנפט הלאומי של כווית בדרכה לנמל מילטון הייבן שבוויילס. הייתה זו הפלגה מפוהקת שעברה בניחותא וטורי שייטה לה עד לעצירה בטנריף. ב-18 במרץ המשיכה ההפלגה המנומנמת אל האי הבריטי - וכה מנומנם היה צוות האוניה, שלא שם לב שקצת סטה מן הנתיב.

חבטות גלי האוקיינוס האטלנטי נשמעו היטב באוזני המלחים, שלא התרגשו מהן; אך אז נשמע צליל שאף ימאי לא רוצה לשמוע אף פעם - השאגה המקפיאה של ברזל מתבקע; טורי קניון עלתה על שרטון. ולא סתם שרטון: באופן שלומיאלי ביותר נווטה טורי דרך שונית סבן סטון (Seven Stone), מכשול ימי מפורסם ומוכר היטב; עוד ב-1841 הוצב מצוף מגדלור לידו, כדי להזהיר ספינות. וטורי קניון פשוט השתפדה כמרשמלו על צוק ימי, כשגלים עצומים מטלטלים ומפרקים אותה - ומבקעים את המיכלים שבגופה - בהם 119,000 טון של נפט גולמי - או במילים אחרות: ברוכים הבאים לאסון האקולוגי הכי גדול שידעה האנושות עד אז.

טורי המשופדת דיממה נפט במהירות: כתם שחור התפשט ממנה, ותוך ימים ספורים כיסה 700 קילומטרים רבועים. אף אחד לא ידע מה לעשות, שכן היה זה אסון מיכלית הנפט הראשון מסוגו בסדר גודל טיטאני שכזה: ניסיונות לתקן את הספינה כשלו בשל סערות האוקיינוס, ואחד ממלחי החילוץ אף נהרג. ניסיונות לשחרר את הספינה מהצוק כשלו אף הם - כי פשוט הייתה גדולה מדי ועל אף שהתבקעה, לא התפרקה מספיק. כתם הנפט העצום החל להגיע לחופי אפריקה, איי תעלת למאנש, בריטניה עצמה, והחשש היה שיגיע אל האפיק של זרם הגולף, אשר יישא אותו הלאה אל שבעת הימים. האסון הזה יכל, חששו מומחים, לזהם סביבות בכל העולם.

ראש ממשלת בריטניה הרולד ווילסון, שכל זה קרה אמנם במים בינלאומיים אך בסמוך לארצו, כינס את הקבינט הרלוונטי וחיפש פתרונות. לו רק הייתה יורדת טורי קניון למצולות, היה פיזור הנפט מצטמצם בהרבה, נדו הבריטים. לו רק היה לנו משהו שיכול להטביע אוניה בגודל כזה בים כזה.

ההחלטה הראשונה שיצאה מהפגישה הזו לא תפתיע אתכם: לשלוח טייסת באקניר לחסל את טורי האבודה. אבל ההחלטה השנייה שהתקבלה הפתיעה את כל העולם. כתם הנפט ההוא? זה שצף והתפשט? ממשלת בריטניה החליטה להדליק אותו באש, כדי שלפחות חלק ממנו יאוכל. הייתי רוצה לראות את הפרצוף של הטייסים שקיבלו פקודה רצינית לגמרי להיכנס למטוסים שלהם, להמריא, לזרוק פצצות ולהצית את הים.

וכך היה: בבוקר ה-28 במרץ עטו מטוסי באקניר עטו על המיכלית פעם אחר פעם ושילחו בה פצצות. הפגיעות, למרבה הפאדיחה, לא היו כל כך מדויקות ו-25% מהפצצות החטיאו. עצוב, בהתחשב בכך שמדובר במטרה מאוד גדולה ומאוד נייחת שאפילו לא יורה בחזרה. אחר הצהרים הצטרפו להילולה מטוסי הוקר האנטר זריזים ופיזרו בקרבת הספינה חומרים דליקים, כדי שהפצצות הבאקנירים יציתו את הים. האוקיינוס, בחוצפתו, כיבה את הלהבות דקות ספורות לאחר מכן.

זה נמשך כך עד למחרת - הדלק מפוזר, הבאקנירים זורקים פצצות על האוניה ועל הנפט, הים מכבה את האש בשפריץ מים או משב רוב וחוזר חלילה. בסופו של דבר, החליקה טורי קניון ונעלמה בין הגלים. זה הצריך רק 161 פצצות, 44,500 ליטר של חומר דליק, 16 רקטות אוויר קרקע ו-1,600 טון של נפלם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מכאן הדברים רק הסתבכו, ואף אחד לא יצא מבסוט: חומרים מפרקי-נפט שפוזרו באזורים שנפגעו מהדליפה התגלו כרעילים לא פחות מהמחצב עצמו; ממשלת בריטניה קיוותה לקבל תשבוחות על יוזמתה, אך נאלצה להסביר מדוע הפציצה ספינה ששייכת לליבריה כשהיא במים בינלאומיים; טייסי הבאקניר זכו ללעג מצד חילות האוויר של נאט"ו בגלל שיעור ההחטאות שלהם; ואף אחד לא ידע מי ישלם פיצויים על כל הנזק שנגרם. החוק הימי איפשר לתבוע ספינה ספציפית בזמנו, אך לקבל פיצוי רק בגובה ערך הספינה כשעברה על החוק. טורי כבר הייתה משופדת וגמורה כשהדליפה נפט, ושוויה עמד על ערך סירת ההצלה הכשירה שנותרה עליה: חמישים דולר.

האם נכון לומר שכל התקרית השפיעה לטובה על האקולוגיה העולמית? הצילה משהו? כן ולא: פרשת טורי קניון הוכיחה לאנושות עד כמה אינה ערוכה להתמודד עם דליפות נפט עצומות, ועד כמה מטופשים הם החוקים שנועדו להעניש את החברות הרשלניות שהורסות את הסביבה ברדיפה אחר רווחים.

הפרשה הוכיחה שהבערת כתמי נפט מהאוויר יכולה לעבוד, אך מצריכה פיתוח כלים יעודיים לכך. בנוסף, הושגו תובנות קריטיות על חומרים לניקוי נפט, והתקרית סיפקה למדענים מידע חדש על התנהגות כתמי נפט וזרמי ים: ההערכות בדבר הגעת הנפט לזרם שיפיץ אותו גלובלית פשוט לא היו נכונות.

ומה על הבאקניר עצמו? המטוס המשיך לשרת עוד כשלושים שנה לאחר התקרית, ואף תקף מטרות עיראקיות במלחמת המפרץ הראשונה (שם, אגב, לא החטיא). הבאקנירים יצאו לגמלאות ועתה מצוים במוזיאונים, אבל לא רק; מספר מטוסים נרכשו בידי מיליונרים מאושרים, ומוטסים בבריטניה ובדרום אפריקה.