אאא

לאחרונה התפרסם מאמרו של אליהו לוי באתר 'צריך עיון' שכותרתו "כיצד ניתן למנוע את העוינות העדתית".
המאמר מבקש לבטל את היחס הגזעני לספרדים בחברה האשכנזית, בלא לשלול אפשרות של שימור תרבות ייחודית. המאמר מתייחס לרצונו של הציבור האשכנזי לשמר את תרבותו כפי שהיא, ולהשלכות של רצון זה על היחס לספרדים.

יש בהחלט מקום לשימור המסורות והמנהגים הייחודיים של כל קהילה בישראל, ורצון זה משותף לבני יהדות ספרד ואשכנז. עם זאת, אנו נמצאים בארץ ישראל, ארץ של קיבוץ גלויות השונות מאד זו מזו. מטבע הדברים, ככל שהקהילות השונות לא תסגורנה את עצמן בבידוד מוחלט, תוך הקפדה על מקומות עבודה נפרדים, אוטובוסים נפרדים, מניינים נפרדים, מקוואות נפרדים וכן הלאה, הרי שהן תושפענה באופן בלתי נמנע ממפגשים עם גלויות אחרות. התרבות ה"אקסקלוסיבית" של כל אחת תדבק, בעל כורחה, באווירה ה"ים-תיכונית" של ארצנו.

 

אמנם החרדים האשכנזים הצליחו במידת מה לשמר תרבות שונה מן התרבות הישראלית הכללית, אך גם הם אינם חסינים לגמרי מ"היתוך" מסוים. הרי לפני שני דורות היו יוצאי הונגריה מובחנים מיוצאי פולין, ואלו בתורם נבדלו מן הרוסים ומן האנגלו-סקסים; ואילו כיום אין הבחנה בין המוצאים השונים בתוך החרדיות האשכנזית ה"הליטאית". כיוצא בו, חרדי ישראלי אשכנזי דומה בהרבה מובנים לרעהו המזרחי יותר מאשר לבחור ישיבה חרדי אמריקאי. בין אם ירצו האשכנזים לשמר תרבות ייחודית ובין אם לאו, ברור שעם הזמן ההבדלים בינם לבין הספרדים הולכים ומטשטשים.

אולם ביטול ההבדלים התרבותיים אינו מציל אותנו מן הגזענות. כבר היום, ישנם בני תורה ספרדים רבים הזהים מבחינה תרבותית לבני התורה האשכנזים, ולמרות זאת הם נתקלים ביחס מפלה. יש גזענות. היא חיה, קיימת ובועטת, וקשה עד בלתי אפשרי לתרץ אותה באופן מתקבל על הדעת, ודאי שלא כלפי שמיא. שינויי המנטליות המזעריים הקיימים, בוודאי אינם מצדיקים אותה, והציבור האשכנזי ומנהיגיו בהחלט אמורים לקחת אחריות על כך ולפעול למיגור הנגע הרע הזה מקרבם.

אלא שמנסיוני, דיונים בנושא מובילים לשיח רדוד ושטחי – שיח המשחרר יצרים אפלים ומוציא לאור שדים החבויים באדם. תוצאתו היא השחתת המידות, קיטוב בין המגזרים וליבוי השנאה – ותו לא. במצב הנוכחי, איני רואה תועלת לאף אחד מהצדדים בהמשך העיסוק בנושא. מה שכן אפשר לעשות הוא להתמקד בפתרונות מעשיים. זה מה שארצה לעשות במאמר הנוכחי.

 בעיית האפליה

טענות נגד גזענות נשמעות בעיקר בהקשר של אפליה בקבלה למוסדות לימוד, ובהימנעות מקשרי נישואין.

בתחום הנישואין, מספר הזוגות ה"מעורבים" בחברה החרדית זעום ביחס לשאר החברה הישראלית. אולם להתרשמותי, אין מדובר בבעיה כאוטית. בחברה החרדית ספרדים ואשכנזים אכן משתייכים לקהילות שונות, ואך טבעי שחברי קהילה אחת יעדיפו להינשא לקרובים אליהם – לבני אותה הקהילה. כל אדם רשאי לאהוב את הקרובים אליו ולהתחבר אתם, ואין בכך כל רע. להשערתי, אף רוב בני הקהילה הספרדית יעדיפו להשתדך עם משפחות ספרדיות. בחירה זו לגיטימית ומובנת: שימור המנהגים העדתיים בחברה החרדית תורם לרצון להינשא עם בני אותה העדה, ובמידה דומה קובע את הייחודיות הקהילתית והעדתית. גם אם יש בציבור החרדי האשכנזי סירוב עיקש להשתדך עם משפחות ספרדיות, אפילו במקרים (היחסית נדירים) ששני בני הזוג עשויים למצוא בדבר עניין, מדובר בפגיעה מינורית יחסית בציבור הספרדי החרדי.

במגזרים אחרים, נישואים בין-עדתיים נפוצים יותר משתי סיבות. ראשית, מחוץ לציבור החרדי יש פחות דגש בשמירת הקהילתיות, על המנהגים השונים; ספרדים שלמדו במוסדות דתיים לאומיים הם במידה רבה יותר "משתכנזים" מאלו שלמדו במוסדות חרדיים. הסיבה השניה היא שבשאר מגזרים, הקשר האישי בהיכרות תופס מקום משמעותי יותר מן הקשר המשפחתי. בחברה החרדית נוצרים קשרי נישואין בין משפחות לא פחות מאשר בין אינדיבידואלים. במגזרים אחרים, לעומת זאת, ניתנת חשיבות כמעט בלעדית לעצם האישיות, מה שמאפשר היכרות ספונטנית, בין חברים או על-ידי שידוך, ובכל אופן ללא מעורבות של המשפחה. מחוץ לציבור החרדי, הנתונים האישיים משמעותיים הרבה יותר משאלת נוסח התפילה של ההורים או מנהגי ליל הסדר. בחברה החרדית יש חשיבות למנהגים, וכן לקשר המשפחתי והעדתי. נישואין בין-עדתיים אולי מפחיתים את ממדי הגזענות, אך ההימנעות מהם אינה בהכרח תופעה גזענית.

נראה אפוא שיש למקד את הדיון בעניין גזענות בחברה החרדית בנושא הקבלה (או אי-הקבלה) למוסדות הלימוד. יש אמנם ממד כללי יותר של יחס מזלזל המופנה כלפי ספרדים, אם באמירות פוגעניות ואם באפליה סמויה כמו בקבלה למקומות עבודה. אך היבטים אלה מדידים פחות, וכן קשה יותר להתמודד אתם, שכן הם נגזרים מהלך רוח ציבורי רחב. בניגוד לכך, אי-הקבלה למוסדות הלימוד נושאת פגיעה קונקרטית, ישירה וברורה בציבור הספרדי. כללו של דבר, נראה כי עם פתרון בעיית מוסדות החינוך, חלק הארי של הקושי והמצוקה הטמונים ביחס הגזעני יעלם.

 מדוע מוסדות אשכנזיים?

מצוקת האפליה המוסדית מתחילה בכך שמוסדות החינוך החרדיים נשלטים ברובם על ידי הציבור האשכנזי ועל ידי מנהלים אשכנזיים, והציבור הספרדי נאלץ אפוא להידפק על דלתותיהם.

הנהירה של הספרדים אחר החינוך האשכנזי שורשיה בעלייה הגדולה במחצית השניה של המאה העשרים. באותם ימים, הציבור האשכנזי בארץ היה חזק יותר מבחינה כלכלית, וחשוב מכך לענייננו – הוא הוביל מבחינה תורנית. כך נוצר מצב שמרבית מוסדות התורה היו אשכנזיים, והם שהצליחו לשמר את "החינוך הטהור". מטבע הדברים, התורניים מבני עדות המזרח, שהיה חשוב להם לשמור על הרמה הדתית של ילדיהם, עשו מאמצים להכניס אותם למוסדות אלו. ההורים הספרדיים ראו את טובת הילדים לנגד עיניהם, ועשו כל שביכולתם כדי שילמדו במוסדות המחנכים לתורה וליראת שמים.

באותם הימים, הקשיים הרבים שנפלו בחלקם של בני עדות המזרח בישיבות היו מובנים וסבירים. הפערים בין תלמידים דוברי יידיש מרקע מזרח אירופאי לבין אלה שהגיעו ממדינות מוסלמיות היו משמעותיים, והיה אך טבעי שקליטת האחרונים במוסדות אשכנזיים תייצר קשיים. מוסדות החינוך האשכנזיים שפתחו את דלתותיהם בפני בני יהדות המזרח ראויים להערכה, כמו גם ההורים יוצאי עדות המזרח, שהקריבו הרבה ואכלו מרורים למען עתידם הרוחני של ילדיהם.

דא עקא, שמצב זה נמשך עד ימינו אנו. כיום הפערים בין ספרדים לאשכנזים הצטמצמו מאד, ומנגד, עולם התורה הספרדי אף הוא התפתח והתבסס. למרות זאת, הורים ספרדיים, לרוב אלו שבעצמם למדו במוסדות אשכנזיים, עושים הכל על מנת שילדיהם ילמדו אף הם במוסדות אשכנזיים. הם שולחים את ראש הישיבה, את המשגיח, את השכנה ואת הדוד של החבר מהכולל שימליצו עליהם טוב אצל מנהל המוסד. הם ניגשים פעם אחר פעם אל המנהל כדי להתחנן על נפשם, וכך, לעתים, ההיכרות שלהם עם המנהל קרובה יותר משל הורים שילדיהם כבר לומדים במוסד.

כשנשאל הורים אלו מהי הסיבה להתעקשותם לשלוח את ילדיהם למוסד אשכנזי, למרות מחיר כבד של עלבונות ובזיונות (ולפעמים הוצאות כספיות מביכות במיוחד), נקבל מכולם תשובה כמעט זהה: "מה לא עושים בשביל חינוך? מה לא עושים בשביל יראת שמים?"

השאלה היא, אפוא: האם בימינו הזכות ללמוד במוסד אשכנזי אכן שווה את ההשפלה המתמשכת? האם החינוך שילד ספרדי יקבל דווקא במוסד אשכנזי, אכן יעשה אותו ליהודי ולאדם טוב יותר? אני מודעת לביקורת על המוסדות הספרדיים הקיימים, ואני מבינה היטב מדוע במצב הנוכחי מעדיפים הורים רבים לשלוח את ילדיהם למוסדות חינוך אשכנזיים. אולם נראה שהורים ספרדיים אינם מודעים לשני דברים: ראשית, להשלכות של למידה במוסד שבו ילד עשוי להיחשב "סוג ב'". שנית, להשלכות של בחירתם על ציבור בני התורה הספרדי כולו. במילים פשוטות: העובדה שאנו ממשיכים לחזר אחר המוסדות האשכנזיים מנציחה את היחס המפלה כלפינו.

 הפסיכולוגיה של האפליה

טרם אבוא לצעדים שלדעתי עלינו ליטול, אבקש לציין מספר היבטים של חוויית הלימוד של ילד ספרדי במוסד אשכנזי.

ראשית, ילד שמרגיש בלתי רצוי במקום לימודים מסוים עלול להתקשות בקבלת מרות ההנהלה, ובאופן כללי יתקשה ללמוד ולהתפתח במקום. ספרדים רבים הלומדים במוסדות אשכנזיים נתקלו בסירוב ברמה זו או אחרת בזמן הרישום. תחושת הדחיה ודאי שאינה נמלטת מתודעת התלמיד, והיא תהיה חקוקה בזכרונו לפחות בחודשים הראשונים (עד שהוא יתרגל…). הוא מתחיל את הלימודים ברגל שמאל, ועשויה לדבוק בו סטיגמה שלילית שקשה להיפטר ממנה. לצד זה, ההורים עלולים לפתח אנטגוניזם למערכת בעקבות החוויה המשפילה שעברו, מה שעלול להשפיע על היחס שלהם לצוות. בתורו, מצב העניינים שוב מקרין על הילד ועל יחסו למוסד.

על יחס הילד והוריו למוסד מתווסף יחס הצוות אליהם. במוסדות אשכנזיים מצויים לעתים קרובות אנשי צוות מסוימים המלאים ב"תובנות" על אודות ילדים ספרדים. המבט של אותם אנשי צוות על הילד ועל הוריו הוא שלילי מהרגע הראשון. הילד מזהה בתת-הכרתו בדיוק מה חושבים עליו המחנך, המפקח או המנהל. הוא מפנים את היחס המפלה כלפיו, וכך מולידים אותם "אנשי-חינוך" נבואה העלולה להגשים את עצמה. נוסף לכך, הילד יודע שהוא חשוד פוטנציאלי בכל עברת משמעת. הוא יודע מניסיון שמעשים שליליים הנעשים במוסד מיוחסים  לילדים הספרדיים , גם ללא בסיס כלשהו לחשד.

מעבר לכך, הילד יפנים אף את היחס המזלזל לספרדים באופן כללי. נכון אמנם שכיום הזלזול אינו כה בוטה, כפי שהיה בעבר; עם זאת, היחס מזלזל נמצא עדיין באוויר, ואמירות רבות עשויות לגלות לילד שהוא אינו לגמרי חלק מהחברה. משפטים כמו: "את לא ספרדיה קלאסית" (כי לספרדים "קלאסיים" הרי יש קרניים), או "כן, אני גזען, אבל מה לעשות שהספרדים הם…" (תוכלו להשלים את המשפטים באמצעות חלקים ממאמרים אחרים שפורסמו על גבי במה זו, ולנסות להתחבר להרגשתם של הילד/ה או הנער/ה.) כן אפשר להבין שהכינוי "פרענק" הוא מילת גנאי שאינה מחמיאה למוצא הספרדי; גם גיחוך בין ילדים על מבטא הוא כמעט בלתי נמנע.

הזלזול אינו מגיע רק מהחברים (דבר שאינו שונה מכל בריונות בית-ספרית), אלא גם מגבוה. כיום אכשר דרא, וגם מנהגים ופסקים של יהדות ספרד נלמדים לעתים קרובות בבתי הספר. אולם שיעורי הדינים מתנהלים בערך כך: "א', ב' ו-ג' אסור, ולספרדים מותר. וזה מאוד תמוה איך התירו דבר כזה." (ומה מצפה הרב, שהילד יחשוב: "כמה תמוהים הפוסקים הספרדיים"?); או "מה, גם זה קבלה? איזה הגיון יש בזה?" (זה מנהג, אנחנו שומרים על המסורת שלנו בסך הכל.); וכן באמצעים עדינים יותר של הדגשת השונות: "כל הספרדיות לעמוד, כעת אתן נבחנות על ההלכות שלכן." בשיעור דינים אחד בסמינר, נחה על הרב רוח של בדיחות הדעת, והוא אמר בהקשר שאינני זוכרת: "ומכאן שיעקב היה אשכנזי ועשיו ספרדי." אותי זה לא הצחיק.

אפשר כמובן לומר שאיננו צריכים להיות כאלה רגישים, ואדרבה, התמודדות עם קצת זלזול ובריונות עשויה לחשל. אולם האם זה באמת נכון? האם ילדינו גדלים יותר בטוחים בעצמם וגאים במי שהם? בפועל, פעמים רבות הילד יצטרף לצחוק ולזלזול כדי להיות חלק מהחברה. אבל בפנים הוא ירגיש עקצוץ שילך ויתעצם עם הזמן, מה שכמובן ישפיע על החיבור שלו לחברה, לצוות ולמוסד, וממילא על החינוך שלו. האמירות הללו גם אינן מועילות, בלשון המעטה, ל"בין אדם לחברו" של הילד.

 תחושת שייכות וזהות

עניין חשוב נוסף הנוגע לעתיד הילד הוא תחושת השייכות והזהות שלו. ילד ספרדי שגדל במוסד אשכנזי יגדל לרוב בחסר ברמה זו או אחרת בהשתייכות הקהילתית והמפלגתית שלו.

חוסר השייכות בא לידי ביטוי בכמה אופנים. במישור הפוליטי, ילדים ספרדיים בוגרי ישיבות אשכנזיות אינם שייכים למפלגה ליטאית, כי איך יוכלו לשייך את עצמם אל מפלגה שאינה רואה בהם חלק? אין נציגים ספרדיים במפלגה (לפחות לא במקום ריאלי), והתחושה היא: "אם במוסדות הלימוד שלכם אתם לא רוצים אותי, למה שאתן לכם את קולי?" אין סיבה שאדם יתרום את קולו למפלגה שאינה מייצגת אותו, ואף דוחה אותו. הם הרי יודעים כי אם יהיו זקוקים לעזרתו של איש ציבור בכל תחום שהוא, הנציג האשכנזי לא "ישכב על הכביש" למענם, ולא משנה כמה "משתכנזים" הם יהיו.

מאידך גיסא, גם למפלגה ספרדית הם אינם משתייכים. הם הרי התרגלו לראותה באור לא מחמיא. שנים הם שומעים מחבריהם לספסל הלימודים מילות זלזול כלפי מפלגות הספרדים וכלפי העומדים בראשן, עד כמה אינם פועלים עבור לומדי התורה וכולי, והדברים מחלחלים. גם אם יצביעו בסופו של דבר למפלגה ספרדית, הרי שיסתירו זאת מאחרים, שמא יופלו בגלל זה בעתיד.

מבחינה קהילתית, בחירת בית כנסת היא עסק סבוך עבור ספרדים שהתחנכו (ומעוניינים שילדיהם יתחנכו) במוסדות אשכנזיים. מצד אחד, הם רוצים לשמור את מסורת אבותיהם ולא לוותר על נוסח ומנהגים; מצד שני, הם יודעים שכשהם מתפללים בבית כנסת ספרדי (ותורמים לו כסף) הם אינם שייכים לקהילה האשכנזית, וילדיהם עשויים להידחות ממוסדותיה. הפתרון שרבים מצאו לכך הוא "לחלק את עצמם" בין שני בתי כנסת, ספרדי ואשכנזי. הם יתרמו באופן קבוע לשני בתי הכנסת, וילכו פעם לכאן ופעם לשם. הרי אף אחד אינו מנהל מעקב נוכחות בתפילה, נכון?

אולם, חוסר השייכות העמוק ביותר הוא לדעתי הנתק הבלתי נמנע מהמסורת הספרדית. ההחמצה המשמעותית ביותר בחינוך האשכנזי היא העובדה שהילד אינו מכיר את המסורת הספרדית ואת הרבנים הספרדיים בעבר ובהווה. ילד שגדל במוסד אשכנזי לא ייחשף למסורת שלו עצמו.

המסורת של עדות המזרח היא כה מפוארת, עשירה ומלאת תוכן: עולם הפיוט, חכמי ספרד לדורותיהם, חיבורים תורניים, פסקי הלכה ומסירות נפש לאורך הדורות. ילד שגדל במוסד אשכנזי יהיה לרוב מנותק מכל זה, ויכיר את המסורת שלו היכרות שטחית בלבד. רוב רובם של הספרדים בוגרי החינוך האשכנזי אינם מכירים גם את הרבנים וגדולי התורה הספרדיים החיים אתנו היום; גרוע מכך, לפעמים הם אף מזלזלים בהם, פועל יוצא מהרעלה בת שנים.

יש אמנם בני ישיבות ספרדיים המחליטים להתעלם ממוצאם ו"משתכנזים" לחלוטין (מבטא, נוסח תפילה, פעילות מפלגתית, וכן הלאה), אך רוב רובם של בני-התורה הספרדיים לא הגיעו לרמה כזו של ביטול עצמי: הם אינם מוכנים לוותר על מסורת אבותיהם ולשכוח את עדתם. (גם מהראשונים לא נמנעת מנת הסבל בכניסה למוסדות, ומובן שהם אינם מתחתנים עם אשכנזים, אך אולי הם איכשהו מצליחים להרגיש שייכים יותר.)

כללו של דבר, ילד ספרדי הלומד במוסדות אשכנזיים גדל בפחות תחושת גאוה בקהילה שלו ובפחות חיבור למסורת שלו, עם ערך עצמי נמוך וללא שייכות וזהות ברורות.

 צריך שניים לטנגו

כאן אני רוצה לגעת בנקודה מהותית הקשורה קשר ישיר בגזענות, והיא: לכל ריקוד דרושים שניים. אם ישנה גזענות, תחושת עליונות של ציבור אחד על ציבור אחר, יש להניח שהציבור ה"נחות" מאפשר בדיעבד את ביטויי העליונות.

ניתן להיווכח בתופעה זו על-ידי השוואה לציבורים אחרים במגזר. גם בין הציבור החסידי לליטאי יש לא מעט מתיחות, וניתן לשמוע השמצות הדדיות רבות בענייני תרבות, מנהגים, תורה ואורחות חיים. למרות זאת, איננו שומעים (כמעט) תלונות על יחס מתנשא. מדוע? יתכן שיש לכך יותר מהסבר אחד, אך אני חושבת שהעובדה שלכל קהילה יש מוסדות קהילתיים משלה, מפחיתה במידה ניכרת את הדינמיקה של העליונות והנחיתות. המפגש של שתי קהילות שונות המעוניינות לשמור על ייחודן, הנזקקות לאותם מוסדות, יוצר דינמיקה של רוב ומיעוט. כאשר המיעוט נזקק לשירותיו של הרוב הדומיננטי, קשה להימנע מאיזה רגש של נחיתות, כפי שמרגישים בני עדות המזרח.

יש שתי אפשרויות להיחלץ ממצב עניינים זה. אפשרות אחת היא להיטמע. כאשר תתרחש היטמעות מוחלטת של הספרדים בממסד האשכנזי הדומיננטי, ויאבד הייחוד העדתי שלהם, תיפתר בדיעבד בעיית האפליה. כך, רבים מבין מתנגדי האפליה קוראים למלחמה בגישה האקסקלוסיבית של החרדים האשכנזיים. אלו חייבים לאפשר את "השתכנזותם" של הספרדים, ולקבל את המשתכנזים בתור שווי ערך. במילים אחרות, זוהי הצעה לפתור את "בעיית הספרדים" על ידי ביטול הספרדיות. כך אכן עשו רבים מבני עדות המזרח מחוץ לציבור החרדי. הם נטמעו בחינוך החילוני או הדתי לאומי, ואיבדו את המאפיינים התרבותיים הייחודיים להם.

אפשרות זו אינה קיימת כיום בחברה החרדית. הציבור האשכנזי אף אינו מאפשר לספרדים להיטמע בתוכו. הוא מקשה על הצטרפותם למוסדותיו, וגם כאשר הוא מקבל מספר מצומצם מהם, הוא מבהיר להם שהם בני עדה אחרת ולא חלק ממנו. ישנם המאמינים כי התערבות משפטית או ממשלתית עשויות לגרום לשינוי, אך עד עתה לא נראה כי אסטרטגיות אלו הועילו במיוחד.

בעיה נוספת בפתרון ההיטמעות הוא שספרדים רבים, ובראשם הרב עובדיה יוסף זצ"ל, מתנגדים נמרצות להשתכנזות המוחלטת. בדומה לאשכנזים החרדיים, גם הם מסרבים לוותר על הזיהוי העדתי שלהם. גם אם למדו בישיבות האשכנזיות, הם ממשיכים לראות בעצמם ספרדים, וכך רוצים להמשיך לזהות את עצמם. הם אינם מקבלים את רעיון "כור ההיתוך האשכנזי", שמשמעו היטמעות כל העדות בתוך הדומיננטיות האשכנזית השלטת.

כיום, רוב מניין ובניין של הספרדים התורניים אינם רוצים להפוך אשכנזים. הם מבינים שיש להם מסורת אחרת, מנהגים שונים, ופוסקי הלכה משל עצמם. הם עדה אחרת, והם אינם רוצים לשכוח זאת. הסיבה היחידה שהם מתעקשים לשלוח לחינוך אשכנזי היא שהם רוצים חינוך טוב לילדיהם, וכי למרבה הצער אין כמעט בנמצא מוסדות ספרדיים תורניים באותה הרמה.

 נדרשים מוסדות עצמאיים

דומני שלא נוכל להימלט מן המסקנה המתבקשת: עלינו הספרדים מוטל לעשות את הצעדים האמיצים הנדרשים על מנת לטפח חינוך יהודי טוב ואמתי משלנו, ולהפסיק אחת ולתמיד את הריקוד הכפוי שאנו מרקדים שנים רבות מדי.

את ההשראה ניתן לקחת, אולי במפתיע, דווקא מאנשי "הפלג הירושלמי". ברגע שאלו הרגישו בלתי רצויים במוסדות החינוך שבהם למדו, הם לקחו את הרגליים ופתחו לעצמם מוסדות עצמאיים, "יש מאין". האם איננו יכולים לעשות את אותו דבר? למה לנו לרדוף ולהתחנן, לבכות ולהשפיל את עצמנו שוב ושוב ושוב? האם אנחנו חשודים במזוכיזם? או שמא איננו מאמינים ביכולתנו לכונן מוסדות ראויים? האם כה עמוק חדרו לתוכנו הסטיגמות השליליות, עד שאנחנו כבר מאמינים בהן? האם אימצנו את הסטריאוטיפים הגזעניים בעצמנו?

אפשר כמובן לטעון שאין כל סיבה לפתוח מוסדות נפרדים, שהרי עקרונות החינוך זהים, ואין סיבה אמתית שבני עדות שונות לא ילמדו באותם מוסדות חינוך. נכון, אפשר להמשיך להיות מיעוט, לצעוק ולמחות כנגד היחס המשפיל, ולדבוק בטענה שתלמידים ספרדיים אינם שווים פחות. אפשר גם לנסות להסתמך על חסדי המדינה ובית המשפט, ולקוות שהם ידאגו שהאפליה המכוערת תיפסק.

אבל למה לכם להסתבך? לא רוצים אתכם? קומו ולכו!

ומי שעדיין מסתפק אם רוצים אותו או לא, שיחזור כמה מאמרים אחורה באתר זה. עצם קיומם של דיונים כה נמוכים ומביכים סביב שאלת השוני המנטלי והבעייתיות שבקבלת ספרדים למוסדות, מעידה כאלף עדים על התחושה הכללית בציבור האשכנזי.

ולאותם אלו המעוניינים ב"מנטליות האשכנזית" בחינוך, ואינם רוצים חס וחלילה שילדיהם יגדלו על ברכי חינוך ספרדי (מה שמובן במידה מסוימת, לאור העובדה שהם עצמם התחנכו במוסדות אשכנזיים, ורוצים לתת לילד שלהם חינוך דומה), ניתן לענות את אותה התשובה שבה הם עצמם משתמשים כאשר נתקלים בסירוב לקבל את ילדם למוסד אשכנזי: "סננו לפי מנטליות, לא לפי עדה". אם אתם חושבים שיש "מנטליות אשכנזית" שאינה קשורה לעדה, אדרבה, פתחו מוסד שיקבל ספרדים, ודאגו שיתאפיין ב"מנטליות אשכנזית", כפי שטענתם תמיד שאפשרי לעשות.

משפחות תורניות השולחות את ילדיהם למוסדות ספרדיים קיימים עושות זאת היום מכורח המציאות, כאילו נגזרה עליהם גזירה. אותם הורים מתנהגים כפי שנהגו הורים ספרדים שילדיהם לומדים במוסדות אשכנזיים – כאורחים. אלו התרגלו לשבת ולצפות מן הצד בהתנהלות המוסד, בבחינת "שתוק, כך עלה במחשבה לפני". נראה שהסטטוס-קוו הזה נוח להם – הם אינם נדרשים להיות מעורבים, וכך הם אינם מזיקים, אך גם אינם מועילים. האחריות מוסרת מכתפיהם. אולם לדעתי, כשהם ה"בעלי-בתים", ראוי שיתחילו לחשוב בראש גדול, ולגלות מעורבות לטובת הכלל – אם בפעילות בוועד הורים, ואם במעקב מקרוב אחר התכנים ואחר אופן החינוך במוסד. כך יוכלו ההורים עצמם להשפיע על אופיו של המוסד, ולעשות אותו למקום תורני יותר ואיכותי יותר.

 

ואכן, בשנים האחרונות נפתחו מספר מוסדות מעולים בציבור הספרדי. הם אמנם אינם רבים (ושמא משום שרוב בני התורה הספרדים מתעקשים לשלוח את ילדיהם למוסדות אשכנזיים…?), אך ניתן בהחלט להצביע על מספר מצומצם של מוסדות, בוודאי בגזרת החדרים והישיבות הקטנות בריכוזים החרדיים הגדולים. לחינוך הספרדי יש נקודות חוזקה רבות, לצד נקודות חולשה, בדיוק כמו לחינוך האשכנזי. אולם, לחינוך הספרדי יש דבר אחד שלעולם לא יהיה לחינוך האשכנזי – הוא שלנו. הוא המקום היחיד שיכול לחסוך מילדינו את מבוכת הזהות, הדעה הקדומה, הבושה העצמית וחוסר השורשים.

 בידול או קירוב?

יהיו שיטענו שהפרדת המוסדות רק תגביר את הבידול ואת העוינות העדתית. כך למשל גרסה אחת התגובות למאמר הראשי:

האם פתיחת מוסדות לספרדים, והחזרת הגאוה הספרדית, זה לא להילחם בגאוה בעוד קצת גאוה? אני שומע כל הזמן את הפתרון הזה נזרק לחלל האוויר, ובכל פעם אני לא מבין איך עוד צעד של בידול יקרב אתכם? הרי הגלות שהפרידה בינינו יצרה את התרבויות והמנהגים השונים, אז במה תועיל עוד הפרדה?

אז נכון, האוטופיה היא שהציבור החרדי כולו ידע להעריך, לאהוב ולכבד את כל התרבויות המרכיבות אותו, וכמובן גם את אלו שמחוצה לו, וכל תת-מגזר ייקח מתתי-המגזרים האחרים את המעלות הקיימות בהם ויאמץ אותן. המושג "שלילת האחר" ייכחד מן השיח הציבורי, וגם בלב פנימה לא יימצא לו מקום. אלא שאנו רחוקים מהאידיליה הזאת.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

האופציות הנותרות הן שתיים. ניתן להמתין עד שנגיע למצב האוטופי הזה, מתוך ידיעה שאולי ניאלץ להמתין עד ביאת גואל צדק, ובינתיים להפסיד דברים רבים וטובים. וניתן לקום ולעשות מעשה: מעשה שעל פניו הוא אקט של הפרדה, אך נועד למזער ביטויים של חוסר אחדות ולמתן את המתח ואף את העוינות השוררים בין העדות.

אני פונה אל הציבור הספרדי הממשיך לשמר את מסורת אבותיו ולהתדפק על דלתות מוסדות החינוך האשכנזיים, בדאגה כנה לאיכות החינוך, בקריאה פשוטה. הגיע הזמן לנתב את המשאבים הרבים, שעד היום הפנינו לשם הכנסת ילדינו למוסדות אשכנזיים, לכיוון של פתיחת מוסדות חינוך טובים וראויים המתאימים לציבור בני התורה הספרדיים.

אני מניחה שיהיו הרבה מציבור הספרדים בני-התורה שיתקשו להסכים עם הדברים, במיוחד אלו שלמדו בחינוך אשכנזי. מולם אטען שאין זאת אלא מפני שהתרגלנו לכוון את הזרקור על הדברים השליליים במוסדות הספרדיים. יתרה מזאת, התפיסה שלנו לגבי טוב ורע הושפעה עמוקות מחינוך זה. במילים פחות נעימות, התרגלנו בעצמנו לבוז לכל מה שהוא ספרדי. אך דומני שמי שיהיה כן עם עצמו, וישאל באמת "מה ה' אלהיך שואל מעמך", יסכים לדברים.

אני רוצה לנצל במה זו כדי לפנות לרבנים הספרדיים, לנבחרי הציבור הספרדי ולכל הנושאים בתפקידים ציבוריים: אתם הראשונים הנדרשים ליטול צעדים אלה. הציבור מושפע מבחירותיכם בנושא רגיש זה, ואתם הנושאים באחריות למצב הקיים. כל זמן שהרבנים והפוליטיקאים הספרדיים ימשיכו לשלוח את ילדיהם ואת נכדיהם למוסדות אשכנזיים, וימשיכו להפעיל את כובד משקלם עבור מעגל המקורבים, לא יועילו דיבורים ואף מעשים של אזובי קיר כמוני. כן, זה דורש אומץ, זה דורש נחישות. אך כמה זמן, כמה תסכול, כמה סבל עוד צריכים אנו לעבור? ושמא דווקא לעת כזאת הגעתם למלכות.

 

הכותבת יהודית דיין הינה מהנדסת תוכנה, והמאמר התפרסם באתר צריך עיון