בסלון ביתם של משפחת אוטמזגין בפתח תקווה, מתמלאים מושבי הספות עד אפס מקום. משם גולשים הבאים לכיסאות סביב השולחן ובהמשך תמצאו גם את חצר הבית מאוישת באנשים.
"מה שלומך"? יקבל אדם ללא כיפה את פניו של איש מבוגר שהולך עם כיפה קטנה על ראשו. הם כבר מכירים זה את זה, מאזינים לסיפורים, מתחזקים, מעודדים, שומעים ומנחמים. ממש קהילה קטנה. אחד מגיע מהצפון הרחוק, שני מגיע מהבאסטה שלו בשוק מחנה יהודה בירושלים, ואין אדם דומה לחברו. דתיים לאומיים, חרדים, חילונים, כובעים ליטאיים לצד חסידיים, מטפחות לצד פאות וראשים גלויים. כולם יושבים ומחכים לתורם,להיכנס אל חדרו של הרב.
הרב הוא שמואל טכובר, תושב ביתר, שמגיע לפתח תקווה פעם בשבוע ומקבל קהל שצובא על פתח הבית ולא יוצא משם במשך שעות.
הוא ממש לא דמות ה"מקובל", אם זה מה שתצפו לפגוש. הוא יראה לכם כמו כל אדם בעולם, אך על דבר אחד יחתמו כולם: הוא מרגיע אותנו. יש בו משהו מרגיע, יש בו משהו שנותן מזור לנפש. ועל כך אין עוררין. עיניו הטובות, חיוכו הנעים, גורמים לכל עצוב ונדכא להרגיש לרגע כאילו באמת נגמרו צרותיו.
הוא נולד בבני ברק לפני כ-51 שנה, למשפחת חסידי בעלזא, מיוחסת וידועה. יש שיגידו עליו, אדם המדוכא בייסורים. את תורת הנסתר והקבלה למד אצל ועם המקובל הרב משה שוסטר זצ"ל, ואצל המקובל הרב תדהר אלון. מדובר בתלמיד חכם מבני העלייה, מתמיד גדול ולמדן עצום היושב ולומד רוב שעות היממה. למען האמת, כך הכל התחיל. הוא פשוט ישב ולמד, ואיכשהו זרק הערות לאנשים סביבו, שגילו, כך פתאום, שהוא אומר – והדברים מתקיימים. אט אט החלו להתקבץ סביבו וביקשו ממנו תתפלל עלינו, והתפילות נענו. קשה להביט בעין אנושית ולהבין את הסיטואציה, אך המציאות מוכיחה זה עשור שני, שאנשים פשוט נושעים. בלי טקסים, בלי גלגולי עיניים ובלי חזיונות. פשטות – זה מה שתמצאו אצלו.
העיד איש עסקים, שהיה פעם אצל רבי דוד אבוחצירא בנהריה, שאל את רבי דוד האם להתייעץ עם הרב טכובר, והרב ענה לו ש"שמואל", ראשי תיבות "שאל ממני ואתנה לך", וכל מה שהוא מבקש מהקב"ה, הוא מקבל, כי מדובר ביהודי ירא שמים וצדיק.
נחזור מעט אחורה. עם השנים, כשהבינו את הכוח שיש במהותו של הרב שמואל טכובר, החלו האנשים לשחר לפתחו. עם השנים גבר הלחץ ואנשים ביקשו קבלת קהל. התנאי של הרב טכובר היה שקבלת הקהל תתקיים מחוץ לעיר בה הוא גר, וכך הגיעו אל ביתם של חיים ורחלי אוטמזגין בפתח תקווה. זוג חרדים אקדמאים, שעוסקים בתחום הכי ריאלי בעולם. בסיום פגישה שנערכה אצלם בבית בנוכחות הרב טכובר, ביקשה רחלי ברכה. בתגובה, ביקש הרב מרחלי להניח את כף ידה על השולחן. הביט בכף היד ושאל אותה מי זה פלוני. מאחר ומדובר בשם לא מצוי, ברגע ראשון לא העלתה על דעתה למי התכוון, ואמרה שאין לה קשר משפחתי או חברי עם אדם בשם זה. אך הרב עמד על כך שהוא רואה איזה קשר עם אדם בשם הזה. לאחר כמה דקות של מחשבה נזכרה כי יש במשרד לקוח בשם הזה. הרב הנהן בראשו והנחה את רחלי להציע שוב פשרה שהציעה זה מכבר – על אף שנדחתה, ובירך אותה שתהיה לה הצלחה גדולה, כל זאת מבלי שידע את מהות העניין והנעשה בתיק. רחלי, שלא ידעה איך להתייחס להנחיית הרב אותו פגשה רק עכשיו, שלחה למחרת הודעת פקס לחברת הביטוח המעורבת בתיק והניחה על שולחנם שוב את ההצעה שנדחתה. למרבה הפתעתה, עוד באותו היום קיבלה
את תשובת חברת הביטוח כי הם מקבלים את ההצעה וכך נסגר תיק שהיה אמור להיגרר שנים רבות בבית המשפט.
כבר שבע שנים שהרב טכובר מקבל בביתם ורחלי רואה רק נסים וישועות, גם בביתה הפרטי כמובן, וגם בכל הנוגע לאנשים שמגיעים לשם.
ידך על העליונה – אל תדאג
סיפורו של ס' נמשך על פני ארבע שנים, והסתיים ממש לפני כחודשיים. זהו סיפור עצוב על אדם שהאמין בקשר חברי, שכל מטרתו היתה בסופו של דבר, לעקוץ אותו בסכום כסף גדול מאוד. "רכשתי שטח בסכום כסף גדול ממישהו שעבדתי אצלו, והפכנו לחברים קרובים מאוד. קרובים עד רמה שהוא העביר עבורי תשלומים ואני שילמתי לספקים שלי על חשבון התשלום שיעביר לי בהמשך. באמת הפכנו לחברים כמו משפחה", משחזר ס', שבנה לאותו 'חבר' בית גדול באחד המושבים, ואף קנה ממנו שטח שהיה ירושה. החבר שאל אם יוכל לחזור להיות איתו שותף בקרקע, במידה וישיג כסף לרכוש את החלק שלו. ס' השיב בחיוב כמובן, אך הוא לא ידע שה"חבר" מרגיש חלק מהקרקע שלו, על אף שלא השיג את הכסף עבורה.
בשלב מסוים הוא מכר את הקרקע, ואז קיבל תביעה בבית משפט על סכום של יותר ממיליון שקלים. ה"חבר", טען שהוא שותף עמו בקרקע ומגיע לו לקבל חצי מדמי המכירה. כמובן שהדבר לא היה נכון, ובבית המשפט העיד אותו אדם שס' כלל אינו בנה אצלו והעמיד לשופטים סיפור חדש שס' לא הכיר כלל. מכיוון שס' מכיר את רחלי אוטמזגין כעורכת דין, הוא הגיע לרב טכובר, יום לפני הדיון הראשון שלו. "הרב אמר לא לדאוג. ידך על העליונה", משחזר ס', אך בדיון הראשון חשכו עיניו והיה ניכר שהוא עומד להפסיד. המשפט התנהל במשך ארבע שנים, שבמהלכן השופט המליץ הלוך וחוזר 'ללכת להסתדר עם הצד השני'. הרב טכובר עורב בכל שלב של הדיונים ושלבי המשפט ואמר להם מה לעשות: לא להסכים לפשרה, לא לדאוג. "בשלב מסוים כמעט נשברתי", מודה ס'. "כמה אתה יכול להאמין שידך על העליונה ותנצח, כשבמשך ארבע שנים אתה רק מגיע לדיונים ומקבל בשורות יותר רעות"?
אלא שלפני כחודשיים, באופן בלתי צפוי לחלוטין, הגיש השופט פסק דין בסיפורו של ס' וזיכה אותו באופן מלא בקבלת הכסף?
זהו סיפור אחד מני אלפים שמתגלגלים שם בבית בפתח תקווה ועושים הדים בכל העולם.
אין מנוס – הרב יקבל קהל גם בביתר
הרבה דברים משתנים עם השנים לפי צרכי העם. כך הרי התחיל הרב שמואל טכובר את דרכו. לא מתוך רצון כלשהו, לא מתוך הכרזה כי הוא "רב", או "מקובל". אנשים פשוט דפקו בדלת – הוא נאלץ לפתוח להם אותה. אז במשך השנים האחרונות הצליח להרחיק את קבלת הקהל מעירו, אך צרכי עמך מרובים, ואנשים צובאים על הפתחים, ומתוך צורך השעה וכורח המציאות, הוחלט על ידי עוזרו האישי, ובהסכמתו של הרב, כי מלבד קבלת קהל בימי רביעי בפתח תקווה, תתקיים קבלת קהל בעיר ביתר, ביום אחר של השבוע.
"אין ברירה", מסבירים בקרבתו של הרב שמואל טכובר. "העולם באמת זקוק למזור וישועה, ואי אפשר לעמוד מנגד".
הדבר היחיד שמבקשים לציין בסביבת הרב, הוא את הדבר החשוב ביותר: "אין כאן נבואה, אין כאן מצעי קסמים או כישופים. יש כאן שליח ציבור לבקש ולהתפלל להקדוש ברוך הוא, ובסיעתא דשמיא רואים ישועות.