אאא

הודעת רשות המים על העלייה, החל מיולי הקרוב, בתעריף המים, היתה צריכה להתחיל דווקא בשורה התחתונה: מדובר בעלייה שניה ב־2019, והיא מביאה את ההתייקרות המצטברת במים השנה לקרוב לכ־6.6%. ההתייקרות הראשונה, בינואר, היתה בשיעור של 4.13%, ואילו זו שהוכרזה ביום חמישי ותיכנס לתוקפה ב־1 ביולי — של 2.4%.

אם מוסיפים להתייקרות המים גם את העלייה בשיעור של כ־3% של תעריף החשמל בתחילת ינואר האחרון, המסקנה הבלתי נמנעת היא שבחודשים הקרובים צפויים עליות מחירים במספר לא קטן של מוצרי צריכה נפוצים, בנוסף לאלה שכבר היו — וזאת מכיוון שחשמל ומים הם, לצד דלק, תשומות ייצור מרכזיות ברבים ממוצרים אלה.

במילים אחרות, אם כדי לייצר קוטג' צריך מים וחשמל, אז ההתייקרות שנרשמה בחציון הראשון של 2019 בשני המשתנים האלה תשפיע שוב גם על מחיר הקוטג’.

לקראת הבחירות בספטמבר, ההתייקרויות הללו אינן דבר שהמפלגות השותפות בממשלה יכולות להתגאות בו, וממחישות את הכישלון במאבק ביוקר המחיה.

בדברי ההסבר שלה להתייקרות טוענת רשות המים שתעריפי המים חייבים לשקף את עלותם האמיתית, ומייחסת את ההתייקרות לשלוש סיבות מרכזיות: עליית מדד גבוהה יותר בחודש מאי מהתחזית; עלויות של רכישת כמות נוספת של מים מותפלים; ושינויים בהכרה ברכיבי הון ובעלויות של מתקני טיהור שפכים מתקדמים.

מנגד, מחדדת הרשות בהודעתה כי "החלת הרגולציה העדכנית על תאגידי המים והביוב (צמצום מספרם בכחצי, מ־56 ל־30 — ל"ג), המתבססת על דוח ועדת בלינקוב, מיתנה את העלייה הצפויה בתעריפים". במילים אחרות, תגידו תודה כי זה יכול היה להיות יותר גרוע.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כשלי הממשלה

ואולם במשק המים מצביעים על כמה כשלים שהממשלה היתה יכולה לטפל בהם ולצמצם את ההתייקרות הנוכחית. כך למשל אפשר היה אולי לצמצם את רכישת המים המותפלים, לנוכח החורף ברוך הגשמים האחרון. חמשת מתקני ההתפלה — ארבעה מהם פרטיים — המספקים 80% מצריכת מי השתייה בישראל, הם צרכני חשמל כבדים, ולכן מעדיפים לעבוד בשעות הלילה או בתקופות שפל לביקוש בחשמל, כי אז תעריף החשמל הדיפרנציאלי שהוחל עליהם משחק לטובתם. אבל כאשר המדינה מזמינה, מראש, עוד מים מותפלים ובדיעבד יורדים הרבה גשמים — נוצר בזבוז. אמנם צריך לומר לזכות רשות המים שקשה עד בלתי אפשרי לדעת כמה גשם יירד. מה שכן, היה אפשר אולי לנהל משא ומתן עם מתקני ההתפלה ולרכוש פחות — מה שלא קרה בפועל.

סיבת ההתייקרות השלישית מתוארת לעיל במילים חשבונאיות־מקצועיות — "הכרה ברכיבי הון והכרה במתקני טיהור שפכים מתקדמים". החלק הראשון מסובך אבל השני פשוט: לפי רשות המים, בישראל מיוצרים מדי שנה כ־530 מליון מ"ק שפכים, שמרביתם עוברים טיהור ומשמשים, להשקיה חקלאית. מדיניות ההכרה בהוצאות על הטיפול בשפכים אינה אחידה, ואולי גם שם ניתן היה לצמצם ולהפחית את ההתייקרות.

חשש להתייקרות שלישית

אז כמה זה יעלה לנו בכיס? מיולי הקרוב התעריף לכמות מוכרת (התעריף הנמוך, עד 7 מ”ק לתושב לחודש יהיה 7.08 שקל למ"ק (במקום 6.88 שקל כיום) ואילו התעריף לכל כמות נוספת (התעריף הגבוה) יעמוד על כ־13.15 שקל למ"ק (במקום 12.95 שקל למ"ק כיום). השורה התחתונה ברשות המים היא אחת — זו אמנם ההתייקרות השנייה מתחילת השנה, אבל בפועל היא תעניש אתכם רק ב־36 שקל נוספים לשנה. מצד שני, רשות המים אולי מכוונת נמוך מדי בחישוב שלה; עבור משפחות רבות שצריכת המים שלהן גבוהה, ושחלק גדול ממנה הוא בתעריף הגבוה, עליית התעריף יכולה להעניש אותן בעשרות שקלים בחודש או מאות שקלים בשנה.

חברת המים הלאומית מקורות גייסה חוב בשבוע שעבר — כמיליארד שקל באג"ח סחיר. התקווה היא שהיכולת לגייס חוב ממוסדיים תקל על הציבור את ההתייקרויות השוטפות, אבל אף אחד לא מוכן לחתום על זה בשלב הזה. מכיוון שברור כי אחרי חמש שנות בצורת משק המים משווע להשקעות, לא יהיה זה מפתיע אם בינואר הקרוב תירשם התייקרות שלישית תוך 12 חודש.