אילוסטרציה
אילוסטרציה (צילום: shutterstock)

תשלום דמי ועד בית לדירה עם כניסה פרטית

הגמרא בבא בתרא (קה ע"א) עוסקת במקרה בו שני סוחרים קיבלו מאת בעל הבית סחורה לתקופת זמן קצובה לצורך מכירתה והפקת רווחים (על פי פירוש רש"י). במהלך מכירת הסחורה ובטרם הסתיימה התקופה הקצובה למכירתה, ביקש אחד מהסוחרים לחלק את הרווחים שנצברו ולעזוב את הפעילות העסקית המשותפת. חברו הסוחר התנגד וטען כי הוא מעוניין לנצל את מלוא התקופה שניתנה להם כדי להוסיף ולהרוויח. לעניין זה מביאה הגמרא  את שיטת רבא הסובר כי הסוחר המעוניין להמשיך את הפעילות העסקית רשאי למנוע מחברו לחלק את הרווחים ולעזוב את הפעילות העסקית בטרם הסתיימה תקופת השיתוף.

שיטת הנימוקי יוסף

הנימוקי יוסף (ד"ה אמר רבא) מבאר כשיטת רש"י כי בעל הסחורה נתן את סחורתו לשני הסוחרים לצורך מכירתה והפקת רווחים, אך מקשה הנימוקי יוסף מדוע רבא מיחס את דינו דווקא למקרה בו שני הסוחרים קיבלו סחורה מבעל הבית, לכאורה רבא היה יכול ליחס את דינו למקרה פשוט יותר, בו שני סוחרים התקשרו ביניהם בהסכם לצורך עשיית פעילות עסקית משותפת וללא גורם שלישי.

מתוך שאלתו מסיק הנימוקי יוסף כי רבא התייחס בכוונה תחילה למקרה בו בעל הסחורה נתן את סחורתו לשני השותפים שכן במקרה זה אין השותפים יכולים לעזוב את השיתוף לפני המועד המוסכם, אבל במקרה בו שני שותפים התקשרו בהסכם לפעילות עסקית אזי כל שותף זכאי בכל עת לפרק את השותפות ולתבוע את חלוקת הרווחים. 

סברת הנימוקי יוסף מבוססת על הדין כי פועל רשאי לחזור בו באמצע עבודתו משום שנאמר "כי לי בני ישראל עבדים"(ויקרא כה נה) ופסוק זה נדרש: כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים (ב"מ י ע"א), וממילא מותר לפועל לחזור בו בחצי היום.

לאור האמור סובר הנימוקי יוסף כי במקרה בו שניים עשו הסכם שותפות לפעילות עסקית, אזי כל אחד מהשותפים הוא כביכול עבדו של השני לעניין ביצוע הפעילות העסקית, וממילא עומדת לכל אחד מהשותפים הזכות להפסיק את העבודה באמצע ולא נוצר שיעבוד ממוני  שיש בו כדי להפריע או לעכב את זכותו של השותף לעזוב את השותפות.

 אבל במקרה בו שני הסוחרים קיבלו את הסחורה מבעל הבית הרי שכל אחד מהם מוגדר כפועל של בעל הסחורה בלבד והוא אינו פועל של שותפו לפעילות העסקית, וממילא נוצר בין השותפים שעבוד ממון אשר מחייב אותם אחד כלפי השני להשלים את תקופת השותפות.

שיטת הרמב"ם

הרמב"ם בהלכות שלוחין ושותפין (פ"ד הלכ' ד) פוסק כי לשותף אין כל זכות לפרק את השותפות באמצע תקופת השיתוף שהוסכמה מראש בין השותפים, וכתב הכסף משנה כי מקור דברי הרמבם הוא בסוגית הגמרא בבא מציעא קה ע"א שהובא לעיל. 

בביאור סברת הרמב"ם כתב הסמ"ע (חו"מ סי' קעו סע"ק מד) כי שותפים שהתקשרו ביניהם בהסכם לפעילות משותפת אינם מוגדרים כפועלים האחד של השני וממילא לא חל עליהם דין פועל אשר זכאי לעזוב את עבודתו באמצע היום מכוח דרשת הפסוק כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים, ולכן הסכם השותפות יוצר שיעבוד ממוני אשר אינו מאפשר לשותפים לעזוב את השותפות באמצע תקופת השיתוף שנקבעה והוסכמה מראש.

לאור האמור עולה כי קיימת מחלוקת בין הראשונים האם שותף יכול לעזוב את השותפות בטרם הסתיימה לה תקופת השותפות, לשיטת הנימוקי יוסף (וכן סוברים תוס' והרא"ש) מותר לאחד מהשותפים לעזוב את השותפות באמצע תקופת השיתוף, ואילו הרמב"ם סובר כי אין שותף יכול לעזוב את השותפות באמצע תקופת השיתוף.

לעניין זה כתב החזון איש כי ייתכן שהרמב"ם והנימוקי יוסף כלל אינם חולקים האם עומדת לשותף הזכות  לעזוב את השותפות בטרם הסתיימה תקופת השיתוף שהוסכמה בין הצדדים, שכן ניתן לומר כי הנימוקי יוסף התייחס בדבריו למקרה בו השותפים נדרשים להיות פעילים ולבצע עבודה לטובת השותפות, וממילא במקרה זה השותפים מוגדרים כפועלים האחד של השני וממילא מותר להם לחזור בהם באמצע העבודה שכן "לי בני ישראל עבדים" ולא עבדים לעבדים, אבל הרמב"ם מתייחס למקרה בו השותפות איננה דורשת עבודה של ממש וכגון שותפות ממון להשקעה וכדו' וממילא  הסכם השותפות יוצר שיעבוד ממון אשר אינו מאפשר לשותפים לעזוב את השותפות באמצע תקופת השיתוף.

להלכה פסק השולחן ערוך (חו"מ סי' קעו סעי' טו) את שיטת הרמב"ם: "השותפין שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות זמן קצוב כל אחד מהם מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן ..."

 

העולה מהדברים:

א.    בעלי דירות בבית משותף אינם פועלים האחד של השני אלא הם שותפי ממון.

ב.     בעל דירה בבית משותף אינו רשאי להתנתק מהשותפות ולהטיל על שאר השותפים עלויות תפעול ואחזקה גדולים יותר, לכן בעל דירה שפתח כניסה פרטית מהרחוב אל דירתו חייב לשאת בתשלומי ועד הבית ככל בעל דירה  בבניין. 

ג.      יש אומרים כי בעל דירה שאינו עושה שימוש ברכוש המשותף וכגון במקרה בו קיימת לדירה כניסה פרטית מהרחוב, אזי הוא משלם דמי ועד בית מופחתים ובקיזוז ההוצאות  שהוא חוסך בהוצאות ניהול הבית המשותף כגון תשלומי חשמל וכדו'.

ד.     בניין אשר תוכנן מראש ונבנה באופן שיש בו דירות עם כניסה פרטית יש לומר כי בעלי הדירות הפרטיות חבים בתשלומי ועד הבית השייכים לאחזקת הרכוש המשותף אך הם אינם נושאים בתשלומי ועד הבית השוטפים כגון ניקיון, חשמל וכדו'

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה התלויה בנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו ובכל שאלה יש לפנות למורה הוראה הבקיא בדיני ממונות.

לתגובות stern1416@gmail.com