בית משפט השלום בחיפה קיבל לאחרונה תביעת ליקויי בנייה נגד חברת "מי-טל הנדסה ושירותים". השופט אבישי רובס קבע כי החברה לא ביצעה איטום תקין בקיר חיצוני של בית דו-קומתי ברמת ישי, מה שגרם לרטיבות וטחב בחדר השינה בדירה התחתונה. החברה חויבה לתקן את הליקויים תחת פיקוח מטעם בעלי הדירה, לתת להם אחריות למשך 5 שנים ולפצות אותם ביותר מ-45 אלף שקל על עגמת הנפש, חוסר היכולת להשתמש בחדר השינה וההוצאות שנגרמו להם עקב התנהלותה הקלוקלת.

בני הזוג נכנסו לדירה בדצמבר 2009 וכשנה לאחר מכן דיווחו לחברה על רטיבות קשה בחדר השינה שבקומת הכניסה. החברה אמנם שלחה קבלנים שיבצעו תיקונים כאלה ואחרים, אך לא פתרה את הבעיה מהיסוד והרטיבות הלכה והחריפה.

בהמשך הם ניהלו עמה הליך בוררות בארגון הקבלנים אך היא סיכלה אותו כשהעלתה דרישות שונות ומשונות שאין להן כל קשר לליקויים. לבסוף, כשהבינו שלא יזכו לפתרון, הם הגישו נגדה תביעה באמצעות עו"ד אודט מורדוך.

לתביעה צורפו חוות דעת הנדסית שהעלתה כי מקור הבעיה באיטום לקוי של הקיר החיצוני, וחוות דעת שמאית שלפיה נגרמו לתובעים נזקים של כ-22 אלף שקל בשל חוסר האפשרות להשתמש בחדר השינה.

התביעה הוגשה גם נגד בעלת הדירה העליונה במבנה, כיוון שמקור הרטיבות התגלה בחיבור שבין הקיר החיצוני לבין המדרגות החיצוניות המובילות לדירתה. בעלת הדירה, שיוצגה על-ידי עו"ד דרור מאיר אוחנה, כפרה בחבות וטענה כי האחריות מוטלת כולה על חברת הבנייה.

בכתב ההגנה שהגישה החברה באמצעות עוה"ד איתם עזרא ור. חורי ממשרד עוה"ד אלי הדס היא התכחשה לאחריות כלשהי לליקוי ותלתה את האשמה בבעלת הדירה העליונה, שלטענתה לא דאגה לתחזוקה תקינה של המדרגות.

התנהלות קלוקלת

אלא שהחברה שינתה את עמדתה לאחר שמהנדס מומחה שמונה מטעם בית המשפט הבהיר כי מקור הרטיבות בתכנון לקוי של האיטום בחלק החיצוני של המבנה.

בשלב הזה החברה הודתה באחריות אך דרשה לאפשר לה לבצע את התיקונים ואף כפרה בנזקים להם טענו התובעים.

השופט רובס קיבל את חוות דעתו של המומחה וקבע כי החברה היא האחראית הבלעדית לליקוי באיטום.

השופט קבע כי לנוכח התנהלותה הקלוקלת של החברה וחוסר האמון שרוחשים לה התובעים, במצב רגיל הוא לא היה מאפשר לה לבצע את התיקונים. אלא שהמצב המורכב, הדורש גם תיקונים בדירה מלמעלה, מחייב לחרוג מהמקובל. עם זאת, השופט קבע כי התיקונים יבוצעו לפי הוראותיו של מפקח מטעם התובעים, והחברה תממן את שכר טרחתו עד לגובה של 10,000 שקל. בנוסף נקבע כי החברה תהיה אחראית לתיקונים למשך 5 שנים.

מעבר לזה, השופט חייב את החברה בפיצויים של כ-33 אלף שקל על עגמת הנפש שנגרמה לתובעים, אובדן ההנאה מהדירה, חוסר היכולת להשתמש בחדר הטחוב וחוסר תום ליבה של החברה בניהול הליך הבוררות.

בנוסף תישא החברה בהוצאות משפט, שכר טרחת המומחים ושכר טרחת עו"ד של 12,000 שקל. התביעה הכספית נגד בעלת הדירה נדחתה, אך מאחר שהייתה בעלת דין נחוצה בהליך והיא חויבה לשתף פעולה ולאפשר את כל התיקונים בשטח שלה, החברה תישא גם בהוצאותיה כולל שכר טרחת עורך דין של 5,000 שקל.

ב"כ התובעים: עו"ד אודט מורדוך
ב"כ הנתבעת (חברת הבנייה): עו"ד איתם עזרא ועו"ד ר. חורי ממשרד עוה"ד אלי הדס ושות'
ב"כ הנתבעת (בעלת הדירה):עו"ד דרור מאיר אוחנה

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

הכתבה התפרסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"