אאא

1.

במשך 23 שנים, כמעט מחצית חיי, אני כותב אודותיך. לא בכעס ולא בשנאה, ואפילו בקורטוב של הערכה, אבל מתוך חשש לא קטן. חשש שהלך והתאמת ככל שעברו השנים.

כבר לפני 23 שנים, כתבתי במאמר תחת השם "הברק שהועם", כי אתה הולך להפוך את מערכת המשפט למערכת פוליטית, והזהרתי כי היא תתלכלך בבוץ ולא תזכה לאמון שהיה מנת חלקה כל השנים, והוא מקור הכוח שלך.

כמו שצדקתי ככה טעיתי (אז).

צדקתי, כי מערכת המשפט הפכה לפוליטית ובאמת התלכלכה, ועוד איך התלכלכה.

טעיתי, כי אמון הציבור במערכת המשפט מעולם לא היה אצלך מטרה כי אם אמצעי. (זה הרדים את כולם בשמירה).

עם הזמן הבנתי, וגם כתבתי על כך, שהמטרה היא להעביר את הכוח והשלטון לידי המערכת המשפטית שעמדת בראשה ועודך עומד, גם במחיר אובדן האמון במערכת.

(איור: מירי וינרב, מתוך 'יתד נאמן')
(איור: מירי וינרב, מתוך 'יתד נאמן')
הגדלה

כן, נכון שפרשת לפני כמה שנים, אבל אני עוקב ויודע מפרסומים גלויים וממידע אישי, שאתה ממשיך לעמוד בראשה, ובמקרים קשים אתה גם יוצא מאחורי הקלעים אל הבמה, מצהיר על יעדים ושולח אזהרות, ומנווט את המערכת ליעד שקבעת מלכתחילה.

ובימים אלה, אתה עומד לפני ניצחון ממשי. היסטורי. רק יסולק המכשול האחרון והעקשן מרחוב בלפור, ואיש כבר לא יעמוד בפני המערכת השלטונית האלטרנטיבית המדהימה שהקמת ככה ממש מתחת לאפינו.

הניצחון הזה, עשוי להיות באמת ניצחון לטווח ארוך, אך עלול להתגלות כניצחון פירוס וכישלון מוחלט. זה תלוי בדברים שאכתוב כאן בהמשך.

2.

לפני 10 שנים, שלוש שנים לאחר פרישתך מנשיאות בית המשפט העליון, התבקשתי להתראיין לסרט תיעודי שעשה עליך הבמאי רם לנדס, בעקבות פרישתך.

מול צוות צילום מקצועי וגדול שהתמקם על פי בחירת הבמאי באופן סימלי מול ישיבת פוניבז' בבני ברק, דיברתי במשך מחצית השעה ויותר אודותיך. לא תקפתי אותך (גם מפני הנימוס, וגם מפני שמעולם לא תקפתי אותך באופן אישי), אך הצגתי אותך כ"אדמו"ר החילוני". איש המנסה לברוא עולם חדש, בו לתורה לדת ולעולם הישיבות לא תהיה שום השפעה.

דיברתי גם על בחירתך במשפט הגרמני על פני זה העברי, ובעיקר על שיטת ה"אקטיביזם השיפוטי" המנסה למעשה לנטרל את השלטון הדמוקרטי במדינת ישראל, בשל החשש ששלטון הרוב יסכן את התפישה הליברלית, ולייסד כאן מעין "דיקטטורה נאורה", העלולה בקלות להתגלש ל"דיקטטורה לא נאורה בשם הנאורות".

דיברתי שם, על הדרך החכמה שלא לומר הערמומית שנקטת כדי להעביר את מושכות השלטון מידי הנבחרים לידי המערכת המשפטית, ואמרתי כי לא ירחק היום, ולח"כים ולשרים לא תהיה שום משמעות. הם יהיו בובות על חוט, כשכל החוטים יהיו בידיים של אהרן ברק.

אמרתי שם, כי אותנו החרדים, לא ממש מעניין מי ישלוט כאן, שכן אין לנו כל עניין לשלוט במדינה. כל שמעניין אותנו הוא המשך קיום היהדות, לימוד התורה וקיום המצוות. ובניגוד להצהרותיך ש"בית המשפט יגן על מיעוטים ובתוכם החרדים" משום מה לא רק שהוא לא מגן עלינו אלא בוחר לפגוע בנו ולהצר את צעדינו גם בדברים שאנו מגיעים להסכמה עם נציגי החילונים.

3.

בסיום הראיון, מחוץ לסט הצילום, אמרתי לרם לנדס, הבמאי, כי ברור לי שאפילו מילה אחת מכל מה שאמרתי לא תתפרסם.

הוא שאל אותי, "מדוע אתה חושב כך?"

עניתי לו: "כי ברור לי שהסרט לא יעבור בלי אישורו של אהרן ברק. אני קצת מכיר אותו. הוא לא יסכים שהדברים הללו ייכנסו".

הוא אמר לי: "א. מי אמר לך שהוא יראה את זה? ב. גם אם נניח שכן, מדוע שהוא יפסול? הרי לא תקפת אותו באופן אישי".

עניתי לו:

"א. הוא יראה את זה בוודאות. שכן, אם הוא לא יוכל לשלוט בכל תכני הסרט, הוא לא ישתף איתך פעולה בשום פנים ואופן. ב. הוא לא יאשר את הכנסת דבריי, בדיוק מאותה סיבה שאתם הזמנתם אותי לכאן. כי אני אומר את הדברים הנכונים. את התכנית כולה. זו שהוא לא רוצה להביא לידיעת הציבור".

סרט התעודה "השופט" פורסם ב-19.7.2009. כל צמרת המשפט הגיעה להקרנת הבכורה בירושלים. היה זה שיר הלל לך ולעשייתך, והיו גם דברי ביקורת מדודים. אבל אפילו מילה אחת ממה שאמרתי לא הופיעה שם. לפחות לא הופתעתי.

בעצם כן הופתעתי.

לאחר צאתו של הסרט לאור, נודע לי, כי הבמאי רם לנדס, הוא לא אחר מאשר... החתן של אהרן ברק...

שליטה אבסולוטית אמרנו. הלא כן?

4.

אז ככה. קודם כל ברכותיי. עשית את זה. בחכמה, בתבונה, בסבלנות בלתי רגילה עם מינימום טעויות (תשב אתי ואספר לך על ה"באגים").

הצלחת לקחת מערכת של שלושים אנשים, ולבלוע דמוקרטיה שלמה על כרעיה ועם זאת להותירה שלמה.

פשוט חיברת חוטים. לכל ח"כ, לכל שר, לכל משרד ממשלתי, לכל רשות מקומית, לכל חברה ציבורית, ובעיקר לכל חוק. בעצם, לכל דף מתוך ספר החוקים, מחובר חוט שקוף שמוביל אל המערכת המדהימה שיצרת. וגם המערכת הזו, קשורה (מרצונה המלא) לחוטים שקופים שכולם מובילים אליך.

אתה בחרת אותם אחד אחד. וכמו "אלסוורת טוהי", אחד מגיבורי סיפור דמיוני ידוע, המצליח לשלוט על העולם ויושביו בפיקחותו, ובהבנתו העמוקה את נפש האדם, גם אתה גילית את הדרך לעשות זאת. תמיד הקפדת לבחור באנשים בינוניים. כי רק אנשים בינונים באישיותם, גם אם מצטיינים בכישרונותיהם, יסכימו לשמש כבובות על חוט אם ביודעין ואם בלא יודעין, אם מפחד ואם מההערצה.

5.

וזה הצליח לך.

האנשים הללו שבחרת, בנו מערכת שהצליחה להוריד מדינה שלמה על נבחריה, שריה וראשי ממשלתה על הברכיים.

שלושה ראשי הממשלה האחרונים עמדו תחת איום להישלח לכלא, הראשון (אריאל שרון) נכנע ועשה צעד המנוגד לכל האידיאולוגיה בשמה פעל כל חייו. ככל הנראה זיהית שהוא אופורטוניסט, (ההפך מאידיאולוג) ודי היה באיום להעמדה לדין בפרשת האי היווני כדי לגרום לו לבצע את ההתנתקות, לזכות ב"איתרוג" ולהינצל מהכלא.

השני (אולמרט) הועמד לדין לאחר התעלם מאזהרתך המפורשת שיעצור את הרפורמות במערכת המשפט שיזם שר המשפטים שלו דניאל פרידמן. (שהיה מצטיין באישיותו ונקי כפיים למרבה הצער ולפיכך בלתי ניתן לשליטה...) אולמרט נשלח לכלא בלי שום מחאה ציבורית. גם כי עשה את השטות הזו להתפטר ולהאמין בחסדי וביושרתה של המערכת המשפטית (נכון שתמיד אתה מופתע מחדש עד כמה בני אדם חכמים יכולים להתנהג כטיפשים כשהם פוחדים)?

והשלישי (נתניהו) בדרך לכלא. עם נתניהו זה באמת היה קשה.

מסתבר שלכל "אלסוורת טוהי" יש ה"הווארד רוארק" שלו.

המערכת המשפטית הצליחה לנתק אותו מכל עוזריו וחבריו ולהותיר אותו האיש הכי בודד והכי נרדף בעולם. ממש כמו עראפת במוקטעה. אבל הבנאדם לא נשבר לשניה והצליח לשרוד ולהיבחר שוב ושוב. כאן המערכת נאלצה להשקיע רבע מיליארד שקל בחקירות ובאמצעים ולתפור תיק שגם פיל עיוור יבחין במופרכותו. אבל מי כמוך יידע שזה חסר חשיבות. להפך, ככל שזה יהיה מופרך וחסר היגיון, ככה זה יטיל פחד ואימה אצל הבאים אחריו.

6.

את הקטע הזה של איום על חירותו של העומד בראש המערכת, הגית עוד בימי רבין. אתה זה שהחלטת בתפקידך כיועץ משפטי, להעמיד אותו לדין על חשבון הדולרים של אשתו. אני משער שידעת שזוהי עבירה פעוטה, אבל הייתה לך תכנית, וכיום כולם יודעים שהיא הצליחה. אדם הוא אדם. וכל אחד פוחד מבושות ומכלא. אז נכנעים. מי שנכנע (כמו אהוד ברק) שירוויח מיליונים מעסקאות מפוקפקות עם אנשים עוד יותר מפוקפקים. ומי שלא נכנע (כמו נתניהו) ילך לכלא, ותחתיו יבואו אנשים בינוניים, ניתנים לשליטה, ממש כמו שאתה אוהב. (ואם אפשר, על הדרך, כאלה שאיום גדול נשקף לכבודם וחירותם כמו גדעון סער מכאן ובני גנץ משם). כי מהמקום שאתה נמצא בו, אין חשיבות גדולה למחנה שישחק את משחק הדמוקרטי בשביל העם. שיהיה ימין. שיהיה שמאל. כולם בכל מקרה יעשו בדיוק מה שאתה תרשה להם.

נתניהו הוא אחרון הסרבנים. הוא ישלם על כך. לא יוותרו לו וככל שסיבלו יהיה גדול יותר כך יבינו אלה שיבואו אחריו עד כמה הם צריכים להיזהר.

אני חייב להודות שאתה לא נהנה מזה. יש בך צד אנושי, חומל וחם. אבל כשזה עומד מול התכנית הגדולה, אתה אומר לעצמך: "מצטער, הייתי חייב".

7.

בשורות הבאות, רציתי לכתוב לך שיש ציבור גדול מאד, שאין לו שום תכנית לשלוט, וגם לא ממש אכפת לו אם אתה או נתניהו תשלטו כאן. אבל אני חושש שההצלחות שצברו אנשיך, יגרמו להם לעשות את הטעות שאתה אולי לא היית עושה, אבל בינינו, אתה כבר בן 83, ולמרות שמנהיגים ליטאיים מגיעים לשנים יפות, עדיין לכל זמן ועת, ומכיוון שהאנשים מתחתיך בינוניים ושיכורי כוח, הם יתפתו לעשות את "הטעות".

8.

והנה הטעות שהם כבר החלו לעשות. הטעות שעשה אנטיוכוס: לנסות להכריח אנשים לפעול נגד אמונתם ונגד ההלכה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

דבר אחד זה להתחיל עם אנשים אופורטוניסטים תאבי שלטון וכיבודים, ודבר אחד זה להתחיל עם ציבור בן למעלה ממיליון וחצי אנשים דתיים וחרדים בדיוק כמו אבות אבותיך בליטא. גם אותם מעניין לחיות בטוב ובנעימים, אך בשורה התחתונה מה שמניע אותם היא שליחות ומחויבות אלוקית. וכל מה שייתפס בעיניהם כפגיעה אמיתית ביכולת לקיים תורה ומצוות ולחנך את ילדיהם, יהפוך את חייהם לבלתי שווים. ומי שחייו אינם שווים אין כוח שיוכל לנצחו.

אנשים האוחזים בכוח רב (כמו אנשי הפרקליטות) עשויים לעשות טעויות הנובעות מחטא היוהרה. למעשה בכל כוח טמון גם פוטנציאל ההרס.

9.

איך שזה נראה, נתניהו יכרע וייפול ושלטון הפרקליטות יהיה שלם. לא משנה מי יעלה, לכולם יהיה ברור שיש שופט עליון (תרתי משמע) שבוחן אם מעשיהם תואמים לאג'נדה שלו. אם לא ימצאו עליו משהו, וגם אם אין משהו, ייקחו כמה עדי מדינה, יענו אותם, יאיימו עליהם, והם יספרו משהו שלא היה. זה ברור ואף אחד לא חולק על זה.

כל עוד הם יתנו לציבור החרדי לחיות את חייו, לקיים את אמונתו ולחנך את ילדיו כרצונו, שלטון הפרקליטות יימשך לעד. תאמין לי. אני לא רואה אף שחקן שיעז לעלות בכלל למגרש מול המערכת המפלצתית שיצרת. ייתכן שגם תוכלו לעשות את כל הסכמי השלום שחלמתם עליהם ולתת תמורתם חלקים מהמדינה כדי לקבל פרסי נובל (עד שיימאס לאנשים למות). אבל ניסיון לפגוע בציפור הנפש של מיליון וחצי אנשים שבאמת לא רואים טעם לחייהם, בלי לימוד התורה קיום המצוות וחינוך הילדים כמו שהם מבינים אותם וכמו שרבותיהם מורים להם, יוביל לסיום שלטון הפרקליטות גם אם הפירוש של זה יהיה חורבן הארץ כולה.