אאא

הפוליטיקה החרדית נוסעת על נהג אוטומטי: 70 שנה שהיא משתמשת באותן טקטיקות ואותן גישות פעולה. אלא שמדינת ישראל השתנתה במרוצת השנים: החברה החרדית אינה המיעוט שהיתה פעם, והחברה החילונית אינה חברת החלוצים הציונית של ימי קום המדינה.

הפולטיקה הישראלית מצויה במשבר. מדינת ישראל חסרה ממשלה מתפקדת כמעט שנה, וזאת לאחר שני סבבי בחירות, שעצם קיומם מהווה משבר פוליטי תקדימי, וללא מתווה נראה לעין לפתרון עתידי. אחד המרכיבים המרכזיים של המשבר הוא יחסי הציבור החרדי והציבור החילוני-ליברלי. שאלות "דת ומדינה", והמתחים הנלווים להם בין החילונים הליברלים לבין החברה הדתית והחרדית, מלווים אותנו מראשית ימי התנועה הציונית. היחסים בין הקבוצות ידעו עליות ומורדות, הסכמות ומאבקים, וגם סטטוס קוו מפורסם אחד, שהפך ברבות הימים לנושא נפיץ ושנוי במחלוקת בזכות עצמו. אולם בימים אלו מגיעים מתחים אלו לשיא חדש: מצבנו הפוליטי כאוטי לחלוטין, ובלב המשבר מצויים אותם יחסי דת ומדינה. ביטוי אחד לכך הוא העובדה שסוגיית הגיוס היתה הגורם הישיר, כך לפי הניתוח הפשוט, לבחירות השניות של 2019. ביטויים נוספים לכך הם הקולות, הברורים למדי, המתנים את הרכבת הקואליציה בפתרון בלתי אפשרי למגוון נושאים של דת ומדינה.

להמשך קריאת הכתבה לחצו כאן>>