אאא

פעם אחת, כאשר התכונן הבעל שם טוב הקדוש לצאת לנסיעה, הגיע בדיוק זמן קידוש הלבנה, ולכן, הוא התעכב בעיר שהיה בה עד הלילה, וכאשר הלך לעשות קידוש הלבנה, הלך עימו אחד מאנשי העיר.

כשהיו במהלך הדרך, האדם שהלך עם הבעל שם טוב הקדוש רצה להביט לאחור, והבעל שם טוב הקדוש לא הרשה לו לעשות זאת.

הסביר לו הבעל שם טוב הקדוש, אחד האנשים גנב את הרסן של הסוסים, שהרי הסוסים היו כבר קשורים לעגלה מוכנים לנסיעה, במטרה לצאת לדרך - מיד אחרי קידוש הלבנה, וזאת מכיוון שאין לו כסף להוצאות השבת.

לאחר שסיימו את תפילת קידוש הלבנה התחיל הגבאי לצעוק: מי גנב את הרסן?

אמר לו הבעל שם טוב הקדוש: אל תצעק! לך אל איש פלוני, קח ח"י מטבעות ותפדה את הרסן שהגנב שם אצלו כמשכון, ואל תפרסם את הסיפור.

מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה לדרך' לשבוע הבא עלינו לטובה:

אומר הבעל שם טוב הקדוש, כאשר אדם לומד ומתפלל לפני הקב"ה, ואינו אומר את המילים בצורה הכי מדוייקת, אבל הוא מתפלל מתוך אהבה גדולה ובהתלהבות, אין ה' יתברך מדקדק עימו.

משל לתינוק שאביו מאוד אוהבו, והוא בא לבקש מאביו דבר מה, אעפ"י שהתינוק מגמגם את בקשתו, ואינו אומר אותה בצורה ברורה כראוי, אביו מאוד נהנה שהוא פונה אליו ולבקש מה שצריך, ומשתדל להביע את עצמו מכל ליבו.

כך אבינו מלכנו מחכה ונכסף שנפנה אליו ונבקש את כל אשר אנו מייחלים ורוצים, והוא ברחמיו הרבים וישמע תחינתנו, ירחם עלינו - וימלא את משאלות ליבנו.

והנמשל: כאשר אדם אומר דברי תורה או מתפלל באהבה, הקב"ה אינו מדקדק אחריו, אם אמר הכל ראוי, כמו שאמרו חז"ל: "ודגלו לי אהבה" (במדרש שה"ש פרשה ב') אל תקרי ודיגלו, אלא, וליגלוגו עלי אהבה, שהקב"ה אוהב לשמוע אותנו גם כאשר אנו מדלגים על אותיות, מרוב שמשקיעים מחשבה מה אנו רוצים לומר (עפ"י ליקוטים יקרים).

יהי רצון שתעלה תפילתנו ושוועתנו לפני אבינו מלכנו שוכן מרומים, ונראה ונרגיש את חמלתו ורחמיו הרבים, את הברכה והרפואה "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", וכן יהי רצון ונאמר - אמן.