אאא

 חנין לא יכלה לסבול את האלימות של אביה הערבי כלפי אמה היהודייה וכשהזעם החל להיות מופנה כלפיה, היא השתלשלה מבעד לחלון ונמלטה * אחרי דרך חתחתים שעברו, השבוע הקימו השניים בית יהודי כשר * הֲשִׁיבֵנוּ וְנָשׁוּבָה

מתי מעט שותפי סוד שהשתתפו בחתונה המצומצמת שנערכה בשבוע שעבר ביישוב בשומרון, ידעו את סיפורם האמתי של החתן והכלה שענו לשמות משה וחנה. רוב המשתתפים חשבו שהם עושים חסד עם חתן וכלה יתומים שחתונתם שובשה בגלל הקורונה ונענו בחפץ לב להגיע ולשמח אותם ביום שמחתם. 

סיפורם של החתן והכלה החל הרחק משם. לא רק במרחק של שנים אלא גם במרחק של מקום ומרחק של זהות. שניהם גדלו כמוסלמים בכפרים ערביים, כבנים לאימהות יהודיות ולאבות מוסלמים. 

החתן נולד בעיירה ערבית בשומרון כמוסא, האח הבכור לחמשה ילדים שנולדו אחריו. כשאמו אתי חולצה על ידי יד לאחים לפני כשנתיים במבצע מורכב יחד עם ילדיה, הוא ביכר להישאר שם. 

בשנים שלפני החילוץ, כששמע שהיא רוצה לברוח יחד עם ילדיה מהבעל-האב הערבי אחרי מסכת האלימות הקשה שחוותה הוא כעס. "אני לא הולך להיות יהודי" הצהיר תחת כל עץ רענן. מוסא היה מלא בטענות גם כלפי אמו וטען כלפיה:  "או שתהיי כנועה כמו כל אישה בעיירה או שתלכי מכאן לבד. אנחנו נשארים פה, כמוסלמים".

כשאתי הבינה שכלו כל הקצין ועליה לברוח בטרם יהיה מאוחר מידי, היא החליטה להשאיר אותו בכפר. בעצה אחת עם אנשי יד לאחים, ובלב כבד הוחלט לחלץ אותה עם חמשת הילדים האחרים ולא לשתף את מוסא בסוד הבריחה. החשש הגדול שריחף בחלל האוויר היה שהוא ינסה לטרפד את החילוץ ויסכן את חיי אמו, אחיו ואנשי מחלקת הביטחון של יד לאחים שעמלו קשות להוציא את החילוץ המורכב לידי פועל. 

 כאשר מוסא חזר עם אביו בסיום עבודתם המשותפת לבית ריק וכשהבינו כי אתי נמלטה עם יתר הילדים, הם השתוללו מכעס. מספר הטלפון של אמו אמנם הוחלף מיידית, אולם מוסא לא חדל מלחייג שוב ושוב ולשגר הודעות כתובות וקוליות למספר הפלאפון הישן שלה תוך שהוא משלב בדבריו איומים ובקללות. 

תקופה לא קלה עברה על אתי בדירת המסתור בה שוכנה מחשש לחייה, אולם הדף החדש שפתחה בחיי החורין שלה, הרחק מחיי הסבל בשביה בכפר הערבי, דרבנו אותה להמשיך הלאה למרות הכול. גם המשפחות המלוות ביישוב הקהילתי בדרום הארץ שתמכו וליוו אותה לכל אורך הדרך, נטעו בה תקווה שהעתיד יהיה ורוד יותר. 

תפילותיה של אתי לא שבו ריקם ואחרי שנה וחצי הודיע מוסא כי הוא מעוניין להצטרף אליה. הקרח לא נשבר ביום אחד. הייתה זו תוצאה של מלאכת מחשבת שעשו אנשי יד לאחים. הם נתנו לאחיו הצעיר לעמוד עמו בקשר, בזהירות, וכשזה סיפר לו עד כמה הם מאושרים בארץ וכמה נפלאים הם חייהם החדשים, עשו הדברים אט אט את שלהם וחדרו לליבו.

אנשי מחלקת הביטחון של יד לאחים שליוו את המקרה הסבוך על כל צעד ושעל, בדקו את רצינות כוונותיו, ולאחר שהוברר להם למעלה מכל ספק כי כוונותיו רצויות וכי אין בכך כל סכנה ביטחונית, הותר לשניים להיפגש. היה זה צעד אמיץ ראשון שאחריו הגיעו עוד כמה, עד שלאחר לבטים רבים החליט מוסא לנטוש את עברו מאחור ולחזור לאמו, לאחיו ולעם ישראל. 

סיפורה של הכלה היה גם הוא מלא תהפוכות. היא גדלה כחנין, ילדה שלישית מתוך ארבע לאם יהודייה ואב ערבי ביישוב ערבי במשולש. היא ראתה מהצד את האלימות של אביה הערבי כלפי אמה ואת שאירע לאחיותיה הגדולות שחותנו בעל כורחן עם גברים מהכפר, ולא יכלה לשתוק. שוב ושוב ביקשה מאמה שלא תיכנע לקפריזות של אביה האלים והכוחני אולם לא היה בכוחה להניע את גלגלי השינוי. כשהחלה גם היא לספוג את נחת זרועו, הבינה שלא תוכל להשלים עם המצב. באישון ליל, בדיוק כמו בסיפורי גבורה, קשרה כמה סדינים האחד לשני והשתלשלה מחדרה שבקומה השנייה הישר אל הרחוב. היא נשאה עמה תיק קטן עם מעט ביגוד, כסף ומסמכים ורצה כל עוד נפשה בה שלשה קילומטרים אל הכביש הראשי העובר ליד היישוב. 

כשהגיעה לכביש, עלתה על הרכב הראשון שעצר לה ולאחר כמה שעות בדרכים מצאה עצמה בבית דודתה, אחותה של אמה שאותה לא פגשה מעולם. הפגישה בין השתיים היה מטבע הדברים מרגשת ביותר. תחילה מיאנה דודתה להאמין כי היא אכן שאר בשרה, אולם לאחר שהוכיחה לה זאת – נפלו השתיים האחת בזרועות השנייה ובכו ממושכות. 

מוסא וחנין עברו כל אחד מסע ארוך בדרך הביתה. עם ליווי הדוק ועזרה צמודה של יד לאחים הם החלו בלימוד יהדות אינטסיבי והתאקלמו היטב בסביבתם החדשה. 

שנתיים ימים לאחר חילוצה הכירה אתי את חנין באחד מערבי הפעילויות שעושה יד לאחים לנשים שחולצו מהכפרים הערביים, והחיבור ביניהן היה מידי. בסיום הערב אזרה אתי אומץ והציעה לה את בנה הבכור מוסא, כשידוך. נשות המחלקה להצלה מטמיעה ביד לאחים שהכירו מקרוב את שני הסיפורים סמכו את ידיהן, והם נפגשו. 

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

סיפור החיים הייחודי המשותף של שניהם נתן להם להבין שההתאמה ביניהם גדולה משניתן היה לחשוב וחודש לאחר פגישתם הראשונה הודיעו השניים כי בכוונתם להתחתן. 

ביד לאחים רצו להפיק עבור השניים שהפכו בינתיים למשה וחנה חתונה מרשימה בהשתתפות מאות מתומכי ומתנדבי הארגון שיבואו לשמח אותם ביום שמחת לבם, אולם הקורונה טרפדה את התכנונים. כדי לא לדחות את החתונה למועד לא ידוע החליט הזוג להינשא בסופו של דבר בחתונה מצומצמת. 

ביד לאחים אומרים: "בימים אלו אנו פועלים גם לחילוץ אמה היהודייה של חנה מידי בעלה האלים. סיפורם של משה וחנה הוא סיפור נוסף שנותן לנו כוח להמשיך ולהציל עוד ועוד נפשות יהודיות מהשבי בכפרים הערביים, למרות הקשיים והמאבקים הרבים שבדרך. זהו סיפור חיים שמהווה אות וסמל שגם כאשר הכול נראה קודר ואבוד, אל לנו להתייאש. לא מוותרים על אף יהודי". 

בימים אלו, למרות הגבלות הקורונה, יד לאחים ממשיך בפעילותו השוטפת להצלת עוד ועוד נשמות יהודיות. להשתתפות בפעילות הקודש לפדיון שבויים, לחצו כאן.