אאא

1.

בשבועות האחרונים מצאתי את עצמי מדברר בפורומים שונים את "הציבור החרדי" מול המתקפות הארסיות נגדו בכלי התקשורת, ומול היחס האכזרי והמפלה של רשויות החוק נגד אזרחים חרדים תמימים ובהם ילדים רכים.

כחלק מאותו דברור, מצאתי את עצמי מגן גם על ציבורים שאינם נוהגים על פי ההוראות הברורות שנתנו על ידי רוב גדולי הדור, ואינם מקפידים על הוראות הבטיחות כמו התקהלות, מסיכה וכד'.

עשיתי זאת בשיטת "טול קורה מבין עיניך", והמסר במילים אחרות היה: "כשהחילוניים עושים מה שליבם חפץ (ים, הפגנות, מסיבות ועוד) שלא יטיפו לאותם החרדים המתקשים לצאת משגרת יומם הרוחני".

ככל שדיברתי וניסיתי להסביר, כך הבנתי שלדיבורים שלי אין שום תועלת. מפני שלא הצדק או  הצורך החרדי עומד מול עיניהם אלא "החרדי" מה שלא יעשה. תפקידו של סופר הוא לא רק להקשיב למילים אלא לשמוע את "המנגינה" שמאחוריהם. ו"המנגינה" היתה צורמנית. מנגינה של ארס ורצון להרס. מנגינה של שנאה שהקורנה רק נתנה לה את הבמה, את כלי הנגינה ואת מערכת ההגברה.   

2.

מלבד הפער הבלתי מוסבר בין הסיקור האוהד של ההפגנות הצפופות בבלפור מול ההסתה הלא מרוסנת ככל שזה נוגע  לתפילות ולימוד תורה, ההוכחה לכך שהשנאה לחרדים אינה ראציונלית,  באה בדמות כתבה מצוינת של יאיר שרקי שסיקר ארגון חסד בשם "חסדי עמרם" המספק שירותי טיפול וציוד רפואי מתקדם לחולי קורונה המסרבים בכל תוקף להתאשפז בית חולים ומעוניינים לקבל טיפול בביתם מוקפים בבני משפחתם.

במשך חצי שעה התוודע עם ישראל לעובדה שחרדים שלא למדו לימודי ליבה ואין להם תואר בניהול או בארגון, מצליחים לעקוף את בתי החולים ולטפל בחולים קשים ואף בזקנים מופלגים, בצורה יסודית ואחראית ובלווי רפואי. הם יכלו לעשות את ההשוואה בין זקנים שנמצאים במחלקות סגורות בלי שום קשר עם הבית וחשופים לוירוסים וזיהומים, לבין זקנים המטופלים ביעילות על ידי הארגון החרדי בכבוד במקצועיות ובעיקר ביעילות.

האם זה גרם לכך שיאמרו: "אופס, טעינו, בואו נלמד מהם"?

ממש לא!  התגובות לכתבה הוכיחו כי מי שאהב את החרדים אהב אותם עוד יותר ומי ששנא את החרדים שנא אותם עוד יותר.

להלן מספר תגובות מבין אלפים, שנכתבו אל תשכחו, על פעילות התנדבותית, שאינה ממומנת בשקל אחד מכספי משלם המיסים שתורמת להורדת הצפיפות בבתי החולים שמצילה חיי אנשים ושמפוקחת על ידי רופאים חילוניים בשכר, ושצריך להיות ממש יצירתי ?(או ממש שונא) כדי לראות בה רע.

3.

"שרקי, תעשה כתבה מאיפה הכסף שעליו יושבים כל חצרות החסידים . יש להם הרבה כסף כדי לחיות, לקנות בתים ושטחים וישובים ולהתפשט אט אט בכל הארץ . בטיסות - לניו יורק, המטוסים מלאים בחרדים - קבוצות קבוצות .מאין הכסף?"

"יד לוחצת יד המשטר משתף פעולה עם המגזר החרדי בהעלמות מיסים במיליארדים כסף שחור וכלל ישראל נאנק מהמיסים הרבים"

"זו הפקרות של שימוש בלתי אחראי במשאבים לאומיים" (כאשר מישהו מתקן אותו ומספר לו שמדובר בתרומות מחו"ל, הנ"ל לא מתבלבל ופוסק: "גם תרומצות מחו"ל זה משאבים לאומיים"... ח.ו).

"צריך לזכור החרדים האלו חוץ "ללמוד" ולחיות מכספי ציבור ולשאת את הילדות והילדים בגיל 12 לא עושים הרבה עבור המדינה"

"איפה הכסף לציוד??? מי שחושב שהצוות הרפואי שם עובד בחינם - תחשבו שוב. זה עולה המווווון כסף, וזה כסף של משלמי המיסים במדינה - כסף שלנו שהמדינה מעבירה לחרדים במסגרת ההסכמים הקואליציוניים".

"הם מדבקים את כל האוכלוסיה והם מהכסף שלנו שסוחטים מהממשלה מקבלים טיפול טוב , דיי נמאס כבר מהדתיים ומביבי". (וזה לאחר מבהירים שוב ושוב שהפעילות הזו מורידה משמעותית את הצפיפות בבתי החולים. ח.ו)

"גנבתם ואתם ממשיכים לגנוב. אתם יותר מסוכנים מהחמאס, חיזבאללה ואיראן ביחד. אתם יהודים אגואיסטים אנטיי ציוניים ועול על כלכלת המדינה. קודם תתחילו להתנהג כמו אזרחים אחראים שאכפת להם מהמדינה הזאת".

וזה רק מקבץ מאלפי תגובות ספוגות בשנאה ואנטישמיות.

אגב, אם אתם רוצים לקרא את התגובות הכי ארסיות והכי גזעניות, לכו לאתר עיתון "הארץ". שם, במקום האמור להיות הכי ליברלי מכיל ומפוייס, תקבלו שנאה צרופה ובלתי מזוקקת על גבול האנטישמיות, כלפי יהודים חרדים. את הסובלנות הם שומרים לאויבים הערבים.

4.

ככל שחולף הזמן, וככל  שהיחס לחרדים בישראל מחמיר בצל ההתמודדות עם מגיפת הקורונה, הולכים ומתאמתים לי דברים ששמעתי במשך 20 שנה, ממרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל, בסוגיות שונות שעלו לסדר היום בנוגע בנוגע לדרכי ההתנהלות של היהדות החרדית מול העמדה החילונית, וליתר דיוק, לדרכי הפעולה או אי הפעולה  של  היהדות החרדית מול ההציבור והממסד החילוני..

לגבי המהות אין  כמעט הבדל בין כל החוגים והקהילות המרכיבים את היהדות החרדית. ואם ישנם כאלה, הם הבדלים מינוריים. ברם, לגבי שיטת הפעולה והיחס כלפי הרוב החילוני וכלפי גורמי הממשל והחוק, כאן ישנם הבדלים הנעים בסקאלה שנעה מאי הכרה במדינה ואי השתתפות בבחירות, דרך הכרה "זה פאקטו" בבחירות ובכנסת, ועד להשתתפות פעילה, (אמנם כפויה) בממשלה.

5.

מרן זצוק"ל, נקט בגישה "גלותית" כלפי הרוב החילוני והתנגד לכל ניסיון "להפגין שרירים" או להלך אימים. ראש הישיבה "לשיטתו" בכל תחום ועניין, האמין, שהדרך היחידה להתנהל עם הזולת (תלמיד, בן זוג, שכן, חבר, שותף), ולהפיק את המיטב, היא בדרך טובה ומכבדת. דרך של ויתור ופשרה.

מרן נהג להדגיש את ההבדל בין פשרה לבין "פשרנות" באומרו "פשרנות זה לוותר על עקרונותיך. פשרה זה לוותר על חלק מזכויותיך כדי להציל את עקרונותיך".

לגבי אלה שבחרו להתעמת עם החילוניים שלא לצורך אמר: "יש כאלה שיותר חשוב להם לריב מאשר להשיג את מטרתם". הוא אמר זאת בנוגע לסוגיות שונות ומגוונות, גם אישיות, וגם ציבוריות.

שיטתו היתה, שברוב המקרים ניתן להשיג את זכויותיך לפחות הבסיסיות על ידי גישה של ענווה והרכנת ראש, וכי, תגובות בסגנון "כוחי ועוצם ידי" מעבר לזה שהן משיגות את ההפך, הן גם משחיתות את האדם, ואף את הציבור כולו, ובמקום לשבת ולמוד בנחת ולחיות חיים של תורה ומצוות ובקודים של עדינות ומידות טובות, נמצא את עצמנו במלחמות ועימותים פרועים ויצא שכרנו בהפסדנו.

6.

דעתו של מרן ראש הישיבה זצוק"ל, היתה שמנהיגי החילוניים (להבדיל מהציבור הכללי שמאמין להסתה),  אינם באמת רוצים חרדים בצבא, וכי אם החרדים היו מבקשים להתגייס בהמוניהם, הם היו מערימים עליהם קשיים, כי לתת לציבור נשק פירושו לתת לו כוח. "הם רק משתמשים בזה כתירוץ להסית נגדנו ולשלול את זכויותינו".

לכן עשה מרן כל מה שניתן כדי למנוע מלחמה איתם "כי זה מה שחלק ממנהיגיהם רוצים", ולעשות ככל האפשר כדי להפיס את דעתם, להרכין ראש בפניהם, וללכת לקראתם ככל האפשר, כל עוד הדבר אינו מסכן או פוגע בהמשך קיום החיים התורניים או בפגיעה בעולם התורה. למרות הביקורת הקשה וההתקפות הנוראות מבית, הוא התנגד לפתוח במאבק ציבורי בחוקי הגיוס השונים ובדרך של פקחות וענווה, הצליח למנוע את גזירות הגיוס הרבות בלי להפוך את שומעי לקחו ל"חיילים" או "לוחמים" וד"ל. 

מבין הציבור שאינו חרדי, יש רק אחד שמבין לגמרי את מהלכיו של מרן זצוק"ל והוא העיתונאי אבישי בן חיים.     

שימו לב איך הצליח מרן ראש הישיבה לשמור על עולם התורה והישיבות במשך 20 שנה באמצעות בגישה זו. תכל'ס, באמצעות ההתנהלות הזהירה והנבונה של שלוחי הציבור (החכי"ם) שהונחו על ידו, וששיתפו פעולה, או עצמו עיניים מול חוקי הגיוס למיניהם, לא נלקח אפילו בן ישיבה אחד מכותלי הישיבה על כורחו עד לעצם היום הזה. (אלה שגויסו או נכלאו, פעלו על פי השיטה שיש להילחם בהם, ולמרוד בהם).

7.

וכעת עומדת לפנינו מגיפת הקורנה, שאמנם יש החולקים על הגדרתה כ"מגיפה", איך אין חולק שהיא הפכה ל"מגיפה של שנאה".

מבחינת מהות הדברים כבר יצאו מרנן ורבנן גודלי הדור בראשות שר התורה מרן הגר"ח קנייבסקי וראש הישיבה מרן הגר"ג אידלשטין שליט"א בהוראות ברורות להישמר ולהיזהר מהתקהלויות  בלי מאושרות וכן להקפיד על חבישת מסכות. ועל כך אין שום ערעור.

אך גם אלה החולקים על כך, ובידם טיעונים כבדי משקל, צריך לקחת בחשבון את המקום הרגיש שאנו מצויים בו. ולשקול היטב את הדרך שבה אנו מתנהלים בה ולהשלכות העצומות להווה ולעתיד היהדות החרדית כולה.

כעת, כשכולם מבינים שהקורונה היא גם שם למגיפה של שנאה, גם אלה שלא מכירים בסכנותיה הרפואיות, נכון יעשו אם לא יתעלמו מהסכנות העלולות להתפתח מהתנהלות מתגרית ומתריסה שעלולה להוציא מהכוח אל הפועל שנאות ישנות, וחמור מכך, לגרום לרשויות להתיר את הרסן לפגיעה בנו, תהליך שאת ההתחלה לו אנחנו כבר רואים בהתנהגות הבלתי מרוסנת של השוטרים כלפינו.    

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

גם אם ישנה איפה ואיפה כלפינו, עלינו להכיר בדרך שבחרנו, להימנע מעימות, ולנהוג כמנהגו של מרן זצוק"ל, למחול על כבודנו, לוותר על חלק מזכויותינו כדי שלא נצטרך לוותר על עקרונותינו. 

7.

ושלא תהיה כאן אי הבנה. גם אם נרכין ראש, ההתפרצות הזו עלולה לבוא. (כפי שבגלות סבלו היהודים מהתפרצויות אלימות כנגדם גם ללא סיבה מיוחדת)ואיני כותב זאת סתם כך, אלא מתוך שיחות ארוכות ומשמעותיות והרות גורל, שאותם לא הגיע הזמן לפרט. ברם, דעתו של מרן זצוק"ל היתה על פי הגמ' במגילה ה',א': "אקדומי פורענותא לא מקדמינן" כל עוד הצרה אינה מגיעה, איננו צריכים להזמין אותה על עצמנו.

אל דאגה. כאשר מאן דהו יהין לקום ולגזור גזירות על ציפור הנפש שלנו, אנו ציבור מספיק גדול ומונהג מספיק טוב (כפי שניתן לראות בבירור  שכל קהילה פועלת במדוייק על פי הוראות מנהיגיה), אין כח בעולם שיעמוד מול ציבור אמוני שמוכן למסור את הנפש על עקרונותיו.

כללי הבטיחות של הקורונה, גם אם אינם מקובלים ומוסכמים על כולם, אינם מצדיקים מצב של עוררות שנאות ישנות מצד ציבור גדול שחונך לשנוא את האנשים שנראים ומתנהגים כמו אבות אבותיו. עלינו לשמור את הכוח שיש לנו (ויש לנו) למאבקים חשובים יותר.    

  • הכותב הוא סופר ופובליציסט בעיתון "יתד נאמן"