אאא

"...שֶׁאִלְמָלֵא מוֹרָאָהּ, אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ חַיִּים בְּלָעוֹ" (אבות פרק ג', משנה ב'). אם המשנה אומרת "איש את רעהו חיים בלעו", זה אומר שטבע האדם הוא, שאם לא מציבים לו גבולות, הוא לא ינוח ולא ישקוט, ועלול להפוך לחיה רעה ולטרוף את הזולת. פשוטו כמשמעו.

למעשה, האלימות תמיד מתחילה ביחידים. בכל חברה ישנם ילדים, נערים ואנשים שבוחרים להשיג את שלהם בדרך של כוחנות ואלימות. זו חלוקה טבעית של בני אנוש. ברם, אם אין גוף חזק שעוצר אותם, הם עלולים גם לתפוס בפועל את השליטה (גם אם לא באופן רשמי), והדבר הלא פחות חמור: להפוך את כל החברה סביבם לאלימה וכוחנית, ולו כדי לשרוד.

ניתן לראות כיצד נראים החיים במקסיקו, בקולומביה ובבוליביה, שם חיי אדם הם כקליפת השום ואיכות החיים נמצאת בשפל המדרגה, כדי להבין מדוע אנו צריכים מערכת של חוקים ואכיפתם. בכל המקומות הללו יש שלטון, אך השלטון הוא חלש וחסר כוח מול בני אדם אלימים וחייתיים שלא עצרו אותם בזמן.

***

מזה שנים, במספר אזורים בארץ, ישנם בני נוער אלימים שמטילים חתיתם על אזרחים הגונים, על תושבי השכונה שלהם, וגם על חבריהם הם. זה מתחיל בבית. כאשר סמכות ההורים ננגסת בדרך כלשהי, ממשיך בבית הספר, כאשר נוצר מצב שהם אינם פוחדים מהמורים. ואז הם מוצאים עצמם מחוץ למסגרת ומחוץ לבית, בשוטטות, בבטלה ובאפס מעשה, והבטלה מביאה לידי חטא.

ניתן לראות איך הם מגששים את צעדיהם. בתחילה סתם הערות לעוברי אורח, לאחר מכן ונדליזם בלתי מורגש וככל שאיש אינו חוסם אותם הם ימשיכו לפגיעה ברמזורים, ברכבים וברכוש, ולאחר מכן גם בבני אדם (יכולנו לראות זאת אפילו בבני ברק לאחרונה).

השלב הבא הוא עימות מול שוטרים. אדם נורמטיבי אמור לפחד משוטר. אולי לא במובן של 'פחד', אלא במובן של 'מוראה של מלכות', השלטון נותן לשוטר כוח, יותר מלאזרח רגיל. כשנהגים רואים ניידת משטרה הם יאטו את הנסיעה, ישימו שתי ידיים על ההגה ויקפידו על חוקי התנועה.

ברגע שנערים מעזים להתגרות בשוטר, זו כבר נורת אזהרה. זה אומר, שהנער אינו רואה בשוטר דמות שהוא אמור לעשות לה חשבון. ואז מגיע מקרה כמו שקרה, שנערים תוקפים שוטר עד למצב בו הוא חש בסכנה לחייו.

כעת, מבעיה של כמה נערים שלא פוחדים מהמשטרה, זה עלול לעבור למאות אלפי נערים שקולטים שניתן לזרוק אבנים על שוטרים, להפוך להם את הניידות וגם לשרוף אותם. אין לכם מושג איזה נזק חינוכי נגרם למאות אלפי נערים.

אני יודע שרבים מהקוראים זעים על מקומם באי נוחות: מה הוא עושה כאן? מגן על המשטרה? אני מציע לכל אחד ואחד לנסות לדמיין מה היה קורה לו ולמשפחתו אם לא הייתה משטרה, ואפילו בעימותים בתוך המחנה וד"ל. ללא כוח חיצוני חזק שיאכוף התנהגות נורמטיבית ויציב גבולות, איש הישר בעיניו יעשה.

הדברים אמורים לא רק לגבי חוק וסדרי שלטון. אלא גם לגבי ההתנהלות החינוכית של מורים ותלמידים ושל הורים וילדים. רוב הילדים והנערים מצייתים להוריהם ולמוריהם. זהו טבע העולם. אך אחוז מסוים (קטן ביותר) של ילדים ונערים הם בעלי נטייה טבעית להתעקש, להתעמת לממש סיפוקים ולהתרחב.

שיהיה ברור שהנטייה הזו לכשעצמה עשויה להתגלות כברוכה. הילדים הללו עשויים להיות מנהיגים אם ייקחו את העוצמות שלהם למקומות הטובים. העקשנות שלהם - תופנה להתגברות על קשיים ומהמורות, היכולת שלהם להתעמת - תופנה כנגד היצר הרע וכנגד אנשים רעים או סתם מזיקים. הנטייה לממש סיפוקים - יכולה להיות מתורגמת לזריזות ולטיפול מיידי בדברים, והרצון 'להתרחב' (שגורם בילדות לדרוש עוד ועוד ולא להסתפק ולהודות על מה שנותנים להם) - יתורגם לאי עמידה במקום, להתקדמות, לפיתוח הקיים, לפתיחת עוד סניפים וכו' וכו'.

ברם, אם הצד השלילי שבנטיות הללו אינו נחסם, הילדים הללו עלולים להשתלט על הבית שלהם, על הכיתה שלהם, להפוך את החיים לבלתי אפשריים. והחמור מכל – ליצור חברה שלמה שמשיגה דברים על ידי אלימות, עקשנות והתרחבות חסרת רסן.

***

האמת, ששום ילד או נער אינום יכולים להפוך סדרי עולם. זה יכול לקרות רק אם ידי האחראים לחינוכם כבולות. ובאמת, כפי שהשוטרים הם באופן ודאי חזקים יותר מהמפגינים, כך ההורים והמורים תמיד היו חזקים יותר (במובן הטוב) מתלמידיהם ומילדיהם.

ברם, כאשר חקיקה מכוונת ופרשנות של מערכת המשפט מחלישה את ההורים, המורים ומערכת החינוך. וכאשר הם נמצאים תחת ביקורת והחלשה מכוונת, הילדים והנערים (לא העדינים והמחונכים, כי אם העזים והמאתגרים שבהם) יראו את זה, ינצלו את הפרצות, הגבולות והחסמים יהרסו לחלוטין והם יעשו ככל העולה על רוחם. ללא הכוונה. ללא מעצור. כשרק הרצונות והיצרים שולטים.

אם המערכה בין שוטרים לנערים תסתיים כך, כשהשוטרים מראים אוזלת יד, נמנעים מלאכוף את החוק ולא מגיבים מול הפיכת ניידות ושריפתן, שלא לדבר על תקיפה שלהם – אתם תראו מה יקרה בהמשך: נערים לא יפחדו מהמשטרה ושוטרים כן יפחדו מהנערים האלימים. שוטרים יעדיפו שיישרפו ניידות ואף תחנות משטרה, העיקר שלא יועמדו לדין ולא יהיו מטרה לנקמות.

***

בחינוך הממלכתי המצב הפך לכזה כבר מזמן. כשמורים בחינוך הממלכתי-דתי באים אליי להתייעץ, אני אומר להם: "העצות שלי לא טובות בשבילכם. כי הזירה היא בלתי אפשרית. פשוט תסתדרו עם הילדים. אל תתחילו איתם. הם יותר חזקים מכם. ברגע שהם מתלוננים עליכם - אתם האשמים המיידיים.

זו לא מערכת שאני יכול לסייע לכם (מה שאני כן מייעץ להם, זה לשכנע את ההורים שטובת הילדים שלהם מחייבת מתן תמיכה מרבית למורה. אני מייעץ להם ליצור מערכת חוקים מוסכמת ביניהם לבין ההורים שבה, אם יש בעיה פונים למורה ומבררים ונותנים לו קרדיט - אם כי לא אוטומטית - שהוא רוצה את טובת הילד שלהם).

ברם, במוסדות ממלכתיים בהם ההורים מחלישים את המערכת והמערכת מחלישה את ההורים, המצב בלתי אפשרי. מדובר בכאוס מוחלט. ההורים והמורים חלשים ומוחלשים, והילדים והנוער עושים ככל העולה על רוחם, פרט למקומות מסוימים בהם יש ועדת קבלה קפדנית ומשמעת חזקה.

נשמע מוכר? תתפלאו, אך אלה המקומות אליהם שולחים השופטים את ילדיהם. הם, שהחלישו את כל המערכות, יודעים היטב לדאוג לחינוך של הילדים שלהם. (תבררו, למשל, על בית הספר שליד האוניברסיטה העברית בירושלים, הנקרא בקיצור "ליד-ה". תבררו על מדיניות הקבלה הקשוחה שם, אתם לא תאמינו).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אני כותב את הדברים מפני שבתי הספר החרדיים עדיין נמצאים בשליטה של הצוות החינוכי, שזהו תנאי בסיסי לחינוך טוב (אם כי לא התנאי היחיד). משום מה, בשנים האחרונות ישנן מגמות בשולי הציבור שלנו להחליש את הצוות החינוכי, להתערב, להצדיק באופן אוטומטי את הילדים.

בדרך כלל, כל החלשה של הצוות החינוכי יוצרת החלשה כפולה של ההורים. תחשבו רגע וגם תבינו לבד מדוע. איני אומר שעלינו לעצום עיניים ולתת לבית הספר להתנהל כפלנטה סגורה.

אני רק אומר שגם אם יש ביקורת, הילדים לא צריכים להיות חלק ממנה, גם לא ברמה של גלגול עיניים והרמת גבות. כאשר יש טענות, יש לברר אותן מול המורה או המנהל, אך בנפש חפצה (ולא רק בתנאי שיסכימו למה שאנחנו החלטנו מראש).

אווירה של חוסר משמעת יוצרת חוסר גבולות והיעדר דמויות סמכותיות. כולם מפסידים מזה, ויותר מכל – הילדים.