ציון קודשו של רבינו הפך למקום תפילה ואבן שואבת להמוני בית ישראל, אשר שפכו ליבם כמים והשיגו ופעלו ישועות גדולות על ציונו. את העליה ביומא דהילולא לציון יסד והנהיג הרה"ק ר' שלמה בעל התפארת שלמה מראדומסק.
היה מורגל על לשונו כי מי שיודע את הטעם מפני מה מכל הציונים והקברים שבארץ ישראל עולים דייקא על ציונו של רבי שמעון בר יוחאי. הוא אף יודע ומבין מה הטעם שיש לעלות על ציונו של הרבי ר' אלימלך .
עוד היה אומר כי ביומא דהילולא דיליה עומד הרבי ר' אלימלך על קברו ומברך בשתי ידים את הבאים להתפלל על קברו.
הרה"ק ר' מאיר מפרימשלאן היה אומר ומשמיע כפעם בפעם באוזני חסידיו כי החפץ לזכות ביראת שמים באמת ילך על ציון קברו של הרבי ר' אלימלך ויתפלל שם ויעשו דבריו פירות .
משמו של הרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב נמסר ונתקדש לדורות כי ההשתטחות על ציונו הקדוש של הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק, היא סגולה להתעוררות בתשובה .
אכן מקובל היה בכל הדורות כי הרבי ר' אלימלך הבטיח כי כל איש אשר יבוא על קברו, לא ימות בלא תשובה .
הרה"ק ר' שמחה ישכר בער מצעשינוב היה רגיל לומר כל הצדיקים אינם נמצאים בציונם בכל השנה, רק ביומא דהילולא שלהם זולת ציון הרבי ר' אלימלך מליז'ענסק, והרה"ק הדברי חיים מצאנז כי הם פעלו שתהיה להם שייכות עם העולם הזה בכל עת ובל זמן .
מילתא בטעמא נתנו צדיקים על מעלת התפילות על ציונו הקדוש כי הרבי ר' אלימלך ביקש שלא יעלו אותו כל כך הרבה למעלה כי רוצה הוא להיות מקושר בכלל ישראל שבזה העולם.
ידוע כי הרה"ק התפארת שלמה זי"ע אמר כמה פעמים כי הוא תלמיד מובהק של הרבי ר' אלימלך זי"ע, והוא פלא כי נולד הרבה שנים לאחר פטירתו, ובעת בואו לליזענסק רצו חסידיו ליתן לו פתקאות, והשיב כי אפשר לו ליקח באשר לא פעל אצל הרר"א מה שצריך לפעול, ולמחרתו אמר כי פעל קצת והתחיל ליקח קווייטלאך, ופעם אחת עשו סעודה שם בליזענסק לכבודו, וישב בהתלהבות גדולה, ואמר תורות נוראות, ופתאום קם מכסאו מלוא קומתו ועמדו כל המסובים ג"כ, והלחיש לבנו אדמו"ר ר' אברהם ישכר בער זי"ע בעל חסד לאברהם, כי עמד מפני הרבי ר' אלימלך, כי בא אל שולחנו הטהור, ואמר אז: דכל אשר היו שם, היה להם כפרת עוונות ממש כמו ביום הכפורים, באשר הרבי ר' אלימלך היה שם, והוא פלא. (נפלאות התפארת שלמה אות רמ"ז)
ענין נסיעתו דהרה"ק התפארת שלמה זי"ע ליזענסק כמעט בכל שנה, היה ענין נורא ופלא אצל כל העולם, והיה מרעיש מאד בנסיעתו זאת, ואף שהיה כהן, ולא יכול היה לילך על הציון ממש, אעפ"כ היה לו מקום מיוחד שם אצל אילן העומד כנגד החלון של האהל, ושם העמידו לו ופרשו לו ג' מחיצות בינו ובין העם ושלחן וכסא, ומחיצה הרביעית היתה פתוחה כנגד החלון, וישב ולמד שם, וכל העולם הסתלקו משם באימה ופחד.
ובעת שסיים לימודו, עמד ממקומו ובא להחסידים, ובאו כולם בפתקאות ושתו יין שרף לחיים, ושם הראה נפלאות ומופתים ופעל ישועות עד להפליא. ועשה שם תיקון גדול שתיקן מחיצות האוהל בחומות בנין וגג, ותיקן בפנים שידלקו נר תמיד, ועד היום הזה כן המנהג.
ומאז התחילו מכל מדינות גאליציא ליסע על הציון הק' בקביעות.
הרה"ק רר"מ מפרמישלאן זי"ע אמר: מי שרוצה שיהיה לו יראת שמים באמת ילך על ציון של קבר הרבי ר' אלימלך לליזענסק, ויתפלל שם, ויעשו דבריו פירות (דברי יצחק)
שמעתי אומרים בשם הגאון מורינו רבי אפרים פישל סופר ז"ל אב"ד דנאנאש אשר אמר כי מקובל אצלו אשר מרן הרר"א הבטיח את מי אשר ילך על ציון קברו שלא ימות בלי תשובה.
בכל שנה ושנה נסע התפא"ש ז"ל לליזענסק על היא"צ להיות סמוך לקברו של הנועם אלימלך ז "ל כי לא היה יכול לילך על הציון הק' כי היה כהן. פעם נסע דרך קראקא והיה אצל הרב דקראקא רבי שמעון סופר ז"ל בן החת"ס ז"ל, ושאל לו רבי שמעון הלא פה בקראקא מונחים גדולי וצדיקי הדור, מפני מה אינו מבקר קבריהם, והשיב לו התפא"ש ז"ל שהצדיקים המונחים פה בקראקא אין להם שייכות עם זה העולם, אבל הרבי ר' אלימלך הוא עומד מוכתר בטלית ותפילין ושומע כל מין בקשה. (סיפר כ"ק מחו' אדמו"ר מראחמיסטריווקא שליט"א ב"פ). (הרה"צ ר' שלום גרשון אונגער "דבר אלימלך")
אכן עד לשנות השואה האיומות הורגלו היה ציונו למקום תפילה וישועה בפרט ביום כ"א אדר יום ההילולא, אז נקבצו ובאו מכל קצווי ארץ חסידים ואנשי מעשה להעתיר בתפילה לישועות כלל ישראל.
לפנינו תיאור הלקוח מאחד הספרים שנכתבו אודות העיירה ליזענסק:
"מקום מיוחד בהיסטוריה ובייחודה של עירנו ליזענסק נועד לבית הקברות היהודי העתיק, שהיה מצוי בקצה העיר על רמה גבוהה, בתוכו בלטה המערה הצנועה בה שכנו עצמותיו של אחד הרביים המפורסמים בעולם, ממייסדי החסידות - רבי ר' אלימלך מליזענסק זי"ע, ששמו יצא לשם ולתהילה בכל העולם היהודי.
מסביב לקברו של הרבי ר' אלימלך בתוך המערה ומחוצה לה נמצאו קברי בניו ותלמידיו הצדיקים.
מדי יום ביומו היו באים יהודים מן העיר והסביבה לשפוך את לבם על קברם והעידו על כך ערמות הפתקאות [-הקוויטלעך] שנערמו מסביב לקבר ומצבת האבן העתיקה שספגה לתוכה דמעות של דורות.
כאשר היה מגיע יום היארצייט - של הרבי הגדול בכ"א אדר, הפכה העיירה הצנועה שלנו למרכז העולם, היא המתה ככוורת, התרוצצו בה אלפי חסידים על רבניהם, שהגיעו בשיירות של אוטובסים ענקיים, עגלות ורכבות. ימים מספר לפני כ"א אדר הורגשה כבר תכונה מיוחדת בעיר, ליד בית הקברות ובתי הכנסת התחילו מוכרים שונים, ביחוד מוכרי ספרים וכל מיני משקאות ומאכלים להכין את דוכניהם לאורך המסלול לבית העלמין, מסביב לבית הכנסת ובית המדרש, הם חכו בכליון עינים כל השנה לימים אלה בהם ישפרו קצת את הכנסתם הדלה.
ככל שהתקרב יום כ"א אדר היתה מתמלאה העיר ביהודים חסידים שהגיעו מכל קצוות הארץ להתייחד עם רבם הנערץ.
כל הדרך לבית הקברות עד למערה היתה הומה מקהל רב ובתוך המערה היתה צפיפות נוראה של כשכל אחד שואף להתקרב יותר לקבר הקדוש ולשפוך את תפילתו ובקשותיו. סביב לקבר ועל כל החלונות דלקו נרות רבים ורק נס היה שאף פעם לא נגרמו ח"ו אסונות בנפש בתוך המערה הקטנה והצפופה.
גם סביב בתי הכנסת התקהלו מאות חסידים, זכור לי במיוחד בית המדרש הגדול שהיה בימים אלה מלא חסידים ביום ובלילה, בפנים ומבחוץ הוקמו המון דוכנים עם ספרים ותשמישי קדושה, הם גם מכרו מאכלים ומשקאות שונים לסעוד לב האורחים הרבים.
כל העיר התעוררה משלוותה במשך כמה ימים כשהיא שוקעת המוני יהודים מקרוב ומרחוק באו.
עברו ימים עד שאחרוני האורחים חזרו לבתיהם ואז חזרה העיר ליזענסק לאט-לאט שוב לחייה היום יומיים הרגילים.
שבוע לפני בואו של יום זה [כ"א אדר], היתה הרכבת מביאה יום יום יהודים חדשים שלא מכאן (היינו שהם לא מהעיר ליזענסק) בדרכים נמשכו עגלות רתומות לסוסים גדושות אנשים ונשים מכוסי שלג וכפור, אוטובסים מצבעים וגדלים שונים מקרוב ומרחוק, יהודים במגבעות וכובעים רחבים, חסידיים או בעלי בתים, ואפילו במגבעות מודרניות צבעוניות, בקפוטות ארוכות או במעילים הונגריים קצרים, גרבים לבנים, נעלים לא משורכות, מגפים כבדים עגלוניים, היו יהודים בעלי זקנים לבנים ארוכים וזקנים קצרים מטופחים.
העינים היו עששות מבכי, ודומעות על צרות משפחה וקרובי לב, לבבות כבדים מאובנים עם הרבה הרבה בקשות, הם באו לבכות ולשפוך דמעה חמה על קבר הצדיק בעת שנשקו אבן מצבתו.
שנה בשנה היו באים לשים את "פתקים [-קוויטלעך] בו פרטו בכתב את צרור צרותיהם, התיפחו, התחננו, רקדו בסלידה וקפצו תחבו צדקה ונדבות ונדחקו לשפוך שיחם ולהשיח את כל מועקתם. בתוך כל ההתייפחות רקדו, רעשו וזמרו שירת התלהבות חסידית"
"דער זיידע אלימלך ליגט גאנץ און פריש" - סיפורו של הציון בשנות הזעם
לאחר תבוססם של הנאצים כשהחלו פליטי השואה שנשארו לפליט לחזור לעיירות מוצאיהם, נתגלתה לעיניהם השואה לכל מוראותיה. תושבי ליזענסק שחזרו לעיירת מולדתם מצאו אותה ריקה מתושביה היהודיים. אף בית הקברות העתיק חולל ע"י הצוררים, אולם התושבים הנוכריים סיפרו להם על קידוש שמו של הקב"ה שנתגלתה לעיני כל בהקשר לציונו של הרבי ר' אלימלך.
וכך היה המעשה: לאחר שכל יהודי ליזענסק נהרגו או גורשו למחנות ההשמדה התלכדה חבורה של גנבים ופורצים ששמו להם למטרה לחטט בבית הקברות היהודי כדי לגלות שם את המטמונים שהוטמנו שם לפי השערתם על ידי היהודים לפני שנמלטו.
ראש החבורה ידוע הציע להם לפגוע גם בציונו הקדוש של הרבי רבי אלימלך באומרו יודע אני כי היהודים היו מטילים לשם קויטלך עם הפדיונות של כסף ובייחוד לאחרונה כאשר השתרגו עליהם הצרות והרציחות הפקידו את אוצרותיהם בקברו של אותו צדיק כדי שזכותו תגן עליהם.
בני החבורה לא נהנו לעצתו שכן פחדו לנגוע בקברו אולם ראש החבורה לא מרתה והעז לגשת בעצמו אל הציון הקדוש ולחללו.
בכתובים מצויים נוסחאות רבות לסיפור הנוגע לנאצים ויש שפקפקו באמינותו.
נוסח אחר נמצא כך:
כאשר פרצה מלחמת העולם השניה וארץ פולין נכבשה על ידי חיילות הגערמאנים הנאצים הארורים ימח שמם, מסרו והודיעו להם הפאלאקים כי בציון אהל מנוחת קדשו של הרה"ק הרבי רי אלימלך זי"ע הטמינו היהודים הרבה כסף וזהב, כי כן נדמה להם בראותם אלפי יהודים באים אל ציון הקדוש מידי שנה בשנה עם פתקאות וניירות אשר בידיהם.
וכאשר שמעו הרשעים האלו מזאת לקחו מיד כמה יהודים וצוו עליהם לחפור את קבר איש האלוקים הרבי ר' אלימלך זי"ע, ולראות שם מה שהחביאו היהודים, וחפרו ופתחו את קברו ומצאו את גופו הטהור בשלימות גמורה כי לא שלטה בה רימה ותולעה, ונשארה גופו שלם כמו שגנזוה שם וחפשו ולא מצאו שום כסף או זהב, וצוו לסתום את הגולל ולכסות הקבר בעפר.
רבי משולם זוסיא [ווייסבלום] זצוק"ל הי"ד שהיה גר בעיר בארשא שברומעניא, והיה תמיד כותב מכתבים [-פאסט קארטליך] לבניו, ומחמת הצענזור היה רגיל לכתוב הכל ברמיזה. פעם הגיע מכתב שהיה כתוב בו "דער זיידע אלימלך ליגט גאנץ און פריש" [-זקננו אלימלך שוכב שלם ורענן], ולא יכלו להבין פשר דבר וחצי דבר, וגם הראו את המכתב להרב אב"ד ולהרבה תלמידי חכמים, ולא היה מי שהבין כוונת הדברים.
אחר המלחמה הנוראה נתוודע פירוש הדברים, שכידוע כאשר או הדייטשען ימ"ש שהרבה מבני ישראל באים אל קבר איש האלקים ומתפללים על ציון הרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע להפקד בדבר ישועה ורחמים ולהנצל מפגעי הזמן, הכריחו כמה מבני ישראל שיחפרו את מקום מנוחתו רח"ל, ובלית ברירה עשו כאשר נצטוו, והמה ראו כן תמהו שהרה"ק הר"ר אלימלך שוכב שם וגופו שלס כמו איש חי, וסיפרו אף גם זאת ששערות הפאות והזקן שלו עדיין היו לחים מן הטהרה כשטבלו גופו הקדוש במקוה, ומגודל הפחד נסו הדייטשען ימ"ש מן המקום.
כאמור פגעו הנאצים הצוררים באוהל ציונו של רבי אלימלך והרסו אותו. אולם לאחר השואה הוקם אוהל חדש על יסודותיו של האוהל הקדום.
עדויות שונות מורות על כך שהציון הנוכחי אינו על מקומו המדוייק של הקבר העתיק, אך כבר נתקדש המקום על ידי תפילותיהם של גדולי וצדיקי הדור ועמך בית ישראל.