אאא

אחרי החגים  כבר פה,שמחות בית השואבה והקפות שניות כמעט  מאחורינו, מספר ימים    ערב החג כל  אדם  שלישי פתח בביתו או לחלופין באחד מעשרות בתי הכנסת בעיר עמדה למכירת ארבעת המינים .

השוק הוצף במאות סוחרים בעיר שחפצו  לעשות כסף מהיר וקל ,דבר שהתברר בסופו של דבר כטעות  שאפשר לייחס לה את הפתגם "מרוב עצים לא רואים את היער" .

לשיא השפל היה זה  בערב הושענה רבה בה הוצף  השוק באינפלציה של מוכרי ערבות ששוב חשבו להתעשר על חשבון הערבה המסכנה הגדלה בנהרות הירדן ובערב שמחת תורה נצפתה יותר מפעם אחת כשהיא מטיילת במורדות כיכר השבת  בואכה יחזקאל.

הבאנו בפניכם את שתי הצדדים לרב שיח על מה שעבר עליהם ערב הושענה רבה

 

                                      *****************

אני הערבה :            

אני הערבה, אני הגדלה בין הירדן לירמוך מחכה ומצפה כל השנה לבא חג הסוכות שבו יקטפו אותי .

לאחר מכן אני עוברת מיון מיוחד שבו בודקים אם יש לי לבלוב ורק לאחר מכן אורזים אותי ומעמיסים אותי לתוך קופסאות שנראות כמו ארון מתים ,

מרגע זה אני מרגישה כמו חייל חטוף שסגרו לו את העיניים עד שמובילים אותו אל בית המסתור, הנסיעה לא עוברת בקלות רק לאחר כמה שעות אני מוצאת את עצמי בגאולה כששאר חברותי נושמות לרווחה שסוף סוף יצאו מהמחנק .

בכך לא נגמר הסיוט מוכר הערבות נראה השנה עצבני מתמיד אם בתחילה הוא ניסה למכור אותי בשבע, כל שעה שחלפה הוא הוריד אותי בשקל נוסף, בשוק  נצפים עוד עשרות מוכרים שניסו ללא הצלחה לשווק את הערבות ,

לקראת ערב שהבנתי שהשוק נפרץ לכל דכפין יתי וימכור ,נכנסו כל המוכרים לטירוף והורידו את המחירים לשפל שלא זכור לי אף פעם אפילו בתקופות הכי קשות של משפחתנו .

לא זכור לי כזה מחיר רציתי לשאול את המוכרים סביבי,האם אנחנו באמת שווים שקל ?

לא ביקשתי שימכרו אותי במחיר של הלולב, ובטח שלא במחיר של האתרוג שגם יורד ביום האחרון למחיר של ההדס שלאחרונה נהנה מפופולריות לא מעטה ,ניסתי לנחם את עצמי ,לפחות אני לא מפסידה כסף כמו שהפסיד הבעל הבית.

בסוף הלילה שהבנתי שאשאר להקפאה לעוד שנה ושאפילו בשקל לא הצליחו למכור אותי אמרתי לעצמי לפחות לא יחבטו בי זה גם משו.

                            ********************

מוכר  הערבות:

עד עכשיו לא התאוששתי ,מה בסך הכל רציתי,  לכסות את המינוס בבנק? אך לשווא תכנתי במוחי  שאני יחלק את כמויות הערבות למספר מוקדי מכירות..

בירושלים ארגנתי מספר חברים, חיש מהר התלהבו כמוני ושעטו לכיוון "זיכרון מוישה"  הללו חשבו לתומם שתוך מספר שעות הם יחסלו את הקופסה ,אולם לתדהמתם הרבה  לצידם  היו  עוד 20 בחורים שחשבו כמוהם, לעשות קופה מהירה וקלה אך לשווא התחרות לא הייתה פשוטה ,בצר לי ירדתי לגאולה (לא לפני שאמרתי גוט מועד למוישה זוכמיר שעבר במקום)

 לתדהמתי הרבה לא היה מטר מרובע שלא כוסה במוכרי ערבות ,בלית ברירה עליתי לקו 402 לכיוון בני ברק נראה אולי שם ילך, משנה מקום משנה מזל  מלמלתי לעצמי. אך המזל לצידי באותו יום ומסתבר שגם לצד אלפי מוכרי הערבות בריכוזים החרדים  לא היה מנת חלקנו

,בעודי שוקע במחשבות האוטובוס עמוס הבני-ברקים שעט לכיוון עיר התורה והחסידות ואחרי מספר דקות ירדתי מהאוטובוס.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כבר בתחנה התנפלו עלי מספר ילדים שצועקים ערבות ב-4...

 לא ידעתי מאיפה זה בא לי, בשביל זה הגעתי לבני ברק?מכל כיוון הקיפו אותי עשרות נערים ומבוגרים שרצו להיפתר מסחורתם ,שם הפעלתי קרוב משפחה שהיה צריך להתמודד עם מאות מוכרים שמיהרו להוריד את המחירים .

לקראת ערב הגעתי למטה המרכזי שלי בעיר שם הפעלתי את כל הפעילים שלי שנראו מתוסכלים מרגע לרגע אך אני עודדתי אותם שלא נגמר הערב ואפשר עוד  לעשות את זה לקראת הלילה .כשהחלו תוצאות האמת לזרום מכל מוקדי המכירה השונים הוכנו בתדהמה, אפילו לא עברנו את אחוז החסימה לא כיסנו את ההוצאות , והפסדים רבים נגרמו נחמתי את עצמי לפחות אני לא הלוזר היחיד וכמוני יש עוד רבים ..

לקראת חצות פסעתי אל בית הכנסת הקרוב ורציתי לנקות את הראש לטובת לימוד גמרא בליל הושענה רבה הקדוש.

בדיוק פתחתי את הגמ´ בברכות שאומרת שם צאו והתפרנסו זה מזה, שואלת שם הגמרא הרי אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחוליותו..רק אז הבנתי בחוש את דברי הגמ´.. הכל היה שווה בשביל הרגע הזה