כבת סמינר שסיימה בהצטיינות מסלול מורות, ניבאו ליהודית גדולות. יכולות הלמידה שלה היו ידועות, ובנות רבות נעזרו בה לאורך השנים בכל תחום ועניין לימודי.
בשעה טובה יהודית נישאה והפכה מהר מאוד אמא לשלושה קטנטנים. היא מודה לה' כל יום מחדש על המתנות שנתן לה בחייה ועל הבית שהקימה בישראל. היכולות הלימודיות הגבוהות שלה והכשרונות היו אמורים לספק עבורה כלי לפרנס בית של תורה לצד סיפוק פנימי. אבל המציאות לתואר ראשון לא פשוטה.
כבוגרת בית יעקב היא הייתה חסרת מבחני בגרות, אבל מאידך היא לא רצתה לעבוד דווקא כמורה. והגיע הזמן למצוא עבודה "נורמלית" ולא רק עבודות מזדמנות: גם כדי לסייע בעול הפרנסה, וגם כדי שיהיה לה לו"ז מסודר שתוכל להשקיע בחינוך וגידול הילדים כמו שרצתה.
אז מה באמת האפשרויות שלה להתפתח? נראה מייאש. איכשהו היא שכנעה את עצמה שביום מן הימים תגשים את חלומה ללמוד באוניברסיטה, לעשות תואר ולהתקבל לעבודה שווה ומתגמלת, ואילו בעלה יוכל להישאר בלימודו כמה שיותר.
יהודית אינה לבד בסיפור האישי שלה. לא מעט חרדים – גברים ונשים, חשים לא בנוח מול הרצון ללמוד באקדמיה, לבין המציאות שמציפה אותם בנתונים עגומים של מחסור אדיר בתנאי קבלה למוסד אקדמי כלשהו. בחורי הישיבות שלא עברו מבחנים, ובנות רבות אינן עושות בגרויות, בוודאי שלא פסיכומטרי. מדובר בהרבה מאוד אנשים אינטליגנטים ובעלי יכולות, שפשוט לא באו לידי ביטוי במרבית השנים. הם עסוקים ומפרנסים ואין להם את האפשרות ללכת להשלים מכינה ומבחנים ורק אז לגשת לתואר.
באחד הימים נסעה יהודית ברכבת. היא עלעלה בעיתון שנח על השולחן וראתה דף מידע של האוניברסיטה הפתוחה. היא קראה כל מילה בשקיקה, לא כי חשבה שזה רלוונטי עבורה, פשוט בער בה הרצון לפחות להרגיש רגע כאילו זה קרוב אליה. כל כך אהבה את תחום הלימודים. השורה שצדה את עיניה הפכה את חייה ממש. "ללא תנאי קבלה". זה היה לה מוזר אך היא החליטה לבדוק לעומק. כך גילתה יהודית שבאוניברסיטה הפתוחה באמת לא צריכים לעשות מבחני בגרות כתנאי סף ללימודים! "ללא דרישת הוכחות למידה מוקדמות", הלמו בה המילים והיא חשה בשמחה שמציפה אותה. היה לה ברור שבקרוב מאוד היא תבדוק זאת מקרוב. לא כל יום את מגלה מוסד שמבין גם את נפשם של שוחרי הלימוד, שמכל סיבה שלי לא הצליחו להביא את המסמכים ההכרחיים או לעשות את המבחנים המסוימים שעומדים בדרך כלל כתנאי.
מעבר לתנאי הקבלה, היא מצאה באוניברסיטה הפתוחה יתרונות גדולים נוספים: בראש ובראשונה הלימודים מהבית, שעל ידי כך ניתן לשלב את עבודות הבית וגידול הילדים יחד עם הלימודים. בנוסף, אפשר סוף סוף ללמוד תואר ראשון בלי בעיות צניעות: אין צורך להתערבב בכיתות עם תלמידים נוספים או לשהות עמם בספריה - כל החומר הלימודי מגיע עד לבית! אפילו הבחינה שמתקיימת בכל סמסטר נערכת בערי מגורים שונות: כל אחד מהבית ובקצב שלו. זה כנראה המקום הכי מותאם לאורח החיים החרדי.
"כל עוד ידעתי שאין לי סיכוי ללימודי אוניברסיטה, אפילו לא חשבתי לנסות כיוון כלשהו", מספרת יהודית. "אבל מיד כשראיתי שאני למעשה עומדת בתנאי הקבלה, זה מה שהפך לי את כל החשיבה וזרק אותי חזרה למקום שכה רציתי. בזכות הסעיף הזה של האוניברסיטה הפתוחה, יכלתי להתחיל לימודים גבוהים ומבחינתי זה צעד ראשון בשינוי המבורך שעוד צפוי לי מבחינה אישית ואפילו בהמשך תעסוקתית וכלכלית".