פרק שביעי של "ועל המלחמות": בפרק זה אדבר על סופה העגום של ממלכת החשמונאים, שכפי שהעידו חז"ל, לא נותר ממנה שריד ופליט לגיטימי.
- לכל הפרקים של ועל המלחמות>>> לחצו כאן
בפרקים הקודמים דיברנו על הרקע למרד, על פרוץ המרד, הצלחתו הראשונית בימי יהודה המכבי, כישלונו של המרד עם מותו של יהודה, התחדשות המרד בימי יונתן, וכינון הממלכה החשמונאית בימיו של שמעון, ואחריו בנו יוחנן הורקנוס.
בפרק הזה אנחנו נמצאים שנה לאחר מות הורקנוס, מלך בנו, אלכסנדר-ינאי, אלו היו ככל הנראה ימי השיא של הממלכה החשמונאית. גבולותיה התרחבו על פני רוב ארץ ישראל של ימינו, והאימפריה הסלווקית - שכזכור ממלכת החשמונאים פעלה תחת חסותה ועינה הפקוחה - כבר גססה לאיטה, וינאי ניצל זאת לבסס את מלכותו עד תום.
בימי ינאי התרחב הפער בעם בין הפרושים לצדוקים, וינאי החשמונאי ביצע טבח בחכמי הפרושים, ועבר להיתמך בידי הצדוקים שכפי קודמיהם - המתיוונים - בדרך כלל השתייכו למעמד הכלכלי-חברתי הגבוה יותר. כמו תמיד גם בנפילת הממלכה החשמונאית לא ניתן להאשים גורמים חיצוניים, אלא את הפיצול בין היהודים, העימות בין הפרושים לצדוקים הלך והעמיק, עד כדי מלחמת אחים.
היה זה אחרי מות ינאי, למשך זמן מה מלכה אשתו - שלומציון המלכה - שהייתה נאמנה לפרושים, אך לאחר מותה החלה מלחמת אחים בין שני בניה על המלוכה ועל הכהונה.
המלחמה הזו הביאה אל קיצה את ממלכת בית חשמונאי לאחר למעלה ממאה שנה מאז פרץ המרד בימי מתתיהו בן יוחנן. למרבה הטרגדיה, שלוש משלחות יצאו מיהודה לבקש את עזרתו של פומפיוס המצביא הרומי, אחת מטעם כל אחד מהאחים הרבים על הכתר, והשלישית מטעם זקני העם, שמבקשים מהרומים לקחת את שני בני שלומציון המתקוטטים ביניהם.
למעשה, היו אלו הרומאים, בני בריתם של הממלכה החשמונאית, שנקראו להכריע במלחמת האחים, והם שנטלו את השליטה בממלכה המפולגת לידיהם. מעתה ואילך כל מלך שימלוך ביהודה, לא יהיה אלא שליט-בובה בידיהם.
יש דמיון לימינו אנו?
מי שמבקש, יכול לראות קווי דימיון בין השלטון היהודי באותם ימים למדינת ישראל של ימינו, מלחמות האחים על כוח ושררה בין ילדיה של שלומציון המלכה, יכולות להזכיר לנו את השבריריות שבקיום היהודי קצר הטווח בארץ ישראל.
אם יש דבר אחד שניתן ללמוד ממפלתה של הממלכה החשמונאית הוא שצריך להיזהר ממלחמות פנימיות שהם אלו שהצליחו באופן קבוע לפרק את המדינה היהודית מבפנים, בפעם הראשונה, בימי ירבעם ורחבעם, בפעם השניה בימי החשמונאים, ונתפלל שלא יהיה כך גם בפעם השלישית, בימים ההם בזמן הזה.