אלף וארבע מאות שנה לאחר שהעיר לתפילה את מוחמד בסעודיה התעורר בילאל אבן רבאח ב....קבר רחל. כך בגיבוי אונסק"ו הפך המואזין הראשון לדלק הפלסטיני במאבק על קבר רחל.
סערת חוק המואזין מסרבת לשקוע ועימה הכותרות שבינתיים עושה רושם לא מעוררות כלום למעט שנאה מהצד שכנגד. הרשתות החברתיות סוערות וקריאות חסרות אחריות נזרקות לחלל האוויר - אלו בכה ואלו בכה. כך הפך חוק שכולם (או כמעט כולם) נמנעים מלאוכפו לחוק המאבק על "דמותה היהודית" של ישראל.
בשקט בשקט מתפתחת אינתיפאדה חסרת גבולות ומעצורים בגלל מואזין אחד. מטענים בקבוקי תבערה, ירי זיקוקים וסלעי ענק המושלכים על חיילי צה"ל ממחנה הפליטים אל אעידה. מטרים ספורים מהמקום אליו רוב הקוראים מגיעים מדי פעם – קבר רחל. מחנה הפליטים שעד לפני שנים לא רבות רבים מתושביו התפרנסו מהמבקרים בקבר רחל הפך ליצואן הטרור ובסיס חמאס מספר אחת בגזרת בית לחם המרוחקת כארבע מאות מטרים משכונת גילה הירושלמית.
אינתיפאדת המואזין או בשמה המלא אינתיפאדת בילאל אבן רבאח אל חבשי ממשיכה את ההיסטוריה המדממת של הצקות תושביה המוסלמים של בית לחם ליהודים כאשר היא רק השלב האחרון באותן הצקות.
אז מי הוא אותו בילאל? בילאל אבן רבאח אל חבשי היה עבדו השחור (חבשי) של הנביא המוסלמי מוחמד. מכיוון שהיה עבד משוחרר ובעל קול ערב ציווה עליו מוחמד כי הוא יקום מוקדם כל יום ויעיר את בני חבורתו לתפילה ועל כן הוא נחשב למואזין הראשון ואביהם של המואזינים עד עצם היום הזה. לאחר מותו של מוחמד יצא בילאל לקרב בסוריה שם נהרג בשנת 642 ונקבר בבית הקברות העתיק בדמשק כאשר קברו מתוחזק וידוע לכל עד עצם היום הזה.
מכיוון שרחל נחשבת לאם האמהות גם עבור המוסלמים נהגו המוסלמים כבוד בקבר רחל והוא אף מופיע בשמו זה בפרסומיה הרשמיים של הממלכה הירדנית ולאחר מכן גם בפרסומיה הרשמיים של הרשות הפלסטינית. בספר "פלשתין הארץ הקדושה" נכתב כי "בכניסה הצפונית לבית לחם נמצא קברה של רחל אם האמהות שמתה בעת שנתנה חיים לבנימין". כמו כן בלקסיקון הרשמי הפלסטיני בהוצאת הליגה הערבית ואש"ף (1984) ו"באלמווסועה אל פלשתינה" – האנציקלופדיה הפלסטינית (1996) – בשניהם מופיע המקום כקבר רחל בלבד.
לפני כחמש שנים בדומה לכותל המערבי והר הבית, קבר רחל היה הראשון להירשם באונסק"ו כאתר מוסלמי וכקברו של בילאל אבן רבאח כאשר הפלסטינים מביאים כהוכחה לטענתם את זה שבחדר הסמוך לציון ישנו "מיחרב" גומחה בקיר הנהוגה בכל המסגדים והמציינת את כיוונה של מכה. זה כמובן הספיק אונסק"ו בכדי למחוק מסורת יהודית בת 1700 שנה לפחות בזיהוי המקום כקברה של רחל ואפילו בכדי למחוק את המסורת המוסלמית בעניין.
האמת ההיסטורית נחשפת – ממתי הפך קבר רחל למסגד? אכן אין חולק שבקבר רחל היה בית תפילה מוסלמי , אבל... סביב קבר רחל ישנו בית קברות מוסלמי של השבט הבדואי "התעאמרה" שבו הוא קבר את מתיו החל מהמאה ה-18. מכיוון שקבר רחל המבנה הקרוב ביותר לבית הקברות קיימו בו הבדואים טקסי טהרה ואשכבה טרם יקברו את מתיהם מה שגרם למחלוקות רבות עם המבקרים היהודים והצית מלחמות רבות. בצר להם פנו היהודים לעזרתו של משה מונטיפיורי שבתורו הגיע להסכמה עם הפחה התורכי כי הוא יבנה על חשבונו חדר טהרה ומיחרב בצמוד לקבר שם יקיימו הבדואים את טכסיהם ובתמורה יעניקו התורכים הגנה ליהודים הבאים לפקוד את הקבר. ההסכם כובד על ידי מונטיפיורי והתורכים שמסרו לפקיד הכוללות הספרדים בירושלים חכם אברהם בכר כתבי זכויות (פירמאנים) על קבר רחל.
מי שלא כיבד את ההסכם היו בני השבט המקומיים שאמנם חדלו מלטהר את מתיהם בקבר אך בהחלט המשיכו להציק ליהודים ולגבות מהם דמי כניסה למתחם.
כיום צאצאי הבדויים מהמאה ה-18 ואונסק"ו ממשיכים לתמוך בשקר הפלסטיני על המתחם וללבות את אש המלחמה הדתית כשאליהם מצטרפים אנשי חמא"ס והרשות הפלסטינית.
הצגת כל התגובות