דף סה
א. במשנתנו בחיובי סקילה קאמר בעל אוב וידעוני, ובחיוב חטאת קאמר רק אוב ולא ידעוני. והטעם לר"י דבעשה אוב וידעוני בהעלם אחד חייב אחת כיון שנכתבו יחד, ולר"ל ליכא חטאת על ידעוני לפי שאין בו מעשה. ומחלוקתם 1. בחטאת נקט אוב ולא ידעוני, לר"ל משום דפטור ולר"י הואיל ופתח בה קרא. 2. ר"ל לא אמר כר"י משום דחלוקים גבי מיתה, ולר"י בעינן חלוקה של לאו. 3. ר"י לא אמר כר"ל, דמתני' אתיא כר"ע דלא בעיא מעשה דהא מחייבינן מגדף, ולר"ל אכתי דיבור הויא מעשה זוטא. 4. חיוב המשתחוה לע"ז, לר"ל אתיא רק כר"ע דמחייב דבר שאין בו מעשה, ולר"י אתיא אף כרבנן, דסברי כפיפת קומתו הויא מעשה.
ב. מה נחשב למעשה אליבא דרבי יוחנן וריש לקיש 1. לר"ל אליבא דר"ע בבעל אוב, להו"א הקשת זרועותיו או מקטר לשד, ולמסקנא בהקטרה לחבר. 2. לרבי יוחנן אליבא דרבנן מגדף לא חשיב מעשה, ושונה מהשתחואה הואיל וישנו בלב. 3. עדים זוממין אמרינן שאין בהם מעשה אף שאינן בלב, להו"א הואיל וישנן בקול, ולמסקנא הואיל וישנן בראיה. 4. חסם בהמה בקול, לר"י חייב ולר"ל פטור, ופליגי אי עקימת פיו הויא מעשה.
ג. מעשי הכישוף 1. חובר חבר, מחבר ע"י לחשים: בע"ח בין גדולים ובין קטנים, ואפילו נחשים, או עקרב וצרעה כשאינו במקום סכנה. 2. בעל אוב שמעלה את המת בגופו בין הפרקים או בזכרותו, והוא עונה כדרכו ולא עונה בשבת, וזהי הוכחה לאמיתת יום השבת. 3. בעל אוב הנשאל בגולגולת, שעונה כדרכו ועונה בשבת. 4. ידעוני, המניח עצם של ידוע בפיו ומדבר מאליו. 5. דורש אל המתים שמרעיב את עצמו ולן בבית הקברות בשביל שתשרה עליו רוח טומאה, ואמרינן דמן הדין היה שגם תשרה רוח טהרה למי שמרעיב את עצמו, אלא שהחטא גורם. 6. מעונן: לר"ש המעביר על עיניו שבעה מיני ש"ז, לחכמים האוחז את העינים, ולר"ע המחשב עתים ושעות מתי יפה להתחיל. 7. מנחש, שפועל לפי סימנים כגון פתו נפלה מפיו או סימנים בהתחלת דבר.
שאלות לחזרה ושינון
א. המחלוקת מאי טעמא דגבי סקילה מוזכר בעל אוב וידעוני, וגבי חיוב חטאת נכתב רק בעל אוב, ובמאי פליגי (4)
ב. מה נחשב מעשה בכדי להתחייב עליו, אליבא דרבי יוחנן וריש לקיש (4)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com