פרק שלישי – שבועות שתים
דף כא
א. ביאור הברייתא שוא ושקר אחת הן 1. שבועת שקר היא לשעבר כמו שוא, ש''מ כרבין. 2. לרב דימי: להו''א קאמר שהם בדיבור אחד נאמרו, ונדחה דלהא לא איצטריך. 3. כשם שלוקה על שקר כך לוקה על שוא, וקמ''ל דלא אמרינן לא ינקה כלל, אלא רק הקב''ה לא מנקה אבל ב''ד מלקין ומנקין. 4. מביא קרבן על שוא דלשעבר כמו שמביאים על שקר דלהבא, וכר''ע שמחייב קרבן על לשעבר.
ב. לר''ע בשבועה סתם אכילה בכל שהוא, ובעי אי קאמר דווקא בשבועות משום דמפרש כל שהוא חייב, או דסובר כן בכל התורה כמו ר''ש ופליג הכא כדי להודיעך כחן דרבנן. ומייתי 1. א''ל לר''ע היכן מצינו חיוב באוכל כ''ש, ותירץ דר''ע קאמר לרבנן שיודו לו עכ''פ בשבועות שהרי במפרש חייב בכ''ש. 2. ר''ע בעי צירוף לכזית באיסורי נזיר, ש''מ דלא סובר כר''ש. 3. נשבע שלא יאכל ואכל נבילות לר''ש פטור ולרבנן חייב, ומוקמינן לה אף כר''ע בנשבע סתם ואכל כל שהוא, ש''מ דבעלמא ר''ע פליג על ר''ש.
ג. אמרו לר''ע היכן מצינו חייב על כל שהוא, ומקשינן דמצינו חיובא בכל שהוא 1. נמלה, בריה שאני. 2. הקדש, איכא שיעורא דהא בעי שו''פ. 3. מפרש, הוי כבריה משום דאחשביה. 4. עפר לפי הצד דהוי בכ''ש, דחי דאיירי בדבר אכילה. 5. קונמות, הוי כמפרש. 6. וכן שלא אטעום חייב לכו''ע בכל שהוא, וקמ''ל דאינו לשון אכילה.
שאלות לחזרה ושינון
א. ביאור הברייתא שוא ושקר אחת הן (4)
ב. דעת ר"ע בשבועה שלא יאכל, ומה סובר בכל התורה (3)
ג. היכן מצינו חיובא בכל שהוא, והדחיות (6)
לפרטים תגובות והערות: a7653733@gmail.com