פרק שלישי – כל הפסולין
דף לב
1. הדרשות בשחיטה. 2. התיקון בנפסל הדם. 3. ביאה במקצת.
-
אמרינן במשנה שהשחיטה כשירה בזרים נשים עבדים וטמאים, ודרשות הפסוקים 1. ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו, ילפינן ששחיטה כשירה אף בזרים ומקבלה ואילך הויא מצות הכהנים, ולשון ששחטו דמשמע דיעבד זה דווקא בטמאים משום דחיישינן שמא יגעו בבשר. 2. מהפסוק וסמך ושחט ילפינן היקש, לת"ק דהשחיטה תהיה לכתחילה בטהורין כמו הסמיכה, דביאה במקצת שמה ביאה. ולשמעון התימני שהסמיכה תהיה בטהורין כמו שצריך בשחיטה, משום שמצריך שהשוחט יהיה לפני ה'. 3. ושחט את בן הבקר לפני ה', לת"ק על הפר בפנים, ולשמעון התימני על השוחט.
-
במשנה מבואר שכל הפסולים כשרים בשחיטה ולאחר מכן פוסלים, ומביאה כיצד ניתן לתקן את הפסול שנעשה בעבודות הדם 1. קבלו במחשבת פיגול או פסול, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל. 2. קיבל הכשר ונתן לפסול, יחזיר לכשר, וטמא מעלתו שהותר בצבור. 3. קיבל בימינו ונתן לשמאלו, יחזיר לימינו, ומעלת שמאל שכשירה ביו"כ. 4. קיבל בכלי קדש ונתן לכלי חול, יחזיר לכלי קדש, ומעלתה שניתן לקדשה. 5. נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו, כשר. 6. נתינת הדם שלא במקומו: ע"ג הכבש, שלא כנגד היסוד, למעלה במקום למטה ולהיפך, בפנים במקום בחוץ ולהיפך, אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל. והא דאיכא תקנתא בחזרה ולא הוי דיחוי, אתי כחנן המצרי דלית ליה דחויין, או אף כר"י ומשום דהוי בידו לתקן.
-
אגב דין טמא ששחט מייתי את דרשות הפסוק בכל קדש לא תגע, דאתי לל"ק לעולא בדעת ר"ל להעניש טמא שהכניס את ידו לעזרה, דביאה הוקשה לנגיעה דחשיבא אף במקצת. והשמועות 1. מצורע מחוסר כפורים שראה קרי וטבל אמרינן דמכניס ידיו לבהונות דיבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה את האיסור של הכניסה, וקשיא דה"נ יש כרת בביאה במקצת. ונחלקו אי שייך לתרץ הואיל והותר לצרעתו הותר לקריו וה"ה ברוב צבור טמאי מתים שנעשו זבין, ולרבינא איירי רק לענין מלקות ולעולם אין כרת בביאה במקצת. 2. סמיכת אשם מצורע אינה תיכף לשחיטה כיון שאסור להכנס לסמוך ש"מ דאסור אף בביאה במקצת, ודחי דאתי כר"י בר"י דסובר שהצפון מרוחק, או דבעינן שיסמוך בכל כחו ולהכי צריך ראשו ורובו.
שאלות לחזרה ושינון
-
דרשות הפסוקים בדיני השוחט (3)
-
כאשר נעשה פסול בעבודת הדם, כיצד ניתן לתקנו (6)
-
השמועות בדין ביאה במקצת לעזרה (2)