דף קיב
*דם ותערובתו. *מליחת כשירה וטריפה.
א. דיני דם ותערובתו 1. ככר שחתך עליה בשר שנצלה, שמואל אוסר בבשר אדום ומוהל עבה שעבר מצד לצד, ורבא אכלו וקרא לזה יין הבשר. 2. אין מניחין כלי תחת הבשר לקבל שומן עד שיכלה כל מראה אדמומית שבו וזהו משתעלה תימרתו, או שיניח חתיכת מלח בבשר ובכלי, והדם ימשך לשם ואז יערה את השומן. 3. דגים ועופות שנמלחו יחד אף בכלי מנוקב אסירי דכיון שקרומן רך ממהרין לפלוט ואח"כ בלעי. 4. בשר אינו יוצא מידי דמו עד שידיחנו וימלחנו יפה ואח"כ ידיחנו שוב, ומלח גס צריך אח"כ לנפצו. 5. בני מעים שלא נמלחו אינם נאסרים, וזהו: בכרכשא בהדרא דכנתא ובמעים שזה קיבה כרס ושאר הדקין, ולאפוקי לב ריאה כבד ושאר הכנתא. 6. יש להניח בשר שמולחו רק ע"ג כלי מנוקב, אבל א"צ למלוח אבר אבר כיון דשניהם יחד טרודים לפלוט. 7. השובר מפרקתה של בהמה קודם שתצא נפשה גורם לדם שלא יצא ומכביד את הבשר בכך שמבליע דם באיברים וגוזל את הבריות, ובעי האם לדידיה שרי ועלתה בתיקו.
ב. אסרינן בשר שחוטה שנמלח יחד עם בשר טריפה, והשמועות 1. ה' של הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן. 2. משמואל דקאמר מליח כרותח לא שמעינן לאסור אף צירן ורוטבן. 3. דג טהור שמלחו עם דג טמא מותר, מוקמינן שהטהור מליח והטמא תפל אסור דמשמע אם שניהן מלוחין שרי זהו אגב רישא.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני דם ותערובתו (7)
ב. השמועות בבשר שחוטה שמלחו עם טריפה (3)