דף יא
*הפדיון בשה. *ספק חיוב.
א. דיני פדיון החמור בשה 1. פודים מיד, אף דבאדם פודין לאחר שלושים יום. 2. שווי הפדיון, לר''י בר יהודה לכה''פ שקל שנאמר וכל ערכך יהיה בשקל הקודש, ולחכמים אפילו כחוש ששוה דנקא דזהו מעה, ואם בא לימלך אמרינן דעין יפה בסלע רעה בשקל ובינונית ברגיא. 3. אם אין לו שה יכול לפדות את החמור בשוויו, ואתיא לל''ק רק כר''ש שמתירו בהנאה, ולל''ב אף כר''י והטעם שהתורה אמרה שה בשביל להקל. 4. אפשר לפדות עבור חבירו והפדיון שייך לבעלים, בין לר''ש דשרי בהנאה, ובין לר''י דאשכחן שמחייב תשלומי כפל ש''מ דאינו כהקדש. 5. אם השה מת נהנין בו, ואיירי בין שמת בבית הכהן ובין אם מת ברשות הישראל לאחר שהופרש.
ב. המקרים שצריך להפריש ונשאר שלו 1. ישראל שהיו לו עשרה ספק פטרי חמורים, מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרם והן שלו. 2. וכן הדין בישראל שהוריש לנכדו הכהן עשרה פטרי חמורים ודאין והוא הורישם לנכדו הישראל, וקמ''ל דכשהיה אצל הכהן נחשב שהמתנות הורמו אף שצריך להביא שה מעלמא ולא מיניה וביה. 3. כנ''ל בירושת טבלים ממורחין, וקמ''ל אף דמחוסר מעשה הפרשה. 4. הלוקח מגוי טבלים שמירחן ישראל, מעשרן משום שגוי לא מפקיע ממעשר, והן שלו כיון שבא מכח הגוי. 5. הלוקח טבל מגוי חייב להפריש ממנו תרומה גדולה בלבד, והמפקיד פרותיו אצל גוי לת''ק ודאי החליפן וצריך להפריש תרומה גדולה, ולר''ש הוי דמאי.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני פדיון החמור בשה (5)
ב. המקרים שצריך להפריש ונשאר שלו (5)