דף ד
*טומאה ממקום למקום. *החשש מהראיה.
א. לרבי יוחנן מחזיקין טומאה ממקום למקום, והקושיות 1. נגע באחד בלילה ובבוקר מצאו מת ר''מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ובמקום מציאתן, ודחי דלמא שלא במקומן תולין. 2. מחט שנמצאת חלודה או שבורה טהורה, וכן מצא שרץ שרוף ומטלית מהוהא, ודחי דלמא תלינן. 3. ככר שהיתה ע''ג דף ועשוי כמדרון ואם נפלה כדרכה היתה נוגעת בעליונו של זב תלינן שאדם טהור נכנס והניחה למטה, זהו מכיון שאפשר לתלות באדם שעושה בכוונה. ולא אמרינן ספק טומאה ברה''י טמא, דהוי דבר שאין בו דעת להשאל או מכיון שטומאת מדף מדרבנן.
ב. כמה זמן יש לחשוש מזמן הראיה 1. לחכמים שמאי שאמר דיה שעתה לא עשה סייג לדבריו והלל שאמר מפקידה לפקידה הפריז על מדותיו, אלא מטמאה למפרע מעת לעת וממעטת מפקידה לפקידה אפילו לטהרות. וטעמייהו כיון שחכמים תקנו לבנות ישראל שיבדקו וערבית, וכיון שלא בדקה הפסידה עונה יתירה, ואמרי מעת לעת להשוות מידותיהן. 2. אשה שיש לה וסת לרבי דוסא דיה שעתה ולחכמים מטמאה מעת לעת, ופלוגתייהו לל''ק שלא בשעת וסתה ומתני' דדיה שעתה אתיא ככו''ע, ולל''ב פליגי בשעת וסתה אבל שלא בשעת וסתה מטמאה למפרע לכו''ע ומתני' כרבי דוסא. 3. בתולה מעוברת מניקה וזקינה דיין שעתן וכתמן מטמא לרחב''א מכאן ולהבא ולר''מ למפרע.
שאלות לחזרה ושינון
דף ד
א. לרבי יוחנן מחזיקים טומאה ממקום למקום, והקושיות (3)
ב. כמה זמן יש לחשוש מזמן הראיה (3)