דף קכא
א. דין הבא לכבות 1. אסור לומר לנכרי לכבות, אבל שרי לומר לו כל המכבה אינו מפסיד כיון שעושה על דעת עצמו. 2. אסור לתת לקטן לכבות כיון ששביתתו עליהן, להו''א ש''מ דקטן האוכל נבילות ב''ד מצווין להפרישו, ולמסקנא איירי בעושה לדעת אביו.
ב. כופין קערה ע''ג נר שלא תאחז בקורה, ועל עקרב שלא תישך, ועל צואה של קטן. והמקרה בצואה 1. להו''א מפני הקטן, ודחי דמוכנת לכלבים וכן א''צ מוכן מאתמול. 2. למסקנא על צואת תרנגולין מפני קטן, ואיירי באשפה שבחצר, דאל''כ שרי לפנותה דהוי בגרף של רעי.
ג. הריגת מזיקין 1. כופין קערה על עקרב שלא תישך, ור''י בן זכאי אמר חוששני מחטאת. 2. כל המזיקין נהרגין אם רצו אחריו, וחמשת המזיקין נהרגין אף בלא רצין. 3. פליגי אי שרי להרוג נחשים ועקרבים, או דאסור שהרי לא הורג את כולם. 4. נזדמנו לו ונישופין בו, הרגן בידוע שנזדמנו להרגן, ואם לא הרגן בידוע שנזדמנו להרגו ונעשה לו נס. 5. לפי תומו שרי לדרוס על נחש ועקרב, וכן רוק.
ד. שרי להנות בשבת ממעשה שנכרי עשה עבור עצמו, ולא כשעשה עבור ישראל. והצריכותא 1. הדליק נר, שנר לאחד נר למאה. 2. מילא מים, קמ''ל דלא גזרינן שיבא להרבות עבור ישראל. 3. לרדת בכבש, מייתי משום מעשה רב דר"ג וזקנים. 4. נכרי שליקט עשבים שרי לישראל לבא אחריו ובמכירו אסור, ור''ג הוי שלא בפניו, או משום נר למאה שרי אף בפניו. 5. נר במסיבה ומרחץ, ברובא גוים שרי. ואם מחצה ישראל אסור וכ''ש ברובא ישראל.
הדרן עלך כל כתבי
שאלות לחזרה ושינון
א. דין הבא לכבות (2)
ב. כפיית קערה, והמקרה בצואה (2)
ג. הריגת מזיקין (5)
ד. ההיתר להנות ממעשה נכרי לעצמו, וצריכא (3) הדרן!