דף כג
*מהו לא יאכל. *איסור הנאה בחמץ.
א. ילפינן איסור הנאה בחמץ שנאמר לא יאכֵל, והילפותא לחזקיה מדלא קאמר יאכַל ולרבי אבהו מדלא נכתב בפירוש היתר הנאה כפי שנכתב בנבילה. והשמועות 1. גיד הנשה מותר למכור לגוי, לרבי אבהו כשהותרה נבילה ה"נ גידה, ולר"ש דקסבר אין בגידין בנותן טעם ה"נ דאסור. 2. שיירי הדם של קדשים נמכר לגננים לזבל, שרי מדהוקש דם למים ואין לומר מים שמנסכים לקדשים או לע"ז, ולחזקיה קרא אתי שדם קדשים אינו מכשיר. 3. מותר לתת לכלבים אבר מן החי, לר''א דהוקש לדם להתירו בהנאה, ולחזקיה האי הקישא אתי לאסור דם מן החי וזהו דם הקזה שהנפש יוצאת בו. 4. בשור הנסקל נאמר ולא יאכל את בשרו ואתי להו"א לאיסור אכילה ובעל השור נקי לאיסור הנאה, ודחי דלא יאכל אתי לאיסור הנאה ובעל השור נקי אתי לשמעון העמסוני להנאת עורו ולר"ע לחצי כופר. 5. בערלה נאמרו שלש מקראות וערלתם ערלתו וערלים לאסור הנאה צבע והדלקה, וקשיא הרי נאמר לא יאכל ודחי שנאמר לכם משמע שלכם, וקרא לכם אתי לנטוע לרבים לרבנן לחייב ולרבי לפטור. 6. תרומה שריא בהנאה גבי עירוב, לר"א שנאמר תרומתכם, ולחזקיה קאי על תרומת כל ישראל. 7. נזיר גבי עירוב, לר"א משום שנאמר נזרו ומשמע שלו, ובעי למימר דרק גידולו קדוש ונדחה. 8. חדש מותר להאכיל לבהמה לר''א קצירכם שלכם, ולחזקיה קאי על כל ישראל. 9. בשרצים נאמר לא יאכל ואפ"ה מותר למכרם משום שנאמר לכם ואינו לכתחילה משום שנאמר יהיו, וחזקיה יליף מהכא. 10. בחמץ נאמר לא יאכל ואפ"ה לריה"ג שרי בהנאה, ודחי דכתיב לך שלש פעמים ואתי לשל אחרים וגבוה ולנכרי שכיבשתו ובאידך פליגי אי אתי להיתר הנאה או לשאור וחמץ. 11. בחֵלב נאמר יעשה לכל מלאכה ואיצטריך לריה"ג להתירו למלאכת הדיוט ולר"מ לטהרו למלאכת גבוה, ופליגי להו"א אי לא תאכלו משמע אף איסור הנאה ולמסקנא לכו"ע משמע ופליגי האם החלב הותר עם הנבילה, וגיד לריה"ג אסור או דאתי בק"ו מחלב. ולמסקנא פלוגתייהו דחזקיה ורבי אבהו אי חולין שנשחטו בעזרה דאורייתא.
ב. מנין שחמץ בפסח אסור אף בהנאה 1. לא יֵאכל, ודחי דמשמע איסור אכילה. 2. נבילה, ודחי דקסבר כרבי יהודה דדברים ככתבן ושרי בהנאה. 3. לכלב תשליכון, ס''ל דחולין בעזרה דאורייתא. 4. כל חטאת חיצונה שדמה נכנס לפנים באש תשרף באם אינו ענין, ודחי דאצטריך לחטאת פסולה ששריפתה בקדש. 5. אם יוותר מבשר המילואים לבוקר לא יאכל כי קדש הוא, ודחי דאיצטריך ליתן ל"ת לכל שפוסלו בקדש. 6. מקרא קמא שנאמר לא תאכל, ודחי דלמא אתי ודחי לייחודי לאו לגופיה דלא ליהוי כלאו שבכללות. 7. למסקנא שנא' והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל באם אינו ענין דהא אתי בהקישא ממעשר הקל וכל היכא דאיכא למדרש דרשינן, ובשר דרישא אתי לעצים ולבונה ובשר דסיפא אתי לאימורין.
שאלות לחזרה ושינון
א. המח' בדרשת הפסוק לא יאכל, והשמועות (11)
ב. מנין שחמץ בפסח אסור אף בהנאה (7)