דף לז
*שבות רשות ומצוה.
א. איכא איסורא ביו''ט על כל דבר שחייבים עליו בשבת משום שבות רשות ומצוה, ומפרשינן 1. משום שבות: לא עולין באילן, גזירה שמא יתלוש. 2. לא רוכבין ע''ג בהמה, להו''א גזירה שמא יחתוך זמורה. 3. לא שטין ע''ג המים, שמא יעשה חבית של שייטין. 4. אין מטפחין מספקין ומרקדין, גזירה שמא יעשה כלי שיר. 5. משום שבות של רשות: לא דנין ונקרא רשות כשיש עדיף ממנו, אין מקדשין כשיש לו אשה ובנים, אין חולצין ומייבמין בדאיכא גדול האחים, ובכולהו שמא יכתוב. 6. משום שבות דמצוה: אין מקדישין מעריכין ומחרימין, גזירה משום מקח וממכר. 7. לא מגביהין תרומות ומעשרות בפירות שנטבלו מאתמול, וקמ''ל דאסור אפילו ע''מ לתת לכהן בו ביום, אבל פירות שנטבלו בו ביום כגון חלה שרי. 8. אין בין יו''ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ומקשינן הא משילין שרי ביו''ט ואסור בשבת, ומתרצינן להו''א כר''א שאוסר להערים באותו ואת בנו שנפלו לבור ביו''ט ודחי התם ר''א אוסר משום דאפשר בפרנסה ורבי יהושע שרי דאפשר בהערמה, ולמסקנא כב''ש שאוסרים להוציא ס''ת לרה''ר ביו''ט וטלטול הוי צורך הוצאה.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני איסורי שבות רשות ומצוה ביו"ט (4)