דף ה
*מקום הטומאה.
א. ציון הקברות ומקום הטומאה 1. אין לציין על כזית מן המת מצומצם שעומד להחסר, ועל עצם כשעורה שאינו מיטמא באהל, אבל מציינים על שדרה וגלגולת רוב בנין ורוב מנין המת. 2. אין מציינים על הוודאות אלא על הספיקות, והם: סככות וזהו אילן המיסך על הארץ, פרעות וזהו אבנים פרועות היוצאות מן הגדר, ובית הפרס של שדה שאבד בה קבר, משא''כ שדה שנחרש בה קבר ושדה בוכין שבה מקבלים את המתים דא''צ לציינם. 3. אין מעמידים את הציון במקום הטומאה כדי שלא להפסיד את הטהרות, ואין מרחיקין כדי שלא להפסיד את ארץ ישראל. 4. שדה מצויינת ואין ידוע מה טיבה אם יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר ואם לאו בידוע שאבד בה קבר, מוקמינן שאבד ולא ידעינן האם נחרשה לאחר שציינוה, ולא חיישינן שהקבר מבחוץ דאיירי שעומדין על הגבולין, ולרבי יהודה אינו בחזקת שנחרש עד שיהא שם זקן או תלמיד שיעיד ומהא שמעינן שכל מילי דמתא רמיא על צורבא מרבנן. 5. מצא אבן מצויינת תחתיה טמא, ובשנים אם יש סיד ביניהן טמא ואם לאו טהור, ואם הסיד שפוך על ראשיהן ומרודה לכאן ולכאן אם יש ביניהם מקום לחרוש טהור דתלינן בחורש ואם לאו טהור. 6. מיצר אחד שצויין הוא טמא וכל השדה טהורה וכן בשנים ושלשה, ובארבעה הן טהורין וכל השדה טמאה.
שאלות לחזרה ושינון
א. ציון הקברות ומקום הטומאה (6)