דף ח
*דיני נידוי.
א. האומר לחבירו משמתנא מינך לכו''ע שרי ובמנודה אני לך ר''ע היה חוכך להחמיר אבל אינו לוקה, ובנדינא מינך ר''ע אוסר ופליגי אמוראי אי רבנן ג''כ אוסרים. ומייתי דיני נידוי 1. נדהו בפניו מתירין רק בפניו, ונדהו שלא בפניו מתירין אף שלא בפניו. 2. השומע הזכרת השם מפי חבירו צריך לנדותו ואם לא נידהו השומע בנידוי, דבמקום הזכרת השם מצויה עניות שהיא כמיתה. 3. ממעשה דרב הונא ילפינן להנך, וכן שאין בין נדוי להפרה ולא כלום. 4. א''ר גידל ת''ח מנדה לעצמו ומיפר לעצמו, כגון מר זוטרא חסידא מתי שהוצרך לנדות וקמ''ל דלא אמרינן אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין, וכן א''ר גידל שנשבעים לקיים את המצוה וכן במתחייב להשכים ולשנות. 5. נידוהו בחלום צריך עשרה בנ''א להתיר לו וזה דמתנו הלכתא או דתנו ואם לאו יתן שלום לעשרה בנ''א, ולא מהני היתר ע''י מי ששמתו או בחלום. 6. ממעשה דנדרה של אשת רבינא ילפינן שבעל נעשה שליח לחרטת אשתו, ואין להתיר במקום רבו ושמתא שרי, ומכנפין שפיר דמי ויחיד מומחה שרי שמתא.
שאלות לחזרה ושינון
א. דיני נידוי (6)