רכישת פוליסת ביטוח עבור מכונית דירה או כל חפץ אחר יכולה לעורר שאלות הלכתיות רבות. אחת מן השאלות עוסקת באחריות ובחבות הנזיקית של המזיק.
ניתן לטעון כי מאחר שפוליסת הביטוח מקנה כיסוי ביטוחי לנזקים מסוגים שונים, אזי לכאורה מעשי המזיק לא גרמו לבעל הפוליסה כל נזק, משום שהניזוק מקבל פיצוי מחברת הביטוח. לאור זאת ייתכן שהניזוק כלל אינו יכול להעמיד תביעת נזיקין כנגד המזיק.
הגמרא ( בבא קמא קיא.) דנה במקרה של גזלן אשר חטף מבית הבעלים חפץ, אך לפני שבעל החפץ התייאש מן הגזילה, הגיע אדם אחר והזיק את החפץ שנגזל מבית הבעלים.
מסקנת הגמרא כי לבעל החפץ עומדת זכות לבחור האם להגיש תביעת שיפוי בגין אובדן הגזילה כנגד הגזלן או כנגד המזיק של החפץ.
מתוך דברי הגמרא מסיק הקובץ שיעורים (כתובות סי' ריח') שניזוק אשר היה מבוטח בפוליסת ביטוח, אינו יכול לתבוע גם את המזיק וגם את חברת הביטוח.
אלא על הניזוק לבחור כנגד מי הוא מעוניין להעמיד את תביעת השיפוי, מפני שלא ניתן לקבל שיפוי כפול באמצעות מסלולי תביעה מקבילים של חברת הביטוח והמזיק.
מתוך דברי הקובץ שיעורים ניתן לכאורה להסיק שניזוק אינו יכול לקבל פיצוי כפול בגין נזקים שנגרמו לו, אלא יש לו לסמן ולבחור מבין משתתפי פעולות ההיזק את מי הוא מעוניין לתבוע.
אלא שעיון נוסף בדברי האחרונים מעלה לכאורה מסקנה אחרת, אשר מבחינה בין המקרים ויכולה לבסס אפשרות הלכתית ליצור תביעה כפולה בערוצים מקבילים.
שו"ת מהרש"ם (חלק ד' סימן ז') דן במקרה של מזיק אשר הצית בית שהיה מבוטח בכיסוי ביטוחי בגין שריפה. מצית השריפה טען כי הוא לא גרם כל נזק לבעל הבית משום שנזקיו משולמים על ידי חברת הביטוח.
מנגד הניזוק טען כי רכישת הפוליסה שבגינה הוא העביר תשלומים חודשיים לחברת הביטוח הם עסקה אישית מסחרית שהוא ביצע עם חברת הביטוח ואין המזיק יכול לתת את עיניו אל עסקיו הפרטיים של הניזוק, וממילא המזיק נושא באחריות נזיקית מלאה בגין מעשה ההצתה.
מהרש"ם פסק כי אכן אין המזיק יכול לפטור את עצמו בתשלומי חברת הביטוח וכי רכישת הפוליסה היא עסקה מסחרית והסכמה חוזית שבין בעל הפוליסה וחברת הביטוח.
לכן אין כל קשר בין עסקת רכישת הפוליסה לבין התביעה הנזיקית וממילא אין המזיק יכול לפטור את עצמו לאור עסקיו המוצלחים של הניזוק.
בכדי לחדד את טענת המהרש"ם ניתן לדמות את עסקת רכישת הפוליסה לעסקים אחרים שהניזוק הצליח בהם.
ברור כי המזיק לא יוכל לפטור את עצמו, מכוח הטיעון שהניזק הוא איש עסקים ממולח אשר מצליח בעסקיו ויש לו ממון רב.כך גם רכישת הפוליסה היא סוג של עסקה מסחרית מוצלחת שהניזוק ביצע ואין למזיק כל קשר אליה.
ממילא קיימת הפרדה בין הזכות לתבוע את המזיק, לבין ההסכמה המסחרית שבין הניזוק וחברת הביטוח.
אומנם מעשה הנזק הוא תנאי להנעת התביעה הביטוחית, אך מהות החוזה שבין הניזוק לחברת הביטוח היא מסחרית ואין לה כל קשר למזיק.
מעין סברא זו מצינו גם בדברי האור שמח (הלכות שכירות פרק ז'הלכה א') אשר מוכיח מהגמרא (בבא קמא קטו: ) שכיסוי ביטוחי של חברת הביטוח אינו מסלק את החבות הנזיקית מכתפי המזיק.
הגמרא דנה במקרה של שני חמורים אחד שווה מאה והשני שווה מאתיים שטבעו בנהר, בעל החמור היקר ביקש מבעל החמור הזול שיסייע לו בהצלת החמור היקר ותמורת העבודה הוא ישלם לו את השווי של החמור.
במהלך פעולות ההצלה של החמור היקר, הצליח החמור הזול, בכוחות עצמו להיחלץ מסחף הנהר, לאור זאת בעל החמור היקר טוען כי הוא אינו צריך לשלם את דמי החמור הזול, משום שכעת החמור הזול חי ולא נגרם לבעליו כל נזק.
הגמרא מגיעה למסקנה שבעל החמור היקר חב בהבטחתו ויש לו לפרוע את דמי החמור הזול לבעליו, משום שהצלת החמור הזול נעשתה ללא כל זיקה לבעל החמור היקר, אלא ההצלה נבעה מתוך רחמי שמים ( מן שמיא רחימו עליה)על בעל החמור הזול.
ממילא אין בעל החמור היקר יכול להיפטר מהתחייבותו לשיפוי ואין בעובדה שהחמור הזול חי, כדי לטעון שכלל לא נוצר נזק וממילא אין סיבה להתחייב בשיפוי.
לאור דברי הגמרא מסיק האור שמח כי כיסוי ביטוחי שהניזק מחזיק בו, הוא דומה לטענת "מן שמיא רחימו" ולכן מנגנון הפיצוי של חברת הביטוח משמש כחבל הצלה ומנגנון חיצוני ללא כל זיקה למזיק.
לכן אין המזיק יכול להשתמש ברכישת הפוליסה שנעשתה על ידי הניזוק כטיעון להתחמקות מאחריות ממונית על נזקיו.
מתוך הדברים עולה כי רכישת פוליסת ביטוח היא מערכת הסכמית אשר נכרתה בין הניזוק לחברת הביטוח מתוך אינטרס עסקי וכלכלי ואין למזיק כל קשר או זיקה להסכמים שהוא אינו צד אליהם ולכן המזיק נושא באחריות נזיקית מלאה על מעשיו.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה. לתגובות: stern1416@gmail.com