שימוש במערכי אבטחה בשבת

(צילום: שאטרסטוק)

בתים פרטיים, דירות בבנייני מגורים ועסקים שונים משתמשים בשירותי אבטחה בכל ימות השבוע ואף בשבת. בדרך כלל מערך האבטחה כולל אמצעים טכנולוגיים שונים וכן צוות אנושי. הצורך בהגנה מפריצות וגניבות מעלה את השאלה כיצד יש לנהל את מערך האבטחה בשבת. שימוש באמצעי האבטחה בשבת היא שאלה מורכבת המושפעת מכמה סוגיות הלכתיות.

העסקת מאבטחים יהודיים או חברת אבטחה בבעלות יהודית היא שאלה מורכבת ולכן נתחיל לדון במצבים הפשוטים יותר שעוסקים בשכירת חברת אבטחה בבעלות נוכרי או בהעסקת מאבטח שאינו יהודי.

אמירה לנוכרי

הגמרא (שבת קכא ע"א, קנ ע"א) אומרת שחכמים אסרו לבקש מהנוכרי לעשות פעולות האסורות על היהודי בשבת, דין זה נקרא שבות שמשמעותו ציווי חכמים לשבות ממעשה מסוים - שביתה מאמירה למי שאינו יהודי.

נחלקו הראשונים מהי הסיבה שחכמים גזרו על האמירה לנוכרי. רש"י (שבת קנג ע"א) סובר שטעם האיסור הוא משום שבבקשת הישראל מהגוי שיעשה עבורו פעולה מסוימת, הנוכרי נעשה שלוחו של הישראל וממילא מדין שליחות מעשה האיסור מתייחס אל הישראל המשלח. לכאורה דברי רש"י צריכים ביאור מכמה סיבות, המשנה למלך (הלכות גניבה פרק ג הלכה ו) כתב כי מכוח הדין של אין שליח לדבר עבירה לא ניתן למנות שליח לעבור על איסורי שבת, וממילא יש להבין מדוע אסר רש"י את האמירה לנוכרי והרי אין שליח לדבר עבירה.

קושיא נוספת על שיטת רש"י הקשה הרעק"א ( או"ח סימן שז ) מכוח הדין שאין שליחות לגוי(רמב"ם הלכות שלוחין ושותפין פרק ב הלכה א) וממילא יש להבין מדוע רש"י מבאר את איסור האמירה לגוי כאיסור מדיני שליחות והרי אין יחסי שולח ומשלח בגוי.

הרעק"א מתרץ שברור כי רש"י לא התכוון לאסור את האמירה לגוי מדיני שליחות המקובלים שהרי הם אינם חלים בנוכרי, אלא רש"י מבאר שחכמים אסרו את האמירה לגוי במסגרת הדומה לדיני השליחות אך לא מטעמם. [אולי ניתן להוכיח את תירוץ הרעק"א מהדיון באחרונים(חוות יאיר סי' מו ובמשנ"ב סי קז ועוד) האם מותר לומר לגוי שיבקש מחברו הגוי לעשות מלאכה לתועלת הישראל המבקש].

טעם אחר לאיסור האמירה לנוכרי מבאר רש"י (עבודה זרה טו ע"א) מכוח הדין של ממצוא חפצך ודבר דבר, האוסר לדבר בשבת דברי חול או דברים האסורים בשבת וממילא קיים איסור לומר לנוכרי לבצע פעולות אסורות משום שהדיבור על הפעולות הללו הוא אסור.

האחרונים מבארים (קובץ שיעורים ביצה אות מט, שו"ת אבני נזר או"ח סי' מג) כי טעמיו של רש"י לאסור את האמירה לנוכרי הם טעמים המשלימים אחד את השני ואינם סותרים זה את זה, טעם האיסור של ממצוא חפצך, עוסק בבקשות המופנות לגוי בעיצומה של השבת שאז ניתן להצביע על הדיבור עצמו כאמירה אסורה, אך אם הבקשה מהגוי נאמרת באמצע השבוע, אזי האמירה כשלעצמה איננה אסורה ועל כן חכמים הוסיפו לגזור ולאסור על היהודי לקבל בשבת שירות ביצוע של מלאכות האסורות בשבת.

טעם נוסף לאיסור האמירה לגוי מבואר ברמב"ם (הלכות שבת פרק ו הלכה א) שהוא נובע מהחשש שהשבת תיעשה לקלה ומתוך האפשרות לבקש מהגוי לבצע מלאכות אסורות יבואו חס ושלום לעשות את המלאכות האסורות בעצמם. מדברי הרמב"ם ניתן להסיק כי הוא חולק על ביאורו של רש"י וכך הבין החתם סופר(או"ח סי' פד) את דברי הרמב"ם, אך יש מהאחרונים (הקהילות יעקב שבת סימן יד) הסוברים כי גם הרמב"ם מסכים עם ההגדרה שאמירה לנוכרי אסורה מדין שליחות לחומרא, כי אין באמת דין שליחות בגוי (כפי שביאורו האחרונים בשיטת רש"י), אלא שהרמב"ם מבאר כי חכמים אסרו את השליחות לחומרא כדי שהשבת לא תהיה קלה ויבאו חס ושלום לעשות את המלאכות בעצמם.

מתוך הדברים עולה כי לכאורה קיים איסור למנות נוכרי לבצע פעולות אבטחה בשבת, משום שפעולות אלו כרוכות בביצוע מלאכות שבת האסורות. בעז"ה בשבוע הבא נדון מהם האופנים שמותר לבקש מהנוכרי לבצע את פעולות האבטחה בשבת, וכיצד יהודי יכול לנהל בשבת את חברת האבטחה שלו.

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כלל הוראת הלכה למעשה.

לתגובות stern1416@gmail.com