בתי הדין הרבניים בישראל מתמודדים רבות עם בעיות של עגינות. לעתים בשל הסכסוך הבעל נמלט ונעלם, במקרים אחרים הוא נוכח אך מסרב לתת גט, למרות הסנקציות המוטלות עליו כפי שסקרנו בכתבה על זעקת העגונות. וישנן גם טרגדיות שבעקבותיהן נשים נותרות עגונות שנים רבות, בשל מצב רפואי חשוך מרפא של הבעל, המונע ממנו כל אפשרות תקשורת ומתן גט. במקרה המפורסם מצפת, גדולי ישראל יצאו בהתקפה חסרת תקדים נגד בית הדין שהתיר מתן גט לאישה שבעלה הוגדר כ"צמח" וקבעו שהיא נחשבת "ספק אשת איש".
לאחרונה, שוב עלתה דילמה כזו בפני בית הדין הרבני בחיפה (תיק 1068330/1) במקרה של בני זוג אשר נישאו בשנת 2006 ולהם שלשה ילדים. הבעל נפצע בפגיעת ראש קשה מאוד, מאז הוא מחוסר הכרה ואין כל תקשורת עמו ומוגדר בלשון הרפואית מצב "וגטטיבי" (צמח). מכיוון שבמצבו הוא לא יכול לתת את הגט, פנתה האישה לבית הדין הרבני בבקשה לביטול הנישואין, בטענה כי אחד מעדי הקידושין הוא מחלל שבת. קבלת הבקשה משמעותה שאין צורך בגט כיוון שהנישואין בטלים. אין זו בקשה פשוטה כלל, גם במקרה המפורסם בצפת נעשה ניסיון לבטל את הנישואין, אך שם לא ניתן היה לעשות כן, כי התברר שהם נעשו כדת וכדין.
בתחילת הדיון בית הדין הרבני מפנה לדברי הרמב"ם, הכותב בהלכות אישות (ד, ו) "...המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת". כלומר, קידושין הנעשים כאשר העדים פסולים, אינם תקפים. אולם בית הדין הרבני נדרש להתגבר על חמישה אתגרים הלכתיים כדי להתיר את האישה לאיש אחר ללא גט. בשיחה עם הרב פרופ' עו"ד יצחק כהן, מנהל אקדמי, הפקולטה למשפטים הקריה האקדמית אונו, קמפוס ירושלים, יצאנו לבדוק את האתגרים שעמדו בפני בית הדין ואת אופן ההתמודדות עם כל אחד מהם.
האתגר הראשון: העד אינו נמצא בארץ. עד הקידושין, שאת עדותו ביקשה האישה לפסול, נמצא בארצות הברית, וחבריו, שבאו להעיד שאין הוא שומר שבת, העידו שלא בפניו.
מהי למעשה הבעיה בכך ומה הפתרון שמצא בית הדין?
בעניין זה יש מחלוקת בין הפוסקים. שו"ת הריב"ש (רב יצחק בר ששת, 1326- 1408) פוסק כי כשבאים לחייב את העדים בגופם או בממונם יש צורך להעיד בפניהם, אך לבטל עדותם אפשר שלא בפניהם. לפיכך אין צורך שיהיה העד נוכח, כי הפעולה היא ביטול העדות. לעומתו, הרב משה פיינשטיין, כותב בספרו שו"ת אגרות משה אבן העזר (א, פג) כי פרסום ושמועות שהעד מחלל שבת אין בהן די ויש צורך להעיד על כך בפניו, ולכן נדרשת נוכחותו.
לכן, במקרה שלפנינו בית הדין ביקש ממשפחת האישה לדאוג כי עד הקידושין יתייצב לעדות. הדבר לא הסתייע, אך לבסוף נמצא פתרון טכנולוגי ובית הדין הסכים לנהל את הדיון באמצעות תוכנת הסקייפ, והחשיב את הדבר "בפניו".
האתגר השני: האם צריך התראה קודם פסילת העד. כלומר, האם היה צריך להתרות ולומר לעד הקידושין כי חילול השבת פוסל אותו מלשמש עד קידושין. הרמב"ם בהלכות עדות (יב, א) כותב כי אם עבר על דברים שפשט בישראל שהן עבירה, כגון שנשבע לשקר או לשווא, אין צורך להודיעו. אבל אם עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג, צריכין להזהירו ורק אחר כך יפסל.
זה בעצם כמו "אין עונשין אלא אם כן מזהירים" ולכן אם לא הזהירו אותו לא ניתן לבטל?
מחלל שבת, ככל שהוא "תינוק שנשבה", כלומר גדל מינקות בבורות הלכתית, יש מקום שלא לפסול עדותו, בלי התראה. אך אין זה הדבר במקרה זה שבו עד הקידושין היה בוגר ישיבה, וידע מה ערכה וחשיבותה של שמירת שבת. עוד העיד העד כי הוא מעריך שאם הכלה היתה יודעת שהוא מחלל שבת, היתה מסרבת שהוא ישמש עד לקידושיה. עדותו זו הביאה את בית הדין להחליט שעד קידושין זה פסול אף ללא התראה.
האתגר השלישי: סוגיית נמצא אחד קרוב או פסול לפיו אם 'כת' (כלומר, קבוצה) של כמה אנשים העידה, והתברר שאחד העדים קרוב או פסול הרי שהכת כולה נפסלת. הלכה זו יוצרת בעיה לכאורית בכל מסיבת קידושין שהרי חלק מהעדים שצופים באירוע הם ודאי קרובי משפחה והללו פוסלים גם את העדים הכשרים.
זה אומר שאין עדים כשרים באף חתונה?
לכאורה נכון, אבל שו"ת הרשב"א כותב כי לעולם אין הכשרים נפסלים אלא אם היו הקרובים מזומנים להעיד מלכתחילה. אך רוב הקרובים אינם מתכוונים להעיד אלא רק לראות את החופה ולכן אין ראייתם פוסלת. לכן לדעתם אין צורך שהחתן יאמר לעדים "אתם עדי" כפי שנוהגים היום בחלק מהחתונות. הריטב"א חולק וכותב שצריך לייחד עדים כשרים לקידושין (לומר "אתם עדי"), אחרת תתבטל גם עדות הכשרים.
אם לא צריך לייחד את העדים, יכולים אחרים מהקהל להיחשב לעדים?
בדיוק, לכן כאן מתעוררת דילמה משמעותית. קצות החושן סובר כי אין המקדש מתכוון אלא רק על עדות המוזמנים הכשרים לעדות. כלומר, גם אם יתברר כי שני עדי הקידושין פסולים יש להכשיר את הקידושין מכח הכשרים שבקהל. החתם סופר צעד בדרכו. אם נחשוש לדעה זו, האישה תיוותר עגונה גם כאשר רק אחד מעדי הקידושין מחלל שבת. בית הדין כותב כי עמדה זו היא עמדת יחיד, וכנגדה מצטט רשימה ארוכה של פוסקים, לפיהם כיון שייחדו עדים, היתה כוונתם שרק הללו יהיו עדים על הקידושין ולא כל השאר, וכמובן לא קרובי המשפחה, ולכן אי אפשר להכשיר את הנישואין מכוח הכשרים שבקהל.
האתגר הרביעי: האם יש לחשוש לקידושין מכח העובדה שגרו יחד. כידוע האישה מתקדשת בשלוש דרכים (חלופיות) בכסף, בשטר ובביאה. גם אם נבטל את קידושי הכסף – הם החופה – בשל פסילת עד הקידושין , הרי עדיין קיים חשש קידושין מכח היחסים בין בני הזוג.
וכיצד הכריע בית הדין את הסוגיה הזאת?
בית הדין דחה חשש זה בטענה שהאיש לא התכוון לקדש את אשתו באמצעות יחסי האישות מכיוון שלסברתו היא כבר מקודשת לו מכוח טקס הנישואין. לכן הם אינם מתקיימים וברגע שיבוטלו קידושי הכסף, הנישואין בטלים.
האתגר החמישי: האם חוששים לקידושיו של המקדש בעד אחד. כלומר, גם אם בית הדין הרבני יחליט לפסול עד אחד שמא יחולו הקידושין מכוח העד האחר.
האם ייתכן לקדש אישה בעד אחד?
בית הדין מפנה לדעתו של רבי יוסף קארו בחיבורו השולחן ערוך בחלק אבן העזר (מב, ב) ולפיו המקדש שלא בעדים, ואפילו בעד אחד, אינם קידושין. ואפילו שני בני הזוג מודים בדבר. הרמ"א, כותב כי יש מחמירים אם מקדש לפני עד אחד אם שניהם מודים... ובמקום עיגון ודוחק, יש לסמוך על דברי המקילין.
אז לסיכומם של דברים, בית הדין התמודד עם כל האתגרים?
אכן, בית הדין הגיע למסקנה שאינה פשוטה כלל ועיקר ולפיה המבקשת דינה כפנויה ורשאית להינשא כדת משה וישראל ללא צורך בסידור גט.
אך סופו של הסיפור מפתיע, פסק דין זה נחתם ב- 17/1/17, כמה ימים לפני כן קרה משהו דרמטי. הבעל נפטר! וכך מסיים בית הדין את פסק הדין: "אדהכי והכי נטרפה השעה והבעל שבק חיים לכל חי, ומשכך פסק דין זה נותר להלכה ולא למעשה. בית הדין מאשר לפרסם את פסק הדין מתוך תפילה שלא יזדקקו בנות ישראל לכך."
וגם אנו תפילה שלא תצטרך אף אחד להסתמך על התקדים הזה, ומצד שני, מוצאים בו תקוה להתחשבות, לגמישות ולניסיונות רבים למצוא פתרונות הלכתיים וטכנולוגיים ולעשות את המקסימום האפשרי, במסגרת ההלכה, על מנת למנוע סבל רב מאישה שנותרת עגונה במצב בלתי הפיך.