א. הבטחה למכור - קניין דברים
הגמרא במסכת בבא בתרא (ג ע"ב) אומרת כי קניין על אמירה בעלמא אין לו תוקף הלכתי מחייב וממילא למובטח אין כל אפשרות לגבות בפועל מהצד האומר / המבטיח את דבר הבטחתו (המובטח אינו יכול לגבות מנכסי המתחייב.
לכן האומר לחברו כי הוא ימכור לו דבר מה, הרי שאף אם הצדדים יעשו ביניהם קניין כדי לחזק ולתת תוקף לאמירה/ הבטחה למכור, בכל זאת אין האמירה/ ההבטחה למכור יוצרת חיוב ממוני שניתן לגבייה בפועל, וכן האמירה ומעשה הקניין אינם יוצרים כל שיעבוד ממוני של נכסי האומר/המבטיח כלפי הצד המובטח.
(הערה: אומנם קיימת חובה לעמוד בהבטחה ולמלא אחר אמירה מחייבת, אך הבטחה איננה יוצרת חיוב ממוני או זכות ממונית, אלא לכל היותר ניתן לבקש מבית הדין כי יאכוף את קיום ההבטחה אך נכסי המבטיח אינם משועבדים לקיום ההבטחה).
דין זה מוגדר כקניין דברים שמשמעותו קניין על דברים – אמירה , ולקניין כזה אין תוקף ממוני מחייב, וזאת משום שמשמעותו המעשית של הקניין היא העברה של זכות ממונית מבעל הזכות למקבל הזכות, וממילא ביצוע מעשה קניין על אמירה או הבטחה למכור, איננה מעבירה כל זכות ממונית מהאומר/ המבטיח, אל הקונה/ המובטח. (במאמר הקודם שבוע שעבר הובהרו הדברים ביתר הרחבה)
ב. התחייבות למכור יוצרת שיעבוד הגוף שמשמעותה זכות ממונית של שיעבוד העוברת מהמבטיח למובטח
לאור דברי הגמרא ביחס לדין קניין דברים, יש לבחון איזה ניסוח יוצר התחייבות ממונית באופן שמועברת למובטח זכות ממונית ממשית ואשר יוצרת גם התחייבות ממונית הניתנת לגבייה ולאכיפה על ידי בית הדין (במקרה בו המתחייב אינו עומד בדיבורו ובהבטחתו).
תוספות (ב"ב ג ע"ב ד"ה קניין דברים ) מבארים כי למרות שקניין על אמירת "אמכור" או "אתן" איננה יוצרת תוקף וחיוב ממוני, הרי שאמירת שומר חינם כי הוא מקבל על עצמו חיובים מורחבים כפי ששואל חייב, כן מקבלת תוקף ויוצרת חיוב (כמבואר בגמ' ב"מ צד ע"א).
בביאור ההבדל שבין אמירת "אמכור" לבין אמירת "אשלם כשואל", כותבים התוס' כי אמירת שומר חינם על התחייבות מורחבת כשואל, יוצרת שיעבוד הגוף (שיעבוד אישי) שמשמעותו זכות ממונית הניתנת לגביה מכל נכסי המתחייב בהווה ובעתיד ובעצם גוף האדם כביכול משועבד בגובה ההתחייבות.
לאור האמור מבארים התוס' כי התחייבות אישית (שיעבוד הגוף) הינה זכות ממונית מלאה, וממילא אין באמירה היוצרת שיעבוד הגוף חיסרון של קניין דברים, וזאת משום שלמקבל השיעבוד מועברת זכות ממונית מלאה, כפי שמתבצע בכל מעשה קניין שתוצאתו הינה העברת זכות ממונית מיד בעל הזכות לידי מקבל הזכות.
ההבחנה של התוס' בין הבטחה שאינה יוצרת זכות ממונית מלאה, לבין התחייבות היוצרת שיעבוד הגוף הנחשבת כזכות ממונית מלאה ככל שיעבוד, מובאת גם בדברי הטור (חו"מ סי' קנז ) האומר כי התחייבות שותפים לבנות כותל לצורך חלוקה והפרדה (מחומר חזק יותר ממה שנהוג באותו מקום), מקבלת תוקף ממוני מחייב, וזאת בתנאי שהשותפים התחייבו אישית ויצרו שיעבוד הגוף.
נימוקו של הטור (המביא את שיטת היד רמה) מבוסס על ההבנה כי אם השותפים שיעבדו את עצמם בהתחייבות אישית לבניית הכותל , אזי הבטחתם איננה מוגדרת כהבטחה גרידא או כקניין דברים משום ששיעבוד הגוף (התחייבות אישית) הינה זכות ממונית מוחלטת.(ועי' עוד בסמ"ע סי' ס סע"ק יח ).
יש החולקים (עי' כנסת הגדולה חו"מ סי' ס הגה"ט אות לו בשם הר"ש הלוי) הסוברים כי התחייבות אישית (שיעבוד הגוף) המוגדרת כזכות שיעבוד ממונית, נוצרת על ידי עדים או הודאה עצמית על החוב, אבל אמירה של "אני מתחייב" תהיה מוגדרת כאמירה או כהבטחה בעלמא, וממילא קניין על אמירת אני מתחייב או אני מתחייב למכור תהיה מוגדרת כקניין דברים.
ג. העולה מהדברים
מן האמור עולה כי רוב הפוסקים סבורים שלשון התחייבות אישית יוצרת שיעבוד הגוף שמשמעותה היא זכות ממונית מלאה, ממילא בניגוד להבטחה למכור, או לאמירת אמכור, להתחייבות למכור יהיה תוקף מחייב אשר אף מעניקה לקונה זכות גביה מנכסי המתחייב(המוכר) בגובה דמי הממכר שבגינו נוצרה ההתחייבות למכירה, או זכות גביה של הממכר עצמו באם הוא עדיין ברשות המוכר. (ועי' עוד במהריט צהלון ח"א סי' קפז, מהרי"ט חו"מ סי' סט, נתיבות המשפט ביאורים סי' ס סע"ק י ).
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה
לתגובות stern1416@gmail.com