שאלה: האם כאשר המצב החומרי של ישראל אינו טוב (כמו בזמנינו), סימן הוא שמתקרבת הגאולה, או שמא ההיפך הוא הנכון? והאם מותר לחשב את זמן ביאת המשיח?
תשובה: לגבי השאלה הראשונה. הנה כל אדם חייב להודות לה' כאשר הוא מצליח בעסקיו, הן מבחינה חומרית והן מבחינה רוחנית. אבל מאידך גיסא, יש לדעת, כי כאשר מצבם של ישראל הוא גרוע בין האומות, סימן הוא, שמתקרבת גאולתם של ישראל, ויש תקוה לגאולתם יותר מאשר בזמן שהם שרויים בשלווה.
וכתב מרן פוסק הדור רבינו עובדיה יוסף שליט"א, מספרים, שכאשר העניק מלך אוסטריה שויון זכויות לתושבי המדינה היהודים, ושיכולים לסחור בכל מקנה וקנין, היו כל ישראל שמחים וצוהלים, אך הגאון המפורסם רבינו משה סופר, בעל החתם סופר, כששמע זאת, התחיל לבכות בכי תמרורים.
אמרו לו תלמידיו, רבינו, מדוע כל העם שמח בקול רינה, ואילו אתה בוכה? אמר להם, בני, אמשול לכם משל, למלך אדיר אחד, שהיה לו שר אהוב וחביב מאד, לימים חטא השר הזה ועבר על החוק, ונתחייב ראשו למלך, אלא שהמלך היה רחום וחנון, טוב ומטיב, ולכן, חנן אותו, והמתיק לו את עונש ההריגה, למאסר למשך זמן בלתי קצוב. וגם הבטיח לו, כי לאחר זמן, ישחרר אותו ויחזיר אותו למשרתו הרמה.
השר נמסר למפקד בית הסוהר, והלה השליך אותו לתא עמוק וחשוך. ישב השר בכלאו כשהוא שבור ורצוץ, אך לבו היה מלא בתקוה, כי המלך הבטיחו שישחרר אותו בקרוב. תקוה זו, כמובן, חיזקה את השר ועודדה את רוחו.
לאחר ימים רבים, שמע השר המולה ורעש מסביב לכלאו, ונפעמה רוחו בקרבו, כי חשב שהגיע הזמן להשתחרר. ואמנם, מייד נפתחה הדלת, ושלוחי המלך הגיעו, וכלי עבודה בידם, ו"בשורה" בפיהם לאמור, "באנו מטעם המלך לנקות את חדר כלאך, ולפתוח בו חלונות, ולטוח ולצבוע את הקירות ולתקן הכל, בכדי להקל מעליך את מצוקתך".
מששמע השר את הדברים, פרץ בבכי מר, תמהו השלוחים ואמרו, סבורים היינו, שתשמח לשמע הבשורה שאנו מיקלים מתנאי מאסרך, ואילו אתה בוכה? ענה להם השר, כל זמן שהייתי במצוקה, ידעתי כי ישועתי קרובה לבוא, ועכשיו, שאתם באים מטעם המלך לנקות את תאי, זהו סימן שנגזר עלי לשבת בכלא עוד זמן רב.
וסיים החתם סופר, אף אני אומר כך, רבותינו אמרו, אם ראית דור שצרות באות עליו כנהר, חכה לו (למשיח). ועכשיו, אוי לנו, שנותנים לנו זכויות כשאר האזרחים, סימן הוא שלא הגיעה השעה לקץ גלותינו, "עבר קציר, כלה קיץ, ואנחנו לא נושענו".
ומעתה לענין השאלה השנייה, האם מותר לחשב את קץ (זמן) ביאת המשיח. הנה בגמרא במסכת סנהדרין, אמר רבי שמואל בר נחמני, תיפח רוחם של מחשבי קיצים. וטעם הדבר, כי כאשר מגיע אדם, ומחשב את הקץ (לפי הקץ שנכתב ברמיזה בספר דניאל), הרי שהוא גורם בכך ליאוש אצל המון העם, שחושבים, הנה לא יגיע משיח בשנים הקרובות.
והנה הגאון מלבי"ם, חישב את הקץ בספרו, וכאשר נשאל על כך מדברי רבי שמואל בר נחמני, השיב, כי אין איסור בחישוב הקץ, אלא כאשר הקץ רחוק, כמו בזמן חז"ל, שמתוך כך שיחשבו את הקץ, היו האנשים מתייאשים מפני אורך הזמן, אבל עתה, שאנו בעזרת ה' קרובים לביאת משיח צדקינו, מותר לחשב את הקץ, ואין בכך איסור. והביא כל זה מרן הרב שליט"א בדרשותיו.
אולם יש להתנהג עם הדברים בשום שכל, ולא בכל יום מחדש לצאת בגילויים חדשים על קרבת ביאת המשיח, שאדרבא, מתוך כך הציבור מאבד את האמון בדברים אלה, ויש בכך הפסד גדול. אבל יש לנו לצפות מאד לגאולה הקרובה, שתהיה במהרה בימינו, ותלויים הדברים במעשינו, שאם יתרבו הרבה הרבה בעלי תשובה בישראל, והיינו, בין בעלי תשובה ממש, מאותם שלא שמרו מצוות מקדם, ובין מאותם הנקראים דתיים או חרדים, שגם הם צריכים לעשות תשובה כל אחד באופן פרטי, אזי ימהר ה' יתברך לגאול אותנו. ותלויים הדברים גם במדת צערינו על חורבן בית המקדש, ועל גלותינו הרוחנית והגשמית, שבעוונות הרבים החושך יכסה ארץ בדורינו, ואין לך יום שאין קללתו מרובה משל חבירו, ונתמעטו השקדנים בתורה, ופוסקי ההלכות, ודאי עלינו להרבות בזעקה לאל עליון, שימהר לגאול אותנו, בחסד וברחמים, במהרה בימינו אמן.
הצגת כל התגובות