חובת התפילה על מי שמצוי במקום סכנה והנזקק לישועה
נפסק להלכה בשולחן ערוך (חושן משפט סימן תכו סעיף א): "הרואה את חבירו טובע בים, או לסטים באין עליו, או חיה רעה באה עליו, ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להציל, ולא הציל...או באנס שהוא בא על חבירו, ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכיוצא בדברים אלו, עובר על לא תעמוד על דם רעך (ויקרא יט, טז)."
מדברי השולחן ערוך עולה כי מדין לא תעמוד על דם רעך קיימת חובה להציל את הזולת מנזק גוף או נזק ממון וזאת ככל שיש ביד המציל לעשות זאת.
עוד עולה מדברי השולחן ערוך כי הרואה שחברו עשוי להינזק בגופו או בממונו הרי שקיימת חובה מדין לא תעמוד על דם רעך לפעול לצורך הצלת הזולת ואף אם ההצלה כרוכה בהשקעה כספית.
לאור האמור עולה השאלה האם חובת ההצלה מדין לא תעמוד על דם רעך כוללת גם את פעולת התפילה שיש בה כדי להציל ולהושיע.
בשו"ת משנה הלכות (חלק יג סימן ריא) כתב כי ההצלה על ידי תפילה נכללת בחובה של לא תעמוד על דם רעך שכן התפילה היא חלק מפעולות ההצלה המחויבות, ומי שאינו מתפלל על צרת חברו הרי שהוא עובר בכך על האיסור של לא תעמוד על דם רעך.
"ולא זאת אלא דגם לאחרים מצוה להתפלל מיד שרואה אדם מישראל ביסורין ובגמ' ברכות י"ב אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב כל שאפשר לו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש נקרא חוטא שנאמר (שמואל א' י"ב) גם אנכי חלילה לי מחטא לה' מחדול להתפלל בעדכם אמר רבא אם ת"ח הוא צריך שיחלה עצמו עליו וכו' אלא מהכא ואני בחלותם לבושי וגו' (תהלים ל"ה) ופרש"י ואם ת"ח הוא וצריך לרחמים צריך שיחלה חבירו עצמו עליו. בחלותם על דואג ואחיתופל הוא אומר שהיו ת"ח. ועוד מצינו במשה רבינו ויחל משה מלמד שאחזו חלחולת והחלה עצמו על ישראל ואם לא התפלל והיה בידו להתפלל עליו ונראה דהוה בכלל לא תעמוד על דם רעך ומי שהוא בצער צריך להודיע צערו לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים (שבת ס"ז)..."
בשו"ת להורות נתן (חלק ב סימן מד) כתב כי בקשת התפילה על הזקוק להצלה הינה ממידת הרחמים ובוודאי שיש לנהוג כך, אך מי שאינו מתפלל להצלת הזולת איננו עובר על האיסור של לא תעמוד על דם רעך שכן דין זה מחייב לנקוט בפעולות הטבעיות הנדרשות להצלת הזולת והוא איננו כולל את חובת התפילה שעניינה הוא רחמים.
"אולם נראה דבודאי דחייב להציל בדרך הטבע כל איש מישראל, משום לא תעמוד על דם ריעך ומשום השבת אבדה וכש"ס סנהדרין (עג א), אבל לבקש עליו רחמים בתפלה שזו היא רק מצד רחמנות, בזה אינו מחוייב באין לו דעת, וכגון שאיבד עצמו לדעת או שהכניס עצמו לכלל סכנה. וגבי ר' חנינא אי לאו שהשעה צריכה לו, לא היו מבקשים רחמים עליו, כי בקשת הרחמים אינו מענין לא תעמוד על דם ריעך אלא מצד מדת הרחמנות, ובזה היו פטורין, אבל ודאי שהיו חייבין לעשות לו מה דאפשר להצילו בדרכי הרפואה ודו"ק."
סיכום
לאור האמור עולה כי מצד מצוות "לא תעמוד על דם רעך" קיימת חובה לפעול לצורך הצלת הזולת מנזקי ממון או מנזקי גופו וזאת אף אם לצורך ההצלה נדרשת הוצאת ממון.
לעניין הצלה על ידי תפילה, נחלקו הפוסקים האם היא נכללת בחובה של לא תעמוד על דם רעך, אך ברי כי גם לפוסקים הסוברים שהתפילה איננה נכללת בחובות ההצלה של לא תעמוד על דם רעך, קיימת חובה מצד מידת הרחמנות לבקש בתפילה על מי שנדרש להצלה וישועה.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם כל הוראת הלכה למעשה.