האם הבוס יכול לדרוש מעל ליכולתו של העובד?

(צילום: שאטרסטוק )

שאלה

מעסיק הציג לעובד רשימת מטלות הנדרשות במסגרת העבודה וזאת עוד לפני החתימה על הסכם עבודה ועוד בטרם שהעובד התקבל. 

העובד אומנם נתן את הסכמתו לדרישות העבודה, אך העיר למעסיק כי ייתכן שהוא יתקשה למלא את כל הדרישות שהוצגו לו. 

המעסיק מנגד השיב כי הוא מכיר את יכולותיהם של העובדים שלו וכי דרישות העבודה שהוא מציג הן הרף העליון הנדרש, אך לא בהכרח שהוא יבקש את ביצוע מלוא המשימות המוצגות.

לאחר תקופה עבודה של מספר חודשים טען העובד כי דרישות העבודה הן מעבר ליכולותיו, המעסיק טען מנגד כי העובד היה מודע לדרישות עוד בטרם שהחל לעבוד. 

הדין עם מי?

תשובה 

נפסק להלכה (שולחן ערוך חושן משפט סימן שלז סעיף יט) "אין הפועל רשאי לעשות מלאכה בלילה ולהשכיר עצמו ביום. ולא ירעב ויסגף עצמו ויאכיל מזונותיו לבניו, מפני ביטול מלאכתו של בעל הבית, שהרי מחליש כחו שלא יוכל לעשות מלאכת בעל הבית בכח."

לאור דברי השולחן ערוך עולה כי על העובד לעשות את הפעולות הנצרכות ולהשקיע את המשאבים הנדרשים כדי שהוא יוכל לעבוד במלוא כוחו. 

במקביל לחובת העובד להשקיע את מלוא כוחו בביצוע העבודה, קיימת חובה על המעסיק שלא להכביד על העובד יותר מכדי כוחו הפיסי והנפשי כפי שיבואר להלן. 

כתב בספר חסידים (סימן אלף עד) "המכביד על השכירים כגון אם השכיר אחד לעשות מלאכתו או ללמד בניו או שאר דברים לא יטריחנו יותר מדאי או ממה שהתנה עמו להכריחו. ואין להתנות עם אדם יותר על מה שיכול לעשות אם אתה יודע שאינו יכול לילך יותר מכך וכך מיל אל תאמר לו על מנת שתלך יותר ממה שאתה יודע שיכול לילך אף על פי שזה מתרצה אסור לו להטריחו יותר מאשר יכול לסבול וכן בכל השכירות."

מדברי הספר חסידים עולה כי על המעסיק להתחשב ביכולותיו של העובד ולא להטיל על העובד משימות שהוא מתקשה בהן ואין בכוחו לסובלן. כמו כן על המעסיק חל איסור להציב  דרישות עבודה שהן מעבר ליכולותיו של העובד וזאת אף אם הצבת הדרישות נעשתה עוד בטרם שהמעסיק והעובד התקשרו ביניהם בהסכם עבודה [בעל פה או בכתב] והעובד כביכול ידע ונתן את הסכמתו לביצוע הדרישות שהוצגו לו. 

הרמב"ם (פרק א מהלכות עבדים הלכה ו) פוסק כי המעסיק כן רשאי להציב דרישות עבודה מופרזות עוד בטרם שהעובד התקבל למקום העבודה שכן האיסור של "לא תרדה בו בפרך" מתייחס אל עבד עברי שנמכר ואיננו יכול לצאת לחופשי בכל משך זמן ממכרו, אבל פועל אשר רשאי להפסיק את עבודתו בכל אימת שיחפוץ, הרי שהוא רשאי לקבל על עצמו עבודה מופרזת וקשה ואין המעסיק עובר משום כך באיסור של לא תרדה בו בפרך שכן העובד רשאי לחדול מקושי העבודה ללא הודעה מוקדמת ובכל אימת שיחפוץ. 

יוער כי במקרה שחוקי העבודה הנהוגים אינם מאפשרים את הפסקת העבודה ללא מתן הודעה מוקדמת וממילא שהעובד מוגבל על פי החוק הנהוג לקטוע את עבודתו בפתאומיות, הרי שגם לפי שיטת הרמב"ם יחול על המעסיק האיסור של לא תרדה בו בפרך ויהיה אסור להטיל על העובד משימות החורגות מיכולותיו האישיות [למרות שדרישות העבודה הוצגו לעובד עוד לפני שהוא התקבל לעבודה] (עי' מגן אברהם או"ח סי' קסט סע"ק א).  

עוד כתב הספר חסידים (סי' תתתרצז) כי האיסור של לא תרדה בו בפרך איננו מתייחס רק להכבדה פיסית של עבודה מופרזת או מטלות קשות, אלא איסור הרדייה מתייחס גם להכבדה נפשית ומנטאלית ולכן על המעסיק חל איסור להקניט את העובד באמירות שאין הוא עושה די בעבודתו "כדכתיב (ויקרא כה נג) לא ירדנו בפרך לעינך, היינו שלא יאמר להם אותו פלוני פועל ואותו שכיר עושים יותר מכם, כי כל מי שמקניט אינו רואה סימן טוב וברכה באותה פעולה ובאותה מלאכה לבסוף ... כי עוון ועונש למי למי שמצער את הטרחנים מפני שבלא זה הם תדיר צעורים"

סיכום

על העובד להשקיע את מירב כוחו לצורך ביצוע מטלות העבודה כנדרש וכראוי. קיימת מחלוקת האם מותר להציב דרישות עבודה מופרזות העולות על יכולותיו האישיות של העובד עוד בטרם שהוסכם בין העובד והמעסיק על תחילת העבודה ותנאיה השונים.

ככל שעל פי החוק הנהוג אסור לעובד להתפטר ולהפסיק עבודתו ללא הודעה מוקדמת, הרי שאין להציב לעובד דרישות ומטלות עבודה החורגות מיכולותיו האישיות למרות שהוא הסכים לכך מראש. 

הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראות הלכה למעשה אשר עשויה להשתנות בהתאם לנסיבות הפרטניות של כל מקרה לגופו.