בכניסה איטית ורבת טקס, כלשון המשורר אריאל (לא אטיאס), פסע אריה דרעי לתוך חדר סיעת ש"ס ביום שני האחרון. לפחות ההתחלה הייתה שונה. לא עוד ישיבות סיעה מתגלגלות, שמתחילות ב'פתח אליהו' ובזליגה איטית-עצלה של חברי הכנסת שפותחים את הדלת וצועדים לעבר הכיסא, תוך כדי ישיבה.
העוזרים הנאמנים שלחו מראש הודעות עם הוראות התייצבות: בשלוש ורבע, בול על-הדקה. התקשורת הוזמנה בהרכב מלא ותוזמנה לשעה היעודה, כאילו מדובר בחגיגות יום ההולדת לנשיא המדינה. דרעי, הו-הא-מי-זה-בא, נכנס לחדר באיחור אופנתי קל ומצא שם כמעט את כל חברי הסיעה (תנחשו לבד מי לא היה). אומרים שאפילו יאיר לפיד, לא 'דופק' כניסות כה מרשימות, לישיבות סיעת יש עתיד.
מקורביו של דרעי הרגישו כמו נאמניו של מנהיג מזרח-תיכוני ששרד בגבורה את מבחן המנהיגות הראשון. דיכוי המיני-מרד בסופ"ש שעבר, בא לידי ביטוי, בקבירת 'הצעת חוק הרב עמאר'. הצעת החוק שביקשה לאפשר לרב ראשי מכהן להתמודד לכהונה שנייה, הייתה למעשה, טבילת האש הראשונה של המנהיג הגולה מאז קיבל לידיו בחזרה את הפיקדון, עם ריבית גירעונית והצמדה של ח"כים - שדרעי לעולם לא היה מכליל ברשימה.
גם אחרי שנסכרו פיותיהם של חברי הכנסת המורדים, ההדים הנרחבים הוסיפו להישמע בין כותלי חדר הסיעה. אפילו חברי מרכז ליכוד חמומי-תגובה, חושבים פעמיים לפני שהם משמיעים כלפי יו"ר התנועה ביטויים קשים כמו אלו שנשמעו בלילה שבין רביעי לחמישי שעבר. על אחת כמה וכמה כשעסקינן בחברי סיעת ש"ס שצייתנותם, אומנותם.
הש"סניקים נוהגים, ואפילו נהנים, להתלונן ולקטר על התקשורת המגויסת שמוציאה דברים מהקשרם, אבל הפעם גם הם הודו כי הציטוטים שהובאו מפיהם של שישה מחברי הסיעה כלפי יו"ר המפלגה, נאמנים למקורות שירו בצרורות: "אנחנו לא מאמינים לו; הוא משחק בנו; לא תהא מחילה על מה שעשו לרב גדול בתורה; מניין לנו שהוא אכן מדבר בשם מרן?", ועוד אי אלו מכתמים, שנייר העיתון צר-אופקים מהכיל.
אחד מהחברים, ציטט את הכותרת הראשית שהובאה כאן לפני שבועיים, מפיו של דרעי ולפיה: "הרב עמאר לא יהיה רב ראשי". מסקנתו הייתה, כי כבר מהרגע הראשון דרעי סימן במכשיר הניווט את היעד: מניעת עשר שנות גלימה נוספות מהרב עמאר - בלי טביעות אצבעות.
הבעיה נוצרה, כשדרעי גילה כי כל אימת שמכשיר הניווט מגיע לרחוב אלקסלסי, הוא מתחיל לחשב מסלול מחדש. דרעי נאלץ לבסוף להגיע ליעד בכוחות עצמו, כשהוא חושף את התנגדותו לחוק. הוא ולא אחר, הוא ולא שליח.
אלקסלסי, למי שמצטרף לסדרת הקרב-רב רק בפרק הסיום הדרמטי, הוא יועצו הנמרץ יתר על המידה של הרב עמאר, שקיסלס את כל המערכת הפוליטית על האצבע הקטנה וכמעט שהביא את מורו ורבו אל הארץ המובטחת של הכהונה השנייה.
נכון לסוף-השבוע שעבר, התקשו חברי-הכנסת של ש"ס להבחין מיהו האיש הטוב ומיהו האיש הרע. אחדים דיברו סרה במנהיגם, במונחים שמורדים סורים משמיעים על ראש מדינתם. אחרים נשבעו, שהפחד הקמאי של דרעי מהרב עמאר, נובע מתמיכתו של זה האחרון באלי ישי. אחד מהח"כים שהיה חתום על הצעת החוק וחשש כי יקבל הוראה למשוך אותה ברגע האחרון, תר נואשות אחר מקלט מדיני במדינה עם קליטה סלולרית משובשת במיוחד, כמעט כמו התקשורת בש"ס.
גם אם הח"כ היה מממש את האיום ומרחיק למדינת-קצה עם קשיי קליטה, התדר הלווייני שמשדר את דרשות נשיא מועצת החכמים במוצ"ש – היה מוצא אותו בכל נקודה על פני הגלובוס. בש"ס נמצא מי שהזכיר, כי כאשר ישי התעטף באצטלת מרן, הוא ספג ביקורת נוקבת, מאותם אלו שעשו זאת השבוע: "מעניין שאלו שביקשו ממרן לשאת דברים השבוע נגד חוק הרב עמאר, מתחו ביקורת קשה בשעתו על אלי ישי, בפרשת אמסלם, וטענו שהוא שם את מרן בפרונט, במקום לקחת אחריות כמנהיג המפלגה".
"אני ממוקד מטרה, ובתוך הגוף הבוחר, זה עשה לי רק טוב", אומר הרב סתיו, אך נימת קולו ושפת גופו - אפרופו גוף בוחר - מעידות שהיה מוותר על התענוג, "אני מודע לכך שהמטרה הייתה הרב עמאר". עם כל המחמאות שהורעפו על ראשו השבוע, כבן ה'תם', הוא עדיין לא סומן
האמת היא שמלכתחילה, מרן הגר"ע יוסף בכלל לא תכנן לעשות את הדרך הקצרה והקשה, מהקומה העליונה בביתו לבית הכנסת שבקומת הכניסה, אבל צורך השעה גבר ונשיא מועצת החכמים התגבר כארי.
גדלותו ופשטותו של מרן הגר"ע יוסף, הפכו לסימן ההיכר של מי שמסוגל לעשות את הבלתי אפשרי ולהנחיל תורה אחת, לאחרון השומעים ביזדים, כמו לראשון הדיינים בבית יהב. הפעם האחרונה שבה ראינו את נשיא מועצת החכמים פותר חידת אקטואליה סבוכה באמרה פשוטה, הייתה באותו מעמד של דרשת מוצאי-השבת, כשמרן הגר"ע יוסף הסביר את החזרתו של דרעי, על חשבונו של ישי.
הספיקות שהובעו השבוע בנוגע למידת מעורבותו של מרן בכבודו ובעצמו, צצו גם אז, וטואטאו תכף ומיד כאשר הגר"ע יוסף יצא והסביר בקולו: "ישי ראוי, אבל הבטחתי לדרעי שאחזיר את הפיקדון - וקיימתי", כמה פשוט, ככה גאוני, לתמצת במשפט אחד, תשובה שתספק הסברים גם למסעודה משדרות, וגם לאנשי התקשורת, המשדרים ומפרשים כל מילה.
גם הפעם קיפל נשיא מועצת החכמים את כל תורת ההתנגדות לחוק הרב עמאר במשפט אחד פשוט: הרב עמאר ראוי, אך הבעיה היא בדיל שמכפיף את בחירתו המחודשת לבחירתו של הרב סתיו. אם ליברמן, בנט ובעיקר לפיד - שנמנע מלהצטלם בחברת הרבנים הראשיים במכירת החמץ של המדינה - "מתים על הרב סתיו", הרי שאנחנו, צריכים למות מדאגה. אמור לי מיהם תומכיך, ואומר לך מי אתה.
בית של בישולי גויים
צהרי יום שני השבוע במתחם מלון רמדה בירושלים. איש הדור פנים ונעים הליכות, פוסע בלובי. צעדיו מדודים, גוו שפוף. הוא שוקע מעדנות באחת מהכורסאות ומוצא עצמו במרכזה של עלייה לרגל. הפגישה האישית הופכת להצגה פומבית. בזה אחר זה ניגשים אליו חובשי כיפות סרוגות, קטנות וגדולות, כדי לעודד, לחזק ולומר מילה טובה.
אם עדיין לא זיהיתם, האישיות המדוברת היא הרב דוד סתיו שנפגע השבוע קשות מכדור תועה, בקרב יריות. בדרשת מוצאי-השבת עליה קראתם לפני רגע, הוא כונה בשלל ביטויי 'שפוך חמתך' – כשהקשה שבהם: הפיכתו לבן השני בהגדה.
מרן הגר"ע יוסף ציטט את רבני 'המאפדל' שהתריעו בפניו מפני הסכנה שבבחירתו של הרב סתיו. לסיום סעודת המלווה מלכה, רק חסר היה שנשיא המועצת, יביא את הדברים הקשים בשם אומריהם הסרוגים. בש"ס הישנה, בניזרי היה עולה לשידור תכף ומיד כדי להסביר שהדברים הוצאו מהקשרם. בש"ס החדשה, אין מקום לגמגומים. דרעי הוציא הודעה שגינתה אי אלו לבלרים שמפרידים בין דבר להקשרו.
דעתו של מרן הגר"ע יוסף על רבה של שוהם, לא נקבעה ביום אחד. במשך שנים הוא שומע על המגמות החדשניות של רבני 'צוהר' – כאשר מי שפתח את הצוהר לתיבת הפנדורה והיה הראשון שהתריע, הוא לא פחות ולא יותר מאשר הראשון-לציון, הרב שלמה עמאר. או-הו, איך שגלגל מסתובב לו וחרב מתהפכת לה.
הרב סתיו עצמו לא ביקר השבוע ברחוב הקבלן, אבל ספרו היצירתי על הלכות 'בין הזמנים' הכולל תשובות בנושאים שונים ובעיקר מגוונים, הונח על שולחנו של מרן כראיה נוספת לגודל המועמד. לכל הרקע הזה, נוספו גם סיפורים טריים, והאחרון שבהם: היתר כשרותי שהעניק הרב סתיו לבישולי עכו"ם במסעדה שנהנתה מהכשר בד"צ בית יוסף בעיר שוהם, בה הוא מכהן כרב (הרב סתיו בתגובה: "כל מה שאמרתי, שזה מספיק לכשרות רבנות סטנדרטית ולא להכשר מהדרין").
העניין הוא, שגם הרב סתיו יודע שהוא בכלל, היה האמצעי ולא המטרה. הגר"ע יוסף, התאמץ ונשא את שיעורו, לא על מנת להסביר מדוע לא מגיעה לרב סתיו קדנציה ראשונה, אלא כדי לסבר את אוזן שומעיו וח"כיו מדוע מנע מהרב עמאר קדנציה שנייה: "אני מודע לכך שכל המטרה הייתה כדי להסביר מדוע ש"ס לא תמכה בחוק הרב עמאר. חבל לי שבדרך נפלתי חלל", אומר הרב סתיו שמיטיב לקרוא את המפה. עם כל המחמאות שהורעפו על ראשו השבוע, כבן ה'תם', הוא עדיין לא סומן."ההתקפה נגדי חיזקה אותי והעניקה לי תמיכה מקיר לקיר של הציונות-הדתית, גם של הרבנים והנציגים החרד"לים. אני ממוקד מטרה בגוף הבוחר, ובתוך הגוף, זה עשה לי רק טוב", אמר לי הרב סתיו, אך נימת קולו ושפת גופו - אפרופו גוף בוחר - מעידות שהיה מוותר על התענוג, בלי שום קשר לתוצאה. מרן הגר"ע יוסף, נחשב לאוטוריטה התורנית הנחשבת בישראל. הכתם שהדביק לרב סתיו, לא יימחה, הרבה אחרי שהגוף הבוחר יתפזר.
עקדת יצחק
עד לרגע זה, שמענו בעיקר את גרסת המקסלסים שעד לשעת הנפילה, לא הפסיקו ללהג, להתראיין ולהתרברב. הגיע הזמן לתאר, איך כל זה נראה במשקפיים של יושבי הבית ברחוב הקבלן. דברים שרואים מש"ס.
על הרכבת הזאת, שיעדה הסופי היה כהונה שנייה, ש"ס עלתה בתחנה הראשונה וירדה רק בתחנה האחרונה. בדרך, היו כל כך הרבה תחנות ביניים, עד שהשאלה הנשאלת הינה, אם היעד לא היה נאה בעיניה, מדוע ש"ס לא ירדה מזה בהזדמנות הראשונה, השנייה או השלישית. האמת היא, שהייתה גם הזדמנות רביעית.
כבר ברציף היציאה, בקדנציה הקודמת, ש"ס לא הייתה חייבת לעלות לרכבת. כאשר הרב עמאר העלה את יוזמת הכהונה השנייה בפני מרן הגר"ע יוסף, המשמעות הייתה ברורה, כבר אז: בעוד עשר שנים, הן הבן המועדף (גם על האשכנזים – כמי שזכה לתמיכת מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל) הרב יצחק, והן הבן הרב אברהם, יחצו את גיל השבעים. כהונה נוספת של הרב עמאר, תסתום את הגולל על השאיפה לזכות ולראות את הבן מתעטף בגלימת האב.
ציוץ לא נשמע כשמכתבו הנוקב של מרן הגר"ע יוסף לרב עמאר הוקרא באוזני הח"כים המורדים. דרעי עבר את מבחן המנהיגות, בצליעה אך בהצלחה. ברגלו הבריאה, הוא יצטרך לחצות את התעלה הבאה: בחירת רבנים ראשיים חובשי כיפה שחורה, ובראשם רב ספרדי מחיק המשפחה
בשביל מרן הגר"ע יוסף, הייתה זו מעין עקדת יצחק, ולמרות זאת, הוראת ההיתר ניתנה והרב עמאר קיבל את ברכת הדרך בכנות מלאה. וראו זה פלא, כבר אז התברר, שיש דיל נסתר שנתגלה רק לפני ההצבעה. הייתה זו ההתחייבות שניתנה לאיווט ליברמן בדבר תמיכה מקבילה של ש"ס בחוק רבני צוהר לפתיחת אזורי הרישום לנישואין. שתי ההצעות עברו בקריאה ראשונה, ונשלחו לטיול ארוך בוועדת החוקה.
התחנה השנייה הייתה בקדנציה הנוכחית. ממשלת נתניהו השלישית יצאה לדרך, כש'הצעת חוק הרב עמאר' הוכללה במסגרת ההסכם הקואליציוני לדרישת סיעת מדירי החרדים, הבית היהודי. מי שעקב אחר הקשרים הנסתרים שבין אלקסלסי לנוס (נתן נתזון, איש הצללים של הבית היהודי), לא הופתע יתר על המידה.
כדי לממש את תוכן ההסכם הקואליציוני, הגיע הרב עמאר לבית מרן הגר"ע יוסף, וביקש שמרן יוסיף את חתימתו על מכתב התמיכה של הרב דרוקמן ברב יעקב אריאל. למי שהספיק לשכוח, או אולי להשכיח, זה היה הדיל המקורי. דובר אז, על הסרת שתי מגבלות במקביל: מגבלת גיל השבעים ומעלה (שמנעה את מועמדות הרב יעקב אריאל), ומגבלת הכהונה השנייה (שמנעה את התמודדות הרב עמאר).
מרן הגר"ע יוסף סירב לצרף את חתימתו, ואחרי שהות קצרה למחשבה, חזר אל הרב עמאר עם תשובה ברורה: "אינני רוצה לתמוך בקולי במועמד של הבית היהודי, לא משנה מי". הרב עמאר שמע ושתק. למפרע התברר, שזו לא הייתה שתיקה כהודאה.
דרעי ואטיאס הוזמנו אחר כבוד, בנפרד, לשיחה בגובה המצנפת עם הראשון-לציון. הם יכלו לסרב בנימוס, אך בסופו של דבר ניאותו לשתף פעולה כשהסיכום שהושג היה כי דרעי, ולא מרן הגר"ע, יביע תמיכה בדיל הרבנים עמאר-אריאל.
דרעי מצא עצמו מופסד בכל החזיתות. לדגל התורה, ובפרט לאנשי הבית ברחוב חזו"א 5 בבני ברק, היה בכך די כדי להקנות תחושה של נבגדות. לבית היהודי לעומת זאת, זה לא הספיק, והידא-אריכתא של בנט, הלוא היא אילת שקד, הציבה דרישה חדשה: הצהרת אמונים של מרן הגר"ע יוסף. המשמעות הייתה ברורה לכל פוליטיקאי מתחיל: לא הגיל של הרב אריאל ימנע את בחירתו, אלא התרגיל של בנט ושותפותיו שרוצים את הרב סתיו.
גם בבית היהודי הבינו שתגובה של מרן הגר"ע לאולטימטום המביש תהא בבחינת "זקן ואינה לפי כבודו". ובכל זאת, מרן הגר"ע יוסף חתם, כדי שלא יתפרש כי חזר בו מהתחייבותו לרב עמאר. "אילו הייתי בבית, הביזיון הזה לא היה קורה", אמר אטיאס ששב מכינוס התאחדות הקבלנים באילת וגילה שמרן הוחתם על התחייבות שלא שווה את הנייר עליו נכתבה. "תארו לעצמכם את גפני מעז להחתים על נייר כזה את מרן הגראי"ל שטיינמן", אמר בכאב, אחד מבניו של מרן הגר"ע.
ההמשך ידוע: בנט טרפד את דיל הרבנים עמאר-אריאל, כאשר במקביל ביקש לקדם את חוק שטרן להרחבת הגוף הבוחר. בשלב הזה, היעד של בנט, לפיד ואיווט היה כתוב על הקיר באותיות תג מחיר: בחירתו של הרב דוד סתיו.
יום-יומיים חלפו, ואלקסלסי מכר לראשי ש"ס סחורה חדשה: בנט יסיר את תמיכתו בחוק שטרן (מה שלבסוף אירע, אך לא בגלל 'מעשה ניסים אלקסלסי' אלא בעקבות הסכם אי-לוחמה בין בנט לרב חיים דרוקמן). במקביל, לחש הדילר על אוזניהם של דרעי ואטיאס, כי גם ביבי וגם לבני מוכנים להריץ את הרב עמאר בלי שום דיל. אלקסלסי בעל אלף הנשמות הסביר, שהחשש מבחירתו האלטרנטיבית של הרב שמואל אליהו, הנחשב לימני קיצוני, גורם לכולם להתכנס תחת גלימת הרב עמאר.
תותח מעשן
לך תטמון את הראש במצנפת, כשהרבנים עמאר וסתיו נצפים מתחבקים בבר המצווה לבן הרב פינטו בניו-יורק. התמונות דיברו בעד עצמן, אבל לא רק התמונות דיברו. גם לבני, איווט, בנט ופירון דיברו בשיחות סגורות על ההתחייבות הברורה שניתנה. בש"ס הבינו היטב מדוע נכנסו הרבנים עמאר וסתיו לחופת הרב פינטו.
ועכשיו תשאלו, איך זה שדווקא בשלב הזה, כשהיה ברור שהדיל ממוסד (גם אם בנישואי חו"ל), החליט דרעי להורות לח"כ אברהם מיכאלי על הגשת 'הצעת חוק הרב עמאר'? ובכן, התשובה משתנה בהתאם לזהות הנשאל. מקורבי הרב עמאר תולים זאת ברצונו של דרעי לשלוט בהליך החקיקה, ומסבירים שזו גם הסיבה לכך שעד לרגע האחרון ההצעה לא נמשכה. אבל בצמרת ש"ס מתעקשים שדרעי יכול היה לשבת על הגדר, רגל פה רגל ש"ס. להלן הגרסה המלאה:
"כשהמועד האחרון להגשת הצעת החוק התקרב, התברר שאף ח"כ חילוני לא מוכן לעשות לאלקסלסי את העבודה. דובר על כך שמופז יגיש את הצעת החוק, אבל ברגע האמת שאול נעלם ובמקום מלוכה, אלקסלסי נותר עם אתונות. באותו שלב היה ברור שאם ש"ס לא תגיש את ההצעה, הרעיון ייגנז. אז דרעי נתן הוראה, ומיכאלי הניח את ההצעה".
גם אחרי שאיווט הבהיר בפומבי שיש דיל, התעקש אלקסלסי שלא יהיה דיין שיאכוף את מימושו: "לא משנה מה אומרים החילונים אלא מה יעשו החרדים", אמר אלקסלסי בתגובה, "אחרי שנעבור את ההצבעה להארכת הכהונה, נתמוך באיזה רב-ראשי אשכנזי שנרצה". איך אמר רה"מ המנוח שמיר? הבטחתי, אך לא הבטחתי לקיים.
דרעי לא האמין, אבל בהיעדר אקדח מעשן לא נותרה לו ברירה אלא לזרום למראית עין עם ההצעה. השאלה שריחפה באוויר הייתה פשוטה: לבני ובעיקר איווט ובנט הם סוחרים ממולחים, אז מדוע שיאמינו לאנשי הרב עמאר ויספקו את הסחורה בהקפה, בלי שום ערובה?
התשובה התקבלה כאשר ח"כ מירי רגב, עוד ליכודניקית שרוקדת, ובעיקר צועדת, על שתי החתונות, הרימה טלפון לבכיר בש"ס ושאלה בתמימות מעושה, מהי עמדת ש"ס לגבי המועמדים החדשים שיוכללו בגוף הבוחר?
דרעי לא היה צריך יותר מדקה כדי להבין שהאקדח המעשן נמצא. הגוף הבוחר מורכב ממאה וחמישים נציגים, בחלוקה של מחצה על מחצה – בין רבנים לאישי ממשל. תחת הממשלה הנבחרת, אישי הציבור מחויבים לשליטים החדשים. נותרנו בעיקר עם הרבנים שעדיין מזוהים עם הש"סניקים.
על-פי החוק הקיים, עשרה מחברי הגוף הבוחר ממונים על-ידי הרבנים הראשיים היוצאים. ברגע שהחוק להארכת הכהונה היה עובר, הרבנים - בעצמם נבחרים פוטנציאליים - לא היו יכולים למנות את הבוחרים מטעמם, ובדיוק בשלל הזה, ביקש בנט להתחלק עם ראש-הממשלה. המשמעות הייתה, הפרת האיזון, העדין גם כך, של הגוף הבוחר, ולמעשה, השגת שליטה שתאפשר את המלכתו של הרב סתיו. זה לא היה אקדח, אלא תותח מעשן.
כאן החל הקרב האמיתי, שהגיע לשיאו בבוקר יום רביעי, כאשר דרעי ואטיאס התבצרו בביתו של מרן הגר"ע יוסף שהביע עמדה נחרצת והזכיר כי ויתר על בחירת בנו מחמדו לרב ראשי לירושלים, רק כדי שלא לאפשר בעקיפין את בחירתו של רב אשכנזי שאינו ראוי.
הרב עמאר שהרים טלפון בבוקרו של יום, נתבקש לסור ולהיכנס יחד עם דרעי ואטיאס לחדרו של מרן הגר"ע יוסף, אך השיב כי נבצר ממנו מלהגיע מחמת התחייבויות קודמות. מאוחר יותר התברר כי הרב עמאר הצפין לנהריה, שם השתתף, לצידו של יו"ר הבית היהודי, נפתלי בנט, בחנוכת מבנה ישיבת ההסדר בעיר. גם חדי האוזן מבין המשתתפים התקשו למצוא הבדלים בין נאומי הרב והשר – מה שהיווה עוד מסמר בארון הקבורה של חוק הרב עמאר.
בינתיים בכנסת, המהומה הייתה רבה, כאשר חברי-הכנסת של ש"ס נעו כמטוטלת, נכנסים ויוצאים מהוועדות, מצביעים נגד ובעד, לא מתבקשים למשוך את החוק, אך נמשכים, כמו מריונטות מצד לצד. לרגעים היה צריך להזכיר לכמה מהם, ובטונים צורמים, מיהי האישיות התורנית ששלחה אותם לכנסת המינים (דווקא אלי ישי היה הזהיר שבחבורה. הוא העריך, כבר ביום שלישי, שהצעת החוק תיקבר בוועדה והבהיר כי הוא מחויב להוראות מרן. במקרה של פיצוץ, הוא היה נהנה ממלאכתם של אחרים). לקולות המרד שנשמעו במסדרונות, היו סיבות טובות. דרעי חשש עד לרגע האחרון לומר בבירור משפט בן שלוש מילים: אני נגד החוק.
בפאזל הזה, יש עוד הרבה חלקים להשלמה: התרגילים הפרלמנטריים המבריקים של גפני ומקלב; הזגזוג של נתניהו שתמך ונסוג, אחרי שהבין שהשמועות על תמיכת הגר"ע יוסף ביוזמה, היו מוקדמות ומוגזמות; הסיוע מרחוק של יו"ר הקואליציה לוין, תושב מודיעין, שתומך ברב דוד לאו; שיתוף הפעולה של יו"ר הכנסת אדלשטיין שנמנע מלקדם את הליכי החקיקה, ולבסוף: ההתערבות של מזכיר הממשלה, אביחי מנדלבליט, שהתעקש לעמוד במילה שניתנה לבג"ץ ולהביא למליאת הממשלה ביום ראשון שחלף את ההצבעה על מינוי ועדת הבחירות לרבנים הראשיים לישראל. מרגע שהוועדה אושרה והמשחק החל, אי אפשר עוד לשנות את הכללים ולחוקק חוקים חדשים.
עוד לפני שקולו של מרן הגר"ע נישא ברמה בדרשת מוצאי השבת, ישב נשיא מועצת החכמים בלילה שבין חמישי לשישי כדי לנסח מכתב הבהרה נוקב למקורבו הרב עמאר. במכתב הזכיר נשיא מועצת החכמים לראשון-לציון המכהן, כי הוא זה שמינה אותו לכהונת הרב הראשי לתל-אביב ולישראל. מרן הגר"ע גולל בלשונו הבהירה את השתלשלות הפרשה, והזכיר, בניסוחו, כי תמיכתו בחוק, באה לעולם רק אחרי שהרב עמאר התחייב בפניו שאין כל דיל עם מועמד הבית היהודי. לפיכך, הסביר הגר"ע במכתבו, מאחר שראשי המפלגות אומרים שתמיכתם בחוק, תלויה בתמיכה במועמד הבית היהודי ומאחר שלא שמעו לנו ושינו את הגוף הבוחר, הוריתי להתנגד לחוק.
המכתב הנוקב הוקרא באוזני הח"כים המורדים בפתח ישיבת סיעת ש"ס השבוע ואפילו ציוץ לא נשמע. דרעי עבר את מבחן המנהיגות הראשון בסיעה, בצליעה אך בהצלחה: הוא קבע 'תג מחיר' שיהווה מעתה תמרור אזהרה לכל מי שינסה לקרוא תיגר על ההיררכיה החדשה. אומרים שלאחד מהח"כים המתמרדים, החשבון יוגש בתשלומים.
נכון למועד כתיבת השורות, בצהרי יום שלישי, הגיע הרב עמאר, נטול אלקסלסי, לבית מרן הגר"ע, באיחור של שבוע. מעייניו של דרעי, נתונים כבר לשלב הבא. ברגלו הבריאה, הוא יצטרך לצלוח או-טו-טו את התעלה ולהביא לבחירת שני רבנים ראשיים חובשי כיפה שחורה, ובראשם רב ספרדי מחיק המשפחה.
הטור מתפרסם ברשת 'קו עיתונות'
הצגת כל התגובות