התקשורת החרדית הדגישה בעיקר את היותו של שרון מופקע מיהדות. זה ודאי נכון. היו גם רינונים על כך שהוא בכלל גוי. אולי. נכתב רבות על כך שהיהדות אינה מאדירה את העצמה הצבאית, את הלאומניות והכוח, אלא את הרוח והאמונה. בפרט אם לשיכרון הכוח מתלווה תחושה של כוחי ועוצם ידי. זה גם נכון.
היו שהתייחסו באופן מינורי לפטירתו של שרון, בטענה שהוא היה ימני מאוד, ושמתוך חוסר אחריות ואימפולסיביות אופייניים לו, סיכן חייהם של רבים. לכל היותר נכתב לשבחו, שבניגוד לממשלה הנוכחית, הוא הבין את חשיבות הישיבות, וככלל, לא פעל להצרת החיים הדתיים.
למרות שכל זה נכון, וקיים בהחלט צורך להדגיש שראשי הממשלות השונים פעלו לחילונה של המדינה וליצירת זהות ישראלית חדשה, ואין לחרדיות חלק ונחלה עם דרך זו - היה חסר משהו בהתייחסות אל שרון. כי מדת הכרת הטוב טבועה עמוק במסורת היהודית ובתודעתה. הגדולה שבהן, הכרת הטוב על עצם הקיום.
במלחמת יום הכיפורים, הציל שרון את עם ישראל מסכנת קיום מוחשית. בעשרות שנות שירותו הצבאי, הוא סיכן את חייו אינספור פעמים, ואף נפצע קשה. יש הטוענים שכל מה שעשה לא עשה אלא לכבודו, כאותו ויכוח בין התנאים בהתייחס למפעליה של מלכות של רומי לטובת ישראל. אך האם יש מישהו שאינו פועל לכבודו? ובכלל, מה זה משנה בעניין זה. הרי איננו דנים אותו בבית דין של מעלה.
המציאות היא, שלא פעם אחת הוא הציל את חייהם של רבבות ואלפים. מי שחי בתקופת מלחמת יום הכיפורים, ושהה במקלטים המוגנים בשעה ששרון לחם תחת אש התופת של האויב, יודע היטב במה מדובר. שרון גם מיגר את המחבלים בעזה, בתקופה שהטרור שיצא משם זרע פחד בכל אתר. הוא חיסל את האינתיפאדה השנייה במבצע מגן, כשעד אותו זמן התפוצצות האוטובוסים ופיגועים התרחשו כמעט מדי יום.
בכל אותם מקרים, הפגיעה וסיכון החיים לא הבחינו בין חילוני לחרדי. בהצילו רבבות, הציל שרון גם יראי שמים ותלמידי חכמים רבים. חז"ל מספרים שעמרי זכה למלכות על שבנה עיר אחת, שומרון. זאת למרות שחטאיו של עמרי היו חמורות מאלו של ירבעם. שרון לא היה חוטא גדול כירבעם. חז"ל גם אומרים שלאחאב כפרו מחצה מעוונותיו על שההנה תלמידי חכמים מנכסיו. גם הוא נחשב לחוטא גדול יותר מירבעם.
שרון לא היה גרוע מהם. הוא בנה ערים רבות בישראל, ובכללן מספר ערים לציבור החרדי, לרבות שכונת רמת שלמה. הוא בנה אלפי יחידות דיור לעולים מרוסיה, כשהממסד לא האמין שניתן לבצע זאת בזמן כה קצר. הוא ההנה תלמידי חכמים מנכסים ששלט בהם, ובכל מקרה, ודאי לא היה גרוע כירבעם. לא רק אלה בלבד, אלא בעיקר - אף הציל חייהם של אלפים רבים מהצבור הדתי והחרדי.
אז היכן הכרת הטוב? הרי השם הכיר טובה על שלש פסיעות שפסעו לכבודו. ידוע כמה הרב שך הכיר טובה, בדיבור ובמעשה, לרופא הגוי שהעסיק את אשתו הרבנית כאחות, ומכך הייתה פרנסתם.
אז אולי גם שרון היה גוי. אולי. אבל כך או כך, הוא ראוי היה להכרת הטוב גדולה בהרבה מזו שניתנה לו בתקשורת ובציבוריות הדתית והחרדית. אחרת, אולי אנו עצמנו נמצא חלילה כמי שאינם ראויים לחסדי השם שבאו לנו באמצעותו. כי הרי הכופר בטובתו הגדולה של אדם, סופו לכפור גם בטובתו הגדולה של מקום.
הצגת כל התגובות