החלטת בג"ץ מהיום (שלישי), קבעה ברוב מוחץ כי יש לעצור את התמיכה במוסדות תורניים, בכל הנוגע לתלמידים שגיוסם נדחה. ובאופן אחר: בג"ץ קבע כי עד להודעה חדשה הממשלה איננה רשאית לתקצב את אלפי בחורי הישיבות חייבי הגיוס.
תקציר הפרקים הקודמים: לפני שנתיים בדיוק בוטל חוק טל שהסדיר את מעמדם המשפטי של תלמידי הישיבות, והעניק לשר הביטחון סמכות לדחות את שירותם. עם ביטול החוק, פקעה גם סמכותו של שר הביטחון לדחות את הגיוס. ועדות הוקמו ופורקו והוקמו, אך חוק חדש טרם נחקק. במצב דברים זה עתרו מספר עותרים ציבוריים לבג"ץ, על מנת שיורה לשר הביטחון לגייס בפועל את תלמידי הישיבות ככל הצעירים היהודיים, זאת בהיעדר הרשאה חוקית להמשך דחיית שירותם. לחילופין, נטען, כי אין להוסיף "חטא על פשע" ולהמשיך את תקצוב תלמידי הישיבות.
מי שנכח בדיון המתוח לפני כשבועיים ימים, הבין להיכן נושבת הרוח. עצירת התקציבים הינה רק מחצית הדרך, אחרי שבית המשפט לא העניק לעותרים את הסעד העיקרי אותו דרשו – גיוס מיידי של כל הצעירים החרדים. אך בהחלטת בית המשפט נרמז כמעט מפורשות, כי בהיעדר הסדר חקיקתי מיידי, הרי שקבלת העתירה במלואה הינה עניין של זמן.
אולם, התבוננות בדיון המשפטי ובפניהם של תשעת השופטים, העלתה מציאות עגומה. העתירה הוגשה על ידי שבעה עותרים ציבוריים שונים כנגד כל זרועות השלטון ובהן הממשלה, שר הביטחון, שר האוצר, שר החינוך וצה"ל. המשיבים, המתנגדים לעתירה, מיוצגים על ידי פרקליטות המדינה. במילים אחרות, ההגנה המשפטית על האינטרס החרדי מופקדת בידי פרקליטות המדינה, האמורה להביא את העמדה החרדית בפני בית המשפט העליון. האם ראוי כי תלמידי הישיבות ישלמו את מחיר ההתמהמהות של הכנסת במציאת חוק חלופי? נשמע את עמדת פרקליטות המדינה ונחליט.
המפלגות החרדיות או כל גורם חרדי אחר, לא טרחו לשכור עורך דין מטעמם - דמות כלשהיא מהשורה הראשונה של עורכי הדין בישראל – שיצטרף כמשיב לעתירה, ויביא את העמדה החרדית נכוחה. כך אף בעתירה קודמת שבסיומה בוטל חוק טל, וכך בעניינים רבים אחרים שאין זה המקום לפרטם.
האם כך ראוי? עלינו לשאול את עצמנו האם עשינו כל מה שניתן בשביל להילחם כנגד התוצאה, או שמא הרמנו מראש ידיים בתפיסה הטבועה בנו היטב, לפיה "בכל מקרה הם נגדנו, אז מדוע שנפעל"? האם אין זה תפקידנו לעשות את מירב ההשתדלות, בדורון, בתפילה ובמלחמה?
חידלון המעשה מתבטא גם במישורים נוספים. כך למשל, בתקציב המדינה האחרון קוצצו תקציבי הישיבות בכמחצית. אף לא סעיף תקציבי אחד מתוך אלפי הסעיפים בספר התקציב, קוצץ באופן דומה. האם במקום בו נכשלה השתדלנות, לא ניתן לטעון באופן משפטי כנגד האפליה הברורה? היעדר התגובה מוביל להתרחבות התופעה. כך למשל ראשי ערים אינם חוששים להביע בגלוי את התנגדותם להקמת שכונות חרדיות ביישוביהם תוך סיכול ועצירת תוכניות בניה, ואין פוצה פה.
כעת, כאשר העסקנים החרדיים רחוקים ממוקדי הכוח הפוליטי בשלושת הזרועות השלטוניות – המחוקקת, המבצעת והשופטת – עלינו לעלות להתקפה ולפעול בכל דרך מקצועית, באמצעות מומחים בתחומם, כנגד תופעות המפלות ופוגעות בציבור החרדי.
אין בכך בכדי להוות סתירה לאופני פעולה נוספים, שהונהגו כל השנים. ואולם, מוטל עלינו לפעול בכל דרך מקצועית על מנת לצמצם את הנזקים המושתים על ידי מבקשי רעתה של היהדות החרדית, ויפה שעה אחת קודם.
הצגת כל התגובות