כשמדברים על פתיחת חנויות בשבתות בתל אביב, או על הקלה בנושא הגיורים, ובכל נושא דתי אחר, חשוב לדעת דבר בסיסי חשוב. כפי שברפואה אין דרך להקל, לוותר על ניתוח חשוב שצריך לעבור, לפספס טיפול בסדרת טיפולים חשובה, או לזלזל בעשרת ימי האנטיביוטיקה הנחוצים, וכפי שבכל תחום, אמנות, ספרות, מוסיקה, יצירה וחינוך, אין דרכים עוקפות, הצייר צריך לעשות מלאכה מושלמת בלי דרכי קיצור, התזמורת צריכה לנגן בלי לחפף במספר המנגנים או בכלי התזמורת, על אחת כמה וכמה בנושא היהדות, יש כללים, יש נהלים, תורת ישראל לא נכתבה הבוקר, עם ישראל לא נוסד היום ואין למצוא הקלות ודרכים עוקפות - ללא היוועצות עם רבנים שזהו תפקידם ומיומנותם.
הניסיון למצוא פתרונות מהירים, נגישים, קלים, ויצירתיים, אינם אלא פופוליסטיות גרידא. הציבור במדינת ישראל מרגיש כיום קושי גדול להתחבר לרבנות וליהדות בגלל אינספור סיבות, כאשר אחת מהן היא אכן הסרבול והבירוקרטיה הקיימת בתחומים שונים, אך צריך לזכור, היא קיימת בכל תחום. בביטוח הלאומי, בבתי החולים, בחברות הביטוח ובמשרדי הממשלה השונים. יש מקום להקל ולמצוא דרכים להקל את הבירוקרטיה בנושאי היהדות השונים ולהאהיב את היהדות על כלל אזרחי ישראל כי היהדות איננה שייכת לחרדים, אלא לכולם, אך מנגד, אין מקום לחפש הקלות בנושאים הנידונים עצמם, לא בגיורים או בנישואין, לא בכשרות ובשמירת השבת, ובנושאים קריטיים אחרים ביהדותנו.
כל אחד חי את חייו ואת חיבורו אל היהדות באופן שהוא בוחר ומסוגל, אבל איש איננו מחפש להיות "כאילו" יהודי. הניסיון החקיקתי והציבורי להקל בכל אותם נושאים קרדינאליים לעם היהודי, פוגעים ויפגעו בעיקר באלו שרוצים לחיות כיהודים ופשוט לא יבינו שדרך הקיצור הזה לא מוביל לשום מקום.
אני נגד כפיה, כל כפייה. אבל מה לעשות שבכל צעד ושעל בחיינו יש כפיה. החוק מגביל את מהירות הנסיעה שלנו בכבישים, את אופי הנהיגה עם חגורות הבטיחות, החוק קובע לנו כמעט בכל תחום כיצד לחיות ולפעול, בכפיה. תורת ישראל גם היא מחייבת אותנו ערכית, מוסרית ויהודית כיצד עלינו לחיות בעולמנו - שונים מעמים אחרים. אני כיהודי מאמין רוצה שלפחות הפרהסיה של מדינת ישראל לא תפגע בצורה בוטה בתורת ישראל או בהלכותיה הבסיסיים שנשמרו לאורך הדורות כדוגמת "זכור את יום השבת לקדשו", או באופן שבו העם היהודי קולט אל תוכו כאלו המעוניינים לעבור הליך גיור.
לפני כשנה הייתי בהולנד עם משפחתי, ובכיכר ה"דאם" הידועה ראיתי התקהלות מוזרה, התקרבתי וראיתי מחזה לא נעים, ציפור אחת התנגשה בציפור אחרת שהתעופפה לצידה, ואחת מאצבעות רגלה נכנסה לעין חברתה. השניים הסתבכו זה בזה ועוברי האורח לא ממש הצליחו להפריד ביניהם.
אחד התיירים, ישראלי כמובן, הגיע עם סכין יפני וביצע ניתוח חירום, הוא חתך את אצבעה של הציפור הראשונה, והיא התעופפה לה, פצועה אמנם, אך חיה בדרכה אל החופש. הציפור השנייה לא שרדה את הניתוח ומתה במקום. אין ספק כי אילו הן היו עפות כדרכן של הציפורים, מבלי להתנגש זה בזו, הרי ששניהן היו בריאות ושלמות.
אפשר לקיים מדינה יהודית כאשר כל אחד יחיה את חייו מבלי שיפריע לזולתו, אך כמדינה יהודית - הפרהסיה הציבורית חייבת להישמר ככזאת. חנויות צריכות להיות סגורות בשבת להזכיר לנו את יום המנוחה הלאומי, והליכי הגיורים צריכים להתנהל כהלכה, וכן, יש כללים שלעיתים קשים לקיום, אך זה חלק מחובתנו כיהודים. אז תפסיקו לחפש דרכי קיצור או דרכים עוקפות, הן יובילו את החלקים השונים בעמנו אל תאונה חזיתית מיותרת, כמו שני הציפורים האומללים מכיכר ה"דאם" באמסטרדם.
הטור המלא פורסם ב"ידיעות אחרונות"
הצגת כל התגובות