רבות דובר בימים האחרונים אודות ׳היתר מכירה׳ או מהדרין בשמיטה ועל הפערים בניהם, אז שמתי את פעמיי לירושלים והסתובבתי בשוק מחנה יהודה היום בכדי לעמוד מקרוב על המחירים וההבדלים.
ראשית אדגיש, כי המבקשים להדר דרך הבד"צים השונים ושיש ביכולתם - שכרם ישולם משמים ויש להם על מי לסמוך, אני מקווה שישולם, כי זה הרבה. אבל רוב הציבור שאתו אני נמנה אין ביכולתו לשאת אותם.
לא צריך לגלות עד לברלין כדי להבין שהמילקי הלא כשר יקר יותר, מספיק לעלות לירושלים או להיכנס לכל ירקן ברחבי הארץ במשכנות החרדים כדי להבין שהסיפור זה בכלל חסה, עלי חסה ירוקים ופשוטים, דוכן ליד דוכן, אותה חסה בהפרש של מאות אחוזים במחיר.
אני לא מדבר על לסיים את החודש, רק לסיים את הארוחה היומית עם כמה רצועות גמבה ופרוסות מלפפון - מוצר צריכה ואכילה בסיסיים. לא מצאתי עד כה מי שיצעק ויכריז 'ידנו לא שטפו את מחירי החסה הזו', הפערים בין היתר מכירה לשמיטה מהדרין הולכים וגדלים וצפויים לגדול ככל שעוברים הימים.
לבי לבי על אברכים בני תורה שהפרוטה לא מצויה בכיסם ונאלצים לשלם מחירים מופקעים בגלל גחמות של עסקני כשרות שכל רצונם הוא להעשיר את כיסם הפרטי על חשבון משפחות מעוטי יכולת.
אין שום הצדקה ושום סיבה הלכתית לכך, ואני מדבר בעיקר לבני עדות המזרח שיכולים להישען על עמדתו הברורה של מרן הרה"ג עובדיה יוסף זצ"ל שהתיר מלכתחילה היתר מכירה וחס על ממונם של אותם מעוטי יכולת.
חסרה לי המנהיגות הספרדית ממשיכה דרכו של מרן שלא יוצאת בקול ברור לאותם אברכים ובני תורה, אברכים יראי שמים שמצפים לישועה ולקריאה שיחוסו על ממונם, שיש לנו על מי להישען הלכתית ואפשר ורצוי מלכתחילה לקנות היתר מכירה ולמנוע מהם חסרון כיס שממילא אינו רחב וצר מלהכיל את מחירי החסה לדוגמה. לפעמים מתברר ש"אוצר בית דין" זה רק אוצר של עסקני כשרות ועל חשבונכם.
חסרונו של מרן הרה"ג עובדיה זצ"ל כבר מורגש בהחלט יום יום שעה שעה.
איציק סודרי שימש כדובר ש"ס וכיועץ התקשורת של בית הגר"ע יוסף זצ"ל.
הצגת כל התגובות