יעל מזרחי במכתב אישי ליפה דרעי: "חזקי ואמצי" / טור

יפה דרעי, אמש (צילום: באדיבות המצלם)

לרבנית יפה היקרה, שלום וברכה.

כן. זו אני.

יעל, השכנה ממול קרוב ל-20 שנה.

יסלחו לי כולם שלא באתי לדבר ולכתוב על פוליטיקה, מזה יש לנו בשפע רב עד כדי הצפה ובטח אם את גרה ברחוב הקבלן...

בימים קשים אלו - כשהחושך מכסה את האור, בימים כואבים של חוסר אחדות במחנינו, בימים שכל בעל פולמוס יכול לכתוב להכפיש לרסק מבלי רחמים, רציתי לכתוב לך יפה יקרה (את לא מרשה לי להשתמש בכינוי הראוי לך"הרבנית"), מילים קצת אחרות.

מבטיחה לא להזכיר את המילה ש"ס אף לא פעם אחת.

גם לא אשתמש לריק בשם המרן כי שמו הגדול, הרם והנורא, הוא מעבר לשימוש פולמוסי שכזה.

רק לבוא ולהחזיר לך תודה על אישיותך מלאת ההוד והחסד בימי שמחה ובימי צרה.

לפני 16 שנה כשנולדה לי רביעיית בנים מתוקה וצרחנית, את והרב אריה פתחתם את ביתכם, שמושתת על חסד וחסד ואהבת אדם.

אני זוכרת אותך שולחת את שמחהל'ה ושיפי אלי הביתה להיות לי לעזר, להחליף כוחות אחרי לילות ארוכים נטולי שינה... וגדלותך המדהימה היתה שזו היתה תקופה קצת חשוכה בחייך, בה הרב אריה לא היה בבית בחיק משפחתו.

זכור לי לילה אחד ששלחת לי את שמחהל'ה בכורתך שהיתה כעזר כנגדך בעיקר בתקופה קשה זו להחליף אותי כדי שאוכל לישון סוף סוף לילה שלם... ואני התעוררתי בבהלה כי היה שקט כל כך... וניגשתי לחדר והנה אני רואה את ארבעת ילדיי ישנים בשלוה ואת שמחהל'ה קורעת את השמים בתהילים...

כי זה החינוך בביתכם לתורה ולחסד.

ולא אוכל, אף שזה מעל לכוחותיי הנפשיים וכרוך בצער רב, לזכור לכם את ימי האבל והצרה.

אני כמטפלת בנכדכם האהוב, חרב עלי עולמי כשמצאתי את המלאך תכול העיניים במוות בעריסה אצלי. בביתי.

איזו גדלות נפש היתה לך ולרב אריה, לבתך ולחתנך הצדיק, לבוא אלי, להתייצב לצידי, להרגיע, לומר לי מילים שלא נקלטו אז במוחי ש"הכול משמים" ואיני אשמה ואין בכם שום תרעומת חלילה.

איך שלחת את בנותייך יום יום, משך השבעה לתת צרי ללב השבור שלי.

אף הגדלתם לעשות ברוב ענקות הרוח שבך וברב אריה להביא אלי רופא ילדים הביתה שהסביר לי שבתהליך של מוות בעריסה גם הוא כרופא לא היה מצליח להציל את הילד, ואיך התעקשת וביקשת שלא אסגור את המשפחתון מתוך הצער והשבר שלי.

ואיך איך רבונו של עולם מאז כל שבת ושבת אתם שולחים לי עוגה וממתקים לילדים.

כל שבת.

כל שבת.

לא פעם הרב אריה היה מתקשר אלינו שואל בשלומנו ומבקש שנשלח את הילדים לבוא לקחת מיני מגדנות לשבת.

איפה למען ה' ישנם עוד אנשים כאלה???

חזקי ואמצי.

שלך, יעל