1.
מעט יותר מגילו של נער בר מצווה ביישן ורכרוכי המתנת ל׳דרשת׳ הבר מצווה הזו, נאום של ארי החוזר לטריטוריה שהיה ממייסדיה בוניה ומתווה דרכה.
שנים של אי וודאות וערפל לעתידך ומורשת הקרב שפיתחת במו ידיך, הרהורים מפלחי לב וכליות על בגידה ׳דרך׳ חברים משפחה חמה ומה שביניהם.
ישיבות ליליות כמוסות סוד וכוסות קפה כמספר הכוכבים, הצטברו לקילומטרז׳ שכמעט שאין מי שיתחרה עמו.
שמירה על קשרים במקומות הנכונים, הכוללת רבנים, חצרות, באבות ולהבדיל אנשי שלטון וגופי תקשורת, שרק אמן פוליטי שכמוך, יכול היה לשמר לתחזק ולגרז משך שנים כה רבות.
סבלנות ועצבי ברזל של דב סיבירי, התר אחר דג בינות לקרחונים צפים בחורף ארוך של צום בלתי נגמר.
בריתות פוליטיות במחשכים של ברירת מחדל ואכילת צפרדעים שעלו מהיאור המדמם היו לחם חוקך מעל עשור שנים ויותר.
2.
אין כמוך אריה לדעת מהי גלות! מהן תחושותיו של אדם שעמד על גלגל העולם עם פיף משקפת ותהילה ובאחת הפך מדרסו של האופן המתגלגל בעוצמה באינרציית החיים.
החברים של האתמול היו לך לתליינים קפואי מבע ורגש של המחר, והכל כמובן ׳לשם שמים׳ ולמען ׳התנועה׳ שלהם קדימה למטרה בלתי ברורה שייצר לעצמו האדם המודרני על יצריו האפלים.
מלחכי הפנכה שצצו מאיי השדים והתרבו כדבורים סביב הצוף המתקתק, לפתע גילו סימנים מובהקים של דבור עוקץ ואכזר.
וחבר אמיתי? וכתף? ופינה חמה? ואוזן קשבת? אין! שיממון אנושי! את יגונך העברת בדד! בעמוקה! בקברי התנאים בגליל התנ״כי, באומן של ר׳ נחמן, כך על פי פרסומים זרים.
כעדר עגלים הכוסף לירק שדה רך וטרי אחרי שנת בצורת, דהרו ה׳חברים והמקורבים׳ למנה הבאה תוך רמיסת היקרה לך, רעייתך ילדיך וביתך הפתוח, שהיה להם לבית שני.
3.
היום הם יחזרו אליך, אם ספרת נכונה כמו כולנו הרי אתה ׳המנה העיקרית׳! אחרי הסלטים והדגים, אנחנו אוחזים בטוויסט השלישי ברומן הס״שי הבלתי נגמר.
החבר'ה יותר משופשפים הרבה יותר משומנים, רעבים, מלאי רצונות ומאוויים אופורטוניסטים מזוקקים מעזרה אמיתית לחברה ממנה צמחו (לא כולם חלילה!).
עם דפים בשמות מרקר מודגשים באדום של דם אדם, של ׳בוגדים׳ ׳משתפי פעולה׳ ועוד שמות נרדפים של מינויים פוליטיים ומקצועיים כאלה ואחרים ש׳ההוא׳ מינה.
ש׳ההוא׳ יש להדגיש היה הבוס שלהם, כאשר אתה הלכת עייף לארץ צייה בלי מים ונטול גרביים.
הם אפילו לא יתנצלו על כך שלא חזרו אליך ׳אז׳ לטלפון כשרצית רק לדעת מה חדש ׳שם׳, בזמן שהם היו עמוק עמוק בעניינים ובתפקידים מניבים, כשנשמתך שבגרה באחת מגילה האמיתי היית זקוקה לקשר, סתם כי אתה גם בן אדם עם דם מולקולות מחשבות אהבות שנאות ושאיפות...
אבל מה הם יעשו איתך? חתיכת עוול שכמוך! מה יהיה איתם? כשיראו אותך בסביבתם? עכשיו עת כנוס!
4.
בסוף בסוף, אחרי פילוח הקולות ניתן בהחלט לומר ש׳יחד׳ היית הדוגמה הקלאסית ל׳מכה קלה בכנף׳ (מומנט כמו שהיה לישי הוא נדיר ביותר, די אם נזכיר מעט: פטירת מר״ן זצ״ל והשלכותיו, חיפוש דרך אמיתי בציבור התד״לי עם תופעת בנט, פילוג אמיתי בין רבנים בכירים בציבור הספרדי ועוד. הקולות החרדיים פחותה בהרבה מהקולות שהלכו בבחירות שעברו לאמסלם את לחם בשקל).
וברמה האסטרטגית בודאי לא חכם היום לצאת ב׳טיהור פוליטי׳ ו׳רשימות שחורות׳ למיניהם, לא רק בגלל שהציבור שלך לא יאהב את זה, כי זה לא יהודי ולא אנושי, אפילו ברמה הפוליטית, תן לזמן לעשות את שלו, טעות לנפנף על המת כעל גחלים.
5.
אריה כשתהיה בקרוב שר הפנים ואחד מאנשיך שר הדתות, יכנס אדון חיים לוי ׳מקורב׳ ידוע שהלך וחזר חזר והלך, אך באופן לא מפתיע תמיד על ציר הצלחת המזלג הקינוח ובכפוף לתקנון, ויאמר לך כמובן כעצה של חבר אכפתי שכדאי להחליף את המזכירה של יו״ר המועצה הדתית ברעננה (דוגמה!) כי...
מומלץ לך לשאול בעצתו את מי יש לו להציע כתחליף?!
בגמגום מלאכותי וכאילו מהפך בדעתו מהכא להתם נאבעך... הוא ישלוף את הגברת דינה חכמון...
מוכשרת, חרוצה אינטליגנטית, ממש נולדה לתפקיד.
אתה רק צריך לעשות ׳שיעור בית׳, ולהבין שזו בעצם גיסתו המובטלת מאז סיימה את הסמינר...
האי קיו ויכולת האדמיניסטרציה שלה תפורים במדויק לתפקיד שהתפנה במטבח של ישיבה קטנה בבני ברק...
אז למה שירותי הדת צריכים להתברבר בגלל שאלו הן עסקניו?! למה?
זהו בעצם סיפורם של המקורבים על קצה המזלג, לא אידיאולוגיה לא עננים ולא מלאכים. כך שלפני שיורים לאנשים בראש מהבטן מוטב לחשוב מהקודקוד.
כי אחרי כל ׳שם לטיפול׳ יש נשמה שלה יש רעייה וילדים נכדים סדר יום, לימודים, פנצ׳ר ברכב, כריך שנפל מהילקוט, שמחות עצב וחיים של שגרה.
6.
אגדת עם מספרת על מצביא רומי שרגע לפני שתפר את אויבו בכידון של מוות וחידלון בסערת הקרב, חשב לעצמו מה יצא לי מזה?! הרי תוך יומיים הקרב ישכח מלב האזרח ומפיות הנשרים וחיית השדה.
לקח האדמירל החכם את האויב נשקו במצחו ואמר לו ״בא עמי לארמון, שם תאכל תזון תישן ותחייה כל ימיך בנעימים״ כשבאו לבקרו מצביאי המדינות השכונות לארמון, הציג את ׳השבוי׳ לא כביזיון אלא כאומר, לא בטוח שהוא היה גומל עמי כך, אך היות שאני רחום ובעל שאר רוח ראוי אני למלוכה...
ויענונו המצביאים ביראה... ויצדיעו לאיש במועל יד ובכבוד רב...
הכתוב הנו מאמר דעה והוא על דעת כותבו בלבד
הצגת כל התגובות