1.
מה שהתרחש במסע ההלוויה של מרן הרב וואזנר זצ"ל חייב התערבות חיצונית של רשויות החוק, חקירה ודרישה, כמה שיותר מהר ועמוק. טיוח וטאטוא המחדל לא נכון גם ברמה המוסרית-ערכית שלנו כחברה שאמונה על צדק ודין עד לקוצו של דיון, גם להתנהלות העתידית באירועים מסוג זה, שלא יבואו לרעה חלילה וחס ובודאי לא לכבודו של המנוח עצמו זצ"ל שהיה סמל להלכה ומשפט וכשתלמידו הוא ההרוג ז"ל על אחת כמה וכמה.
מערכת אכיפת החוק של ישראל חייבת להיכנס לישיבת "חכמי לובלין" (אם "הוועדה המסדרת / המארגנת" היא משורותיה) בכוח משטרתי ולעצור אחר כבוד את מחוללי המחדל הנוראי. הרוג ושלושה פצועים קשה! זה לא עוד פרנצע'ס חלוד ברגים שקרס על קסקט משובץ של ילד חסידי שובב.
זה נורא ואיום, איום ונורא בכל קנה מידה (כשבאחד האירועים הצבאים לפני מספר שנים נהרגה חיילת, הארץ התהפכה וגעשה ובצדק, כל נשמה היא עולם וכל משפחה היא יקום).
2.
נוהרים יהודים, חסידים, ותלמידים להיפרד מרבם הנערץ. באים להיפרד בבכי ומספד אחרון לדמות שכה העריצו ואהבו בחייהם ואף בלכתו.
כמה טוהר וטוב יש באקט שכזה, כמה יהודי זה לראות אנשים שמזיזים הכול, גונזים את תוכניות טיולי 'חול המועד', מבטלים חופשה שתוכננה לקפידה כבר לפני זמן רב ונוהרים מקצות הארץ (היו אוטובוסים גם מצפת ומהדרום) ומשתתפים בהלוויית פוסק הדור. כבוד תורה אמיתי.
3.
לא מדויק לומר שאנו כחברה חרדית, איננו סומכים על מערכת המשפט המתנהלת על פי המשפט המנדטורי. יפה גם לצקצק בלשוננו ולומר שמערכת האכיפה הישראלית איננה מקום בו נכון לשפוט את מחדלינו. אך מוטב לנו להביט במראה ולומר לעצמינו האם גם כשחלילה וחס אחד ממכרינו היה בטרגדיה - גם אז היינו במתפלפלים?
זאת ועוד, מדוע בדיני בניה ומרפסות שכנים, ממונות וירושות כן רואים אנו את 'האיש הירא' מסתובב במסדרונות המשפט? שששש.... ואפילו ׳מויסר׳! (כמובן דבר גרוע) היכן ההבדלים?
4.
בתפילותינו ל'השיבה שופטינו כבראשונה' אנו כוספים לשופטים שידונו קרוב עד במדויק לרצון האלוקי הנעלה כמו בתפילתו של ה'שופט העברי' המאמין, שלא אומר על טהור טמא וטמא טהור על חייב פטור וכו'.
עד המצב האולטימטיבי, שבו השופט, כמו שאומרת הגמרא בסנהדרין, רואה בנאשם את אחיו לכל הפחות וכך שופטו, עד שהשופט ירא בעיניי רוחו כאילו חרב מונחת מראשותיו בעמודו על כס המשפט עיין שם.
מה יהיה עד אז? חרב איש באחיו? חסידים טהורים וזכים מדרס לאנשים לא אחראים בעליל?
5.
העסקן הקהילתי של החצר, החסידות, הקהילה, או איך שתרצו. זה שיודע הכול שמע הכול ומביט על העולם כעל מגרש משחקים פרטי שלו. הלוויה המונית? שלוש מאות אלף איש? הצחקתם אותו! תנו לו כלים, תקציב וחמש דקות, ויש לו חפ״ק שהיה מוציא את 'חמאס' עם זנב בלי רגליים.
מוישה חיים מיודעינו לא מקשיב לאיש, יש לו שיטות עבודה שהוא פיתח. כל מי שרק חושב אחרת וכל שכן אומר זאת בקול מסומן כחתרן מרושע. מוישה חיים פרנואיד לתפקיד, הוא רואה צל הרים כהרים, הכול הוא מנהל לבד, 'הוועדה המסדרת' היא פיקציה שלו. תרגיל מבריק לומר לציבור, יש שקיפות והכול תקין.
6.
לא כולם חלילה מתנהלים כמתואר. אבל לנו אין את הלוקסוס והזמן לחקור מי מתנהל כך ומי לא. האירוע הבא כבר מעבר לדלת... הגיע הזמן לחברות מקצוע שייקחו את הדבר לידיים, מתחילת האירוע ועד סופו, כמו חברות ההפקה לחתונות רהב של ידוענים ולהבדיל חצרות חסידים ורבנים.
אסור לסמוך על ׳מבינים׳ מטעם עצמם כאלו ואחרים. קול דמי אחינו זועקים מן האדמה וממיטות בתי החולים!
אנחנו הציבור, המשטרה ובית המשפט בהחלט צריכים לשאול הפעם יותר מתמיד את הבן המתרשל יותר מארבעה קושיות על מחדל שהביא למוות ופציעות קשות.
מועדים לשמחה.
הצגת כל התגובות