התופעה של הכחשת השואה על-ידי אנטישמים למיניהם הינה תופעה מקוממת לכל הדעות, אך מקוממת לא פחות היא המגמה להכחשת השואה בגרסתה הישראלית. השמאל הישראלי, בעיקר בשני העשורים האחרונים, מנהל מסע תעמולה נמרץ, בתרבות ובתקשורת, כדי להוציא מהשואה את משמעותה היהודית, האמיתית, ולהפכה לבעיה אנושית, אוניברסלית, של גזענות ואכזריות, שרק במקרה הקרבנות העיקריים שלה היו יהודים.
השואה, במוחו ובליבו של כל יהודי שפוי, היתה חוליה אחת, בלתי-מנותקת, משנאת ורדיפת היהודים שבכל הדורות. נכון, היא היתה המפלצתית יותר, הזוועתית יותר, ההמונית יותר, 'הפלנטה האחרת' – אך זו היתה מהותה וכל תמציתה: שנאת יהודים בשל היותם יהודים. רדיפת יהודים. השמדת יהודים. שנאת-עולם לעם-עולם. אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד.
לגבינו, היהודים, השואה אינה קשורה לתופעה של גזענות ולא של פאשיזם. משמעותה האחת והיחידה ברורה וחדה כתער: ניסיון להשמיד כליל את עמנו ולמחות את זכרו מתחת השמים. ואילו השמאל בישראל, ביחסו לשואה, במין נאורות והתייפיפות, עושה הכול כדי להדגיש פחות את שנאת היהודים ויותר את תופעת הגזענות והפאשיזם והפשעים נגד האנושות. מי שלוקח לידיו, למשל, את "העיתון לאנשים חושבים", במיוחד בתאריכים כמו יום השואה, עשוי להתפלץ מהגישה האוניברסלית, המתנכרת והמתנשאת.
ומתוך העיוות הזה, צומחים גם העיוותים על "לקחי השואה". מדברים ועוסקים בכל הלקחים של מלחמה נגד הגזענות והפאשיזם (והשנה הגיעו הדברים לשיא כאשר ביום השואה פרסם עיתון הארץ מאמר הסתה של גדעון לוי הקורא להאג לחקור את 'פשעי המלחמה' של ישראל) ומשמיטים את הלקח האחד, האמיתי, המרכזי: שלא 'הכיבוש' ולא "גורלו של העם הפלסטיני" או כל דבר אחר הם הסיבה לשנאת ישראל. אלא עשיו שונא ליעקב. שנאת-עולם לעם-עולם. "אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא ייזכר שם ישראל עוד".
הלקח האקטואלי והמרכזי של השואה הוא, שאיננו יכולים להאמין ל"כוונותיו הכנות" של שום צורר יהודים. שאין אנו רשאים לסמוך לא על דעת הקהל העולמית, לא על האו"ם ולא על שום מדינה בעולם.
לקח המשרפות ותאי הגזים באושוויץ, לא מאפשר לנו לסמוך על מצפון העולם שיתעורר וידאג לנו בשעת הצורך. מצפון העולם, כזכור, שקע בתרדמה עמוקה כאשר מיליון ילדים יהודים הובלו למשרפות והוכנסו לתאי הגזים, וסירב להתעורר כאשר הושמדו שישה מיליון יהודים.
***
צוררי ישראל בכל הדורות, פגעו בנו פגיעות אנושות. גם פיזית וגם רוחנית. הם ניצחו אותנו בהרבה מערכות אבל במלחמה עצמה הם הפסידו. אלפי שנות ייסורים וגזירות ורדיפות שמחקו עמים גדולים ממפת העולם – לא הכחידו אותנו. לא בגשמיות ולא ברוחניות. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקב"ה מצילנו מידם.
אין לזה שום הסבר ושום אחיזה בהיגיון האנושי ובדרך הטבע. לא לשנאה ולרדיפות ולרציחות ולמכות הנוראות ולא להישרדות המופלאה. לתקומה הפיזית ולתחייה הרוחנית העצומה, נשגבה מבינת אנוש.
זוהי הנצחיות היהודית. נצחיות של עם שקם מתוך האפר והחורבן. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא. זה המסע הארוך והמפותל שאנו נמצאים ממש בסיומו, כשמאחורינו כל הגזירות והשמדות וכוסות התרעלה, ומלפנינו, כהרף-עין, הגאולה השלמה.
הרנינו גויים עמו כי דם עבדיו ייקום ונקם ישיב לצריו וכיפר אדמתו עמו.
הכותב הוא עורך "כפר חב"ד".
הצגת כל התגובות