שמחה ונקמה / ישי לפידות

ישי לפידות (צילום: באדיבות המצלם)

אני מבין את השמחה...

באמת שמבין, מבין היטב.

ההישגים שקטפו השבוע נציגי הציבור החרדי במו"מ עם ראש הממשלה, באמת ובתמים אמורים להחזיר אותנו במעט אל טרום תקופת הגזרות האדירות שהונחתו על ראש הציבור החרדי בשנים האחרונות.

יודעים מה, אני זורם יותר. לא רק שמחה מצאנו כאן, גם נחמה וטיפל'ה נקמה. נכון, אולי קטנונית, אבל מה לעשות, למרבה הפליאה גם החרדים, הם בני אדם עם יצרים...

אף אחד מהציבור הישראלי לא גילה אמפתיה או חמלה בשעה ששיני הקיצוץ נגסו בגסות חסרת תקדים בבני הציבור החרדי. אף אחד לא חשב להביט בעצב העוני והמחסור הניבט מעיני הילדים בני משפחות הברוכות.

חשוב להזכיר שאין שום ציבור בישראל שהיה מבליג ושותק כשבתוך עשור חותכים ביותר מ- 70 אחוז מתקציביו [גם לשיטת אלה שהתקציב הזה היה בייסודו מוגזם או לא נכון]... כל מפעל, איגוד או ציבור שהיה עובר חוויה כזו היה יוצא לרחובות בזעקות והפגנות שהיו מצריכות התערבות של סוסי היס"מ.

הציבור החרדי דמם. קיטר, כתב טורים, התפלל, אבל אף דרדק לא יצא לכביש בר אילן להפגין על כך שמשפחה עם שמונה ילדים נחתכה בשלושת רבעי מתקציבה תוך שנים אחדות מרוב גזירות כלכליות שלא נראו כאן מאז שנות הצנע.

העוולות שתוקנו השבוע ע"י חברי הכנסת החרדים הם בסך הכל חזרה לשוויון ולצדקה תקציבית הוגנת, שהרי גם אלה המבקשים לעצור את התקציבים ה"לא פיירים" הללו לשיטתם, מבינים כי אי אפשר לחתוך הכל ביום אחד ולצרוח "צאו לעבוד" כשמאות אלפי משפחות נמצאות במצב מסוים ונתון. יש דרך, יש זמן, יש מתווה. ולזרוק את התינוק עם המים זו דרך מרושעת, קלה ומאד לא חכמה.

עם כל זאת ראוי שאנשי התקשורת שלנו יתנו מעט מחשבה ייתרה ויד אחראית על הדרך בה הם מביעים את שמחתם על הנעשה. כותרת כמו "בחזרה לשנות השובע" שמתפרסמת הבוקר באחד השבועונים הנכבדים ברחוב החרדי, היא סוג של טעות שלא מתאימה לעורכיו האיכותיים של העיתון הראוי הזה. ישנם מספיק אורבים לטרף שיידעו להכין מטעמים אנטי חרדיים וכותרות שחורות ושונאות מהשורה המיותרת הזו. אם יש חזרה היא רק משנות העוני.

אנו עומדים בגאווה על זכותנו כאזרחים שווי זכויות. אנו שמחים שמתקבל בקרוב מצב מחזיר שוויון. "שובע" על כל האסוציאציות והפרשנות שלו, יש במחנה החרדי רק בשמחת החיים שבו וברוחניות והתורניות שהם סוד קיומו של העם הזה.