זו היתה נראית כמו סתם נסיעה נוספת, רגילה ויומיומית... התנגשות, פציעה, מוות.
בריג'ט דריסקול בת ה-45 כבר לא חזרה למשפחתה באותו יום שחור של 1896, היא נכנסה להסטוריה כהרוגה הראשונה בתאונת דרכים. ומאז, 1.2 מליון איש נהרגים בשנה סביב הגלובוס, כ-20-30 מליון נפצעים וחייהם כבר לא יחזרו להיות מה שהיו קודם, עלות תאונות הדרכים העולמית משוערת בכ-520 מליארד דולר לשנה, מתוכם כ-13 מליארד שקל בישראל בלבד.
מלחמת העולם הזו מתקיימת מדי שנה, מדי רגע, והעולם? הוא בוחר בעוד מליוני רכבים השועטים על הכביש, ובמליארדי אנשים בכל רגע נתון הנמצאים בסכנת מוות, פציעה, ושכול.
קשה לשער מה היה אילו לא היו רכבים באים לעולם, האם העולם היה אז טוב יותר? מאושר יותר? האם יש בידינו כח להעמיד את יתרונותיה של אפשרות הנסיעה ממקום למקום אל מול המוות והשכול? נדמה שאלו שאלות שאין להן כל משמעות מעשית. העולם כבר בחר. המכונית כבר כאן והיא אינה נוסעת לשום מקום.
אבל לא רק במכונית ושימושיה העולם כבר בחר, העולם גם בחר בטכנולוגיה ובשימושיה, על יתרונותיה העצומים ועל חסרונותיה הקשים. וכמו במכונית, תאונות הדרכים כבר בכל מקום, בכל רחוב. העולם כבר סופר את ההרוגים ואת הפצועים, ואת העלות ההולכת וטופחת של בחירתו, אבל הוא בחר. הטכנולוגיה ושימושיה כבר כאן, והיא אינה נוסעת לשום מקום.
יאמר לזכותו של אותו העולם, שהוא לומד ומנסה כל העת למזער נזקים. חוקי תנועה, ועונשים כבדים לעובר עליהם, כבישים בטוחים יותר ויותר, מכוניות בעלות מנגנוני בטיחות והגנה מתקדמים, חינוך אינטנסיבי לזהירות בדרכים, שיעורי נהיגה מפוקחים, ועוד שלל אמצעים שנועדו להפחית מנזקה של הבחירה ההיא, זו שכבר הפכה לאקסיומה בלתי ניתנת לשינוי.
ובטכנולוגיה, הלימוד עוד בתחילתו, עוד הכלים למזעור הנזק אינם מפותחים דיים, התעוררות המערכות עוד רק בתחילתה, והחינוך רחוק רחוק מלהתמודד עם נפגעי הבחירה, אבל ההתגייסות וההשקעה במזעור הנזק בא יבוא. הוא לא יכחיד את הרוגי ופצועי הבחירה, אבל הוא יפחית ויאפשר סוג של התמודדות סבילה איתה.
לנו יש את הזכות להבין עוד קודם, אצלנו נורות האזהרה כבר דולקות בכל כוחם, וזכינו להבין שיש כאן מחיר כבד שכבר משולם. אנחנו התעוררנו מהתאונה הראשונה.
זעקות ה"אל תיסעו ברכבים!", "זה מסוכן", "המון אנשים מתים מזה!!" כל כך נכונות, כל כך כואבות, וכל כך לא רלוונטיות. העולם בחר, ולנו נשאר למזער את הנזק.
אנחנו צריכים לפתח חוקי תנועה רלוונטים, כבישים טובים יותר, לפתח אמצעי בטיחות, ואולי אף ביטוחים עבור נפגעי הדרך, ובעיקר לחנך ולהדריך כיצד לנסוע ולגלוש בכבישי הטכנולוגיה המסוכנים ולהגיע בבטחה למחוז חפצינו. כיצד להשתמש בכלי המדהים הזה ולחזור הביתה בשלום.
אין מי שקורא "אל תיסעו" אל מול האוטובוס השועט אל עבר ההתנגשות, הזעקה היא סעו בזהירות! שימו לב אל הדרך וסכנותיה.
במקום ה"אל תגלשו" הבלתי רלוונטי, הבו לנו "שיעורי גלישה"!
מיכאל נכטילר, ממנהלי עמותת "אגודה אחת", מנהל אתר "אקשיבה", סמנכ"ל חברת אמונים, ויזם חברתי
הצגת כל התגובות