בשעה טובה קיימנו בשבוע שעבר אירוע לכבוד כניסתה של ישיבת 'חכמי לב' למשכן חדש, שישמש אותה בעזרת ה' בשנים הקרובות, לאחר שלוש שנים בהן שהתה הישיבה בתנאים פיזיים קשים ובלתי מתאימים.
האירוע נועד לכל השותפים לדרך, שסייעו לישיבה לקום ולהתפתח ברוחניות ובגשמיות. לאנשי 'האגודה לקידום החינוך' שהקימה את הישיבה, לאנשי משרד החינוך ועיריית ירושלים, לנציגי הקרנות הפילנתרופיות שתומכות בישיבה, לאנשי ציבור שונים שתמכו בישיבה מאונם ומהונם בעצה ובתושייה, ולמכרים רבים וטובים שלי שסייעו לי בדרך הארוכה והקשה באופנים שונים.
ישיבת 'חכמי לב' הוקמה לאחר התייעצות עם גדולי תורה, ובעקבות שיחות רבות עם מחנכים, עם הורים ועם נערים, מתוך הכרה בצורך בישיבה המשלבת - לצד הלימודים הישיבתיים - לימודי תיכון מלאים, תוך שמירה על זהותם של התלמידים כבני תורה יראי שמיים בעלי מידות טובות, עבור נערים שמסיבות כאלו ואחרות אינם מתאימים לשקוד על התורה בלבד, מבוקר עד ליל, בגיל זה, כמקובל ב"ישיבה קטנה".
למרות שכל צוות ההנהלה והר"מים וכל תלמידי הישיבה, הנם בשר מבשרה של הקהילה החרדית, באירוע זה בלט חסרונם של אנשי ציבור חרדים. היעדרות זאת נובעת כידוע לא רק בשל אי הירתמותה של הנציגות החרדית בכנסת וברשויות המקומיות לטובת המוסד ולמען מוסדות נוספים מסוגו, אלא בשל כך שהנציגות החרדית שמה לה למטרה, מסיבות כאלו ואחרות, להיאבק בישיבה ובדרכה ולפעול בכל דרך למנוע את הקמתה ואת התפתחותה.
למאבק זה נרתמו גם תלמידי חכמים ומרביצי תורה, שלמרבה הצער לא קיימו "שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו" (דברים א,טז). בשל כך נאלצה הישיבה להזדקק לעזרתם של גורמים לא-חרדיים בכנסת, במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות ובמקומות נוספים.
למרבה הפלא, לאחר האירוע נשמעו קולות כנגד הופעתה באירוע של ח"כ רחל עזריה, אשר נרתמה לסייע לישיבה עוד בתפקידה הקודם בעיריית ירושלים כחברת מועצה וכסגנית ראש העיר.
למה בדיוק מצפה הנציגות החרדית ממוסד שנועד לתת מענה לציבור בוחריה, ולא די שאיננו נהנה מתמיכתה אלא זוכה ממנה להתנגדות והתנכלות לאורך כל הדרך? האם היא מצפה שהנהלת הישיבה והורי התלמידים ישבו בחיבוק ידיים, ובלבד שלא להיעזר בנציגות לא-חרדית?
בדברי באירוע, הזכרתי בקצרה את שתי הנקודות המרכזיות שמתוות את דרכה של 'חכמי לב', ואני מבקש לסיים בהן:
ספר תהלים פותח בפסוקים, "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה" (תהילים א, א-ב). חז"ל, במסכת עבודה זרה, אמרו על כך: "אמר רבא לעולם ילמוד אדם תורה במקום שלבו חפץ שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו", והם לימדונו בכך שרק כשהאדם ילמד תורה מתוך רצון וחשק הוא יוכל להגות בה יומם ולילה, אבל אם יכפו עליו ללמוד תורה בניגוד לרצונו, הוא לא יהגה בה יומם ולילה. הישיבה נועדה לאפשר לתלמידים ללמוד תורה מתוך חשק ושמחה, ואז הם יוכלו בעז"ה להגות בה יומם ולילה.
כשה"סבא מסלבודקה" הגאון ר' נתן צבי פינקל שאל את מייסד תנועת המוסר הגאון ר' ישראל סלנטר על מה לייסד את ישיבת סלבודקה, הוא השיב לו לפעול על פי הפסוק בישעיהו (נז,טו) "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים, וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים", הוא לא הזכיר לימוד תורה ולא יראת שמים ולא מידות טובות, מפני שכל אלו יבואו בעקבות הכוונה הזו.
היות והזכרתי את ישיבת סלבודקה, אני מבקש להזכיר את אחד מפארי גידוליה, שדמותו צריכה לעמוד כאות ומופת מול תלמידי ישיבת 'חכמי לב', הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג בעל ה"שרידי אש", שהוא אות ומופת לתלמיד חכם גדול ומופלא, לצד ידיעותיו והשכלתו הכללית הרבה.
יהי רצון שנזכה להעמיד עוד תלמידים רבים בתורה ויראת שמים ומידות טובות, ויתקיים בנו הפסוק "כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי" (ישעיהו נד,יז).
הצגת כל התגובות